זכותא דאברהם כו

מר כשהיו ישראל שואבין הי' הקב"ה מזמין להם דגים קטנים בכדיהן ע"ש. ולפ"ז יש לומר דגם הספרי סובר דמאי שאמרו זכרנו את הדגה קאי על הדגים שהזמין להם הקב"ה בתוך כדיהן שהשיגו בחנם בלא מעות ושפיר התרעמו דאז השיגו דגים בחנם ובמדבר אפילו לקנות אינם מוצאים רק דקשי' לי לספרי דהא איתא (בשבת דף ל"ב) לעולם אל יעמוד אדם עצמו במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושין לו ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו אמר ר' חנין מאי קרא קטונתי מכל החסדים וכו' וא"כ כיון שנראה שמציאת הדגים הי' עפ"י נס כדאמר הקב"ה מזמין להם דגים קטנים בכדיהן ולמי שעושין נס מנכין לו מזכיותיו א"כ היאך כתיב בקרא חנם והלא מנכין לו מזכיותיו ואין לך תשלומים יותר מזה שמנכין לו מחלקו לעולם הבא ולכך קאמר הספרי דאנשים המתרעמים אמרו חנם מן המצות שלא הי' אז בידם זכיות כלל ולא חסרו דבר ע"י הדגים כי לא הי' בידם מצות שינוכה משכרם ע"י הנס ושפיר התרעמו

ונחזור להראשנות העולה מדברי האגדה בסוטה שבזכות הנשים שלא מנעו את עצמם מבעליהן שכרם שזכו לביזת מצרים ונבאר עתה טעמא דמלתא דלמה בשביל ששכבו בין שפתים זכו לביזת מצרים והנה הפרשת דרכים בדרוש חמישי האריך בזה וכתב עפ"י מה שכתבו המפרשים ומהר"ש יפה דאעפ"י שהבטחת ואח"כ יצאו ברכוש גדול יעד ה' לאברהם מ"מ היינו רק לסוף ת' שנה והם לא היו רק רד"ו רק כתבו המפרשים שריבוי העם השלים המנין כי נתרבו שלא כדרך הטבע וכשיעור העבודה שהיו צריכים לעשות בת' שנה עשו בזמן מועט לפי ערך אנשים המתרבים ושפיר אמר בשביל ששכבו בין שפתים והי' הריבוי שלא כדרך הטבע ונשלם השעבוד מקודם ולכך זכו לביזת מצרים כי לולא זאת לא זכו מחמת שיצאו קודם זמנם ע"ש בדברי הפ"ד

ולי נראה לומר דהפירוש הוא בגמ' עפ"י מה דאיתא בספרי והובא ברש"י פ' ראה בפ' הענקה כתיב (דברים ט"ו ט"ו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים מה במצרים הענקתי ושניתי לך מביזת מצרים אף אתה הענק וכנה לו ע"ש וא"כ מבואר דביזת מצרים הי' בשכר הענקה ועפ"י זה מיישב הפ"ד מה דאיתא בספרי וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה וכו' כאן נתקיים הבטחת ואח"כ יצאו ברכוש גדול דהוא תמוה דאמאי לא נתקיים במה שלקחו כסף וזהב לרוב רק דאיתא בקידושין (דף י"ב) דמכספים אין מעניקין משום דאינם בכלל ברכה והא דלקחו גם כסף וזהב היינו משום דהי' מגיע להם מדברים המעניקים דהיינו צאן ובקר ופחות שבהענקה היא שלשים סלעים ולקחו תמורתם כסף וזהב אבל עיקר הענקה היא מצאן ובקר ושפיר קאמר הספרי דבלקיחת צאן ובקר נתקיים הבטחת ואח"כ יצאו ברכוש גדול דמזה היא עיקר הענקה ע"ש בפ"ד דרוש חמישי ואיתא בקידושין (דף י"ב ע"ב) דפליגי ת"ק ור"א דת"ק סבר דמוכר עצמו אין מעניקים לו רק מכרוהו ב"ד ור"א סבר דגם מוכר עצמו מעניקין לו מ"ט דת"ק מיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד הענק תעניק לו ולא למוכר עצמו ור"א דריש לו ולא לב"ח דבעלמא סבר כר"נ ואידך בעלמא נמי לא סבר כר"נ ע"ש בגמ' ועיין במשנה למלך פרק ג' מה' עבדים שתמה על הרמב"ם שפסק דמוכר עצמו אין מעניקין לו. הא כיון דפסיק לו ולא לב"ח א"כ לית לן מיעוטא על מוכר עצמו ותירץ דהרמב"ם סובר דלבתר דמסיק בגמרא בקדושין דילפינן מכי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים דרבו מוסר לו שפחה כנענית ולכך היא משנה שכר שכיר דשכיר אין עובד אלא ביום והוא עובד גם בלילה דרבו מוסר לו שפחה כנענית והוולדות לאדון משא"כ במוכר עצמו דאין רבו מוסר לו שפחה כנענית דילפינן מאם אדוניו יתן