זכותא דאברהם כז

לו אשה ולא למוכר עצמו א"כ ממילא דאין מעניקין לו דהפסוק כי משנה שכר שכיר הוא טעמא להענקה ע"ש בדברי המשנה למלך

ולפי זה דביזת מצרים הי' בשביל הענקה ואיתא במדרש ש"ר פ"א ד' גזירות גזר פרעה עליהם בתחלה גזר וצווה על הנוגשים שיהיו דוחקין בהם כדי שיהיו עושין הסכום שלהם ולא יהיו ישינים בבתיהם והוא חשב למעטן מפרי' ורבי' אמר מתוך שאינם ישינים בבתיהם אינם מולידים ע"ש וא"כ אם היתה גזירת פרעה מקויימת שחשב לבטלם מפרי' ורבי' לא הי' מגיע להם שכר הענקה דמגיע בשביל עבודת משנה שכר שכיר דעובד גם בלילה והם לא עשו כן מחמת שלא היו ישינים בבתיהם אבל כיון דנשים צדקניות שבאותו הדור השתדלו בכל עוז לפרות ולרבות והולכות לשדה ונזדקקות לבעליהם בין שפתים כמאמר ר"ע והשלימו עבודתן לגמרי שעי"ז הי' לפרעה הרבה עבדים לעבוד עבודתו כאשר אמר אח"כ והשבתם אותם מסבלותם וא"כ מגיע להם שכר הענקה בשלימות ושפיר קאמר בגמרא בשכר ששכבו בין שפתים ופרו ורבו ועבדו משנה שכר שכיר זכו לביזת מצרים מדין הענקה כנ"ל

והנה המהרש"א בח"א מס' סוטה כתב באופן אחר דלכך זכו לביזת מצרים בשכר ששכבו בין שפתים שהוא מידה כנגד מידה כשם שהם לא נתנו עיניהם באחר רק היו מזדקקות לבעליהן עבור זה זכו להיות להם חן בעיני מצרים וישאילום כל מה שהיו חפצים כמו שנאמר וה' נתן את חן העם בעיני מצרים ע"ש והדברים ראוים אליו וסעד יש לדבריו מהא דאיתא בב"ר פ"ל אמר רבי שמעון בן גמליאל יוסף משלו נתנו לו פיו שלא נשק בעבירה ועל פיך ישק כל עמי. גופי שלא נגע בעבירה וילבש אותו בגדי שש. צווארו שלא הרכין לעבירה וישם רביד הזהב על צווארו וכו' ע"ש. וא"כ חזינן דתשלום שמירת זנות הוא עליית לגדולה וכבוד וחן כמו שמצינו ביוסף שעלה לגדולה מכח ששמר את גופו מבלי לטמאותו בערוה והוא ממש כדברי המהרש"א הנ"ל

ועפ"י זה נראה לבאר פסוק הנ"ל בתהלים ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל דלכאורה אין שום שייכות סופו דקרא לרישא אך דאיתא במדרש רבה על שיר השירים פסוק גן נעול אחותי כלה. (שיר ד' י"ב). דהטיל הקב"ה בכל השבטים ה' בראש וי' בסוף החנוכי הפלואי שם י"ה מעיד עליהם שהם בני אבותיהם לפי שהיו אומות העולם מונין את ישראל אם בגופן שלטו בנשותיהן על אחת כמה וכמה ולכך הטיל להם הקב"ה שם י"ה להעיד עליהם שהם כשירים ולא נטמאו בין המצרים והובא בפירש"י פ' פנחס במדבר כ"ו ה') ולפי זה שפיר יש שייכות וביאור הפסוק הוא כך דקאמר ויוציאם בכסף בזהב ומפרש אח"כ הזכות שזכו לכסף וזהב משום דלא היו בשבטיו דהיינו שנקראים שבטי י"ה כושל ר"ל שום מכשול וערבוב פסול רק כולם היו נקיים ושמרו עצמם מערוה ומלהתערב במצרים רק דבקו במינן ובשכר זה זכו לביזת מצרים כמאמרם בזכות ששכבו בין שפתים כנ"ל

ועפ"ז מבואר יפה דברי המדרש שכתב על הפסוק ואברם כבד מאד במקנה בכסף הה"ד ויוציאם בכסף וזהב וגומ' והיינו כמו שכתב מהר"ש יפה דענין האבות הי' סימן לבנים והמדרש הביא לזה הפסוק להורות שיש להם דמיון בשני דברים האחד בגוף הרכוש שיצאו בניו והוא הי' סימן להם והשנית כמו שאברהם זכה בעושר בשביל אשתו שרה ובזכות שגדרה עצמה מערוה בבית פרעה. כך בניו זכו לעושר לביזת מצרים בזכות נשים צדקניות שבדור שגדרו עצמם מערוה כמאמר הפסוק אם תשכבון בין שפתים וזה נלמד מקרא דויוציאם בכסף וזהב