זכותא דאברהם כה
Zechuta deAvraham 25 · זכותא דאברהם · free full Hebrew text
Open in the reader →שלא ידונו ביסורי גיהנם וכמאמרם הקב"ה בירר לו מלכיות והוא לטוב והצלה לנו אמן
במדרש רבה פרשת שמות ותיראן המילדות את האלהי' קשטו עצמן למעשה זקנם זה אברהם כמה שהקב"ה מעיד עליו כי עתה ידעתי כי ירא אלהי' אתה. עכ"ל
ויש להבין דמאי חידש המדרש בזה ומה נ"מ אם עשו כאברהם זקנם
ונ"ל בהקדים דברי מדרש ב"ר פ' מ"א ואברהם כבד מאד במקנה בכסף וזהב הה"ד תהלים ק"ה ל"ז) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל עכ"ל ופירש במ"כ ומהר"ש יפה דהכוונה היא שאברהם הי' סימן לבניו כמו שהוא יצא ממצרים ברכוש רב כן יצאו בניו משם ברכוש גד ל וכדאיתא בב"ר פ' מ' וז"ל ר' פינחס בשם הושעיה רבה אמר אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש הדרך לפני בניך את מוצא שכל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו וכו' ע"ש לשון המדרש וגם הרמב"ן על התורה פ' לך לך האריך בזה וכתב שכל מה שאירע לאבות הוא סימן לבנים ע"ש
והנה הפרשת דרכים בדרוש חמישי הקשה דאמאי נקט המדרש קרא מכתובים ולא הביא מקרא מלא בתורה וינצלו את מצרים ע"ש
ונראה ליישב על נכון בהקדים דברי הגמרא (סוטה דף י"א) דרש ר"ע בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומאכילות אותן ומרחיצות אותן וסכות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים שנאמר אם תשכבון בין שפתים בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים שנאמר (תהלים ס"ח י"ד) כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ עכ"ל הגמ'
והנה מבואר בדברי האגדה הזו דמה שזכו ישראל לביזת מצרים הי' בשכר נשים צדקניות שנזדקקו לבעליהן וטעמו של דבר יבואר בסמוך ואגב אכתוב מה שיש לבאר בדברי האגדה הזאת פסוק בפ' בהעלותך (במדבר י"א ה) זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם והביא רש"י דברי ספרי הובא בילקוט פ' בהעלותך וז"ל וכי יש בענין שהמצרים הי' נותנים להם דגים חנם והלא כבר נאמר לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם אם תבן לא היו נותנים להם חנם דגים היו נותנים להם חנם מה אני אומר חנם חנם מן המצות עכ"ל
ולכאורה יפלא מאוד דמאי שייכות יש לדברי תרעומות ישראל שהתרעמו על שאין להם במדבר מה לאכול רק המן במה שאכלו במצרים דגים בלא מצות
ונראה דזה יבואר עפ"י דברי הגמ' ביומא (דף ע"ה) דאיפלגו רב ושמואל חד אמר דגה ממש וחד אמר עריות ולמאן דאמר דגים מאי חנם דהוו מייתן להו מהפקירא דאמר