זכותא דאברהם כח

ואין בשבטיו כושל וכמו שפרשתי משום דלא היה שום מכשול בשבטי י"ה רק כולם נקיים בלי שום פסולת ולכך זכו לביזת מצרים וא"כ הי' סימן יפה לבנים שיהיו דומים לו משני צדדים ולכך לא הביא המדרש קרא דתורה משום דאינו מפורש מפני מה זכו לזה רק קרא דכתובים כנ"ל ומיושב קושיית הפ"ד

ועפ"י האמור נבוא לביאור דברי המגיד שכתב וירעו אותנו המצרים כמה שנאמר הבה נתחכמה לו פן ירבה והי' וגומר ויענונו כמה שנא' וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס. ולכאורה תמוה מאד דמאי צריך ראי' מקרא על קרא אחר הלא אינו דורש שום דבר רק הביא ראי' מפסוק אחר ומאי אולמי דהך מהך ועיין במעשי ניסים מה שפירש על זה. ולדעתי יפורש בדרך אחר

ונקדים לפרש פסוק בפ' שמות א' ה' ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים דאין לו שייכות ומה בעי ללמד. ויבואר על פי מה שפירש באור החיים על פסוק ט' ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו וגומ' דלכאורה תיבת עם הוא מיותר ופירש הוא ז"ל שפרעה פחד להיות רואה שבני ישראל לא יתערבו בשום אומה רק הם לבדד ישכונו ולכך דאג פן יעלה מן הארץ וזה הפירוש הנה עם בני ישראל שכולם בני ישראל המה ואין זר אתם והי' כי תקראנה מלחמה ונוספו גם הם על שונאינו ע"ש ולכך התחכם להרוג את הזכרים ובע"כ הנקיבות יתערבו בגוים וחלילה לא יהי' להם תקוה לצאת

וע"פ זה יבואר הכתוב שאמר הבה נתחכמה לו וכו' ונוסף גם הוא על שונאינו דאמאי מזכירם בלשון יחיד ומחמת זה דרשו חז"ל בשוטה (דף י"א) שאמרו נתחכמו למושיען של ישראל ולפי הנ"ל אפשר לומר דכל ההתחכמות פרעה הי' שיתערבו בהם ומחמת זה לא יפחוד שיעלה מארץ אחרי שיהי' לעם אחד עמם ולכך כתב לו דהיינו שכוונת פרעה הי' להפריד הדביקות בין ישראל שמחמת זה נחשבים לאיש אחד וההתחכמות פרעה היו כמו שמפורש בקרא שלאחריו דשמו על ישראל עינוים ועבודות כדי למעטן מהזדקק לנשותיהן כמבואר במדרש שהבאתי לעיל וע"י כן חשב שיפרוצו בזנות אחרי שלא יהי' מצוי להם להזדקק לנשותיהן רק כל מחשבתו הרעה לא הועילה לו והיו נשים צדקניות באותו הדור שהזדקקו לבעליהם בין שפתים ונשמרו מדבר עבירה ובזכות זה זכו לגאולה

ואיתא במדרש ויקרא רבה פ' ל"ב ירד יוסף למצרים וגדר עצמו מערוה בזכותו נגדרו כל האנשים אח"כ ע"ש וזה פירוש הפסוק ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ירצה דהכתוב יודיענו מסיבת השנאה שהי' למצרים על ישראל משום דלא התערבו בהם רק כל הנפשות היו יוצאי ירך יעקב שבעים נפש מאותן שבעים נפש נתהוו כל הנפשות האלה ולא הי' בהם שום תערובות ממצרים או מאומה אחרת רק כולם היו יוצאי ירך יעקב ובאיזה זכות זכו לגדור עצמם מערוה ולא נתערבו בין המצרים שהיו שטופי זמה מפרש אח"כ הפסוק ויוסף היה במצרים שבזכותו שגדר עצמו מערוה עמד לכל ישראל לגדור עצמם מערוה כמבואר במדרש הנ"ל שבזכות יוסף נגדרו כל האנשים

ועפ"י זה יש לפרש פסוק בפ' בשלח שציוה הקב"ה למשה שאמר לבני ישראל שישובו ויחנו לפני פי החירות והקשה באור החיים דלאיזה צורך הי' הציווי שישובו ואם בשביל שיטעה פרעה ויאמר נבוכים הם וכי בלא זה לא הי' הקב"ה יכול לחזק את לבו

ונראה ליישב עפ"י מה דמבואר במדרש פ'