זכותא דאברהם כד

אנכי שנראה דבר והיפוכו שמתחלה הבטיחו על עבדות ועינוי ואח"כ על היציאה ולא יצדק לשון וגם וכתבתי שכל זה מהבטחה שהי' דאגת אברהם אבינו פן חלילה לא יזכו לגאולה ע"י שיתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וכאשר באמת כן הי' אחר כך וכמאמרם הללו עובדי ע"ז וכו' והבטיח הקב"ה שיעשה שני דברים להתקיים ההבטחה האחד ועבדום ועינו אותם בקושי השיעבוד ויסורים ממרקים כל עוונותיו של אדם ועי"ז ישובו מתוך גודל הצרה כדכתיב (שמות ב' כ"ג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם וכו' והשנית ע"י שהגוי אשר יעבודו דן אנכי ויראו גודל הנסים והנפלאות אשר יעשה ה' במצרים ויכירו כח גבורותיו ושהוא כל יכול וישובו מעוונותם ועי"ז יוכל להתקיים ההבטחה של הגאולה ושפיר יצדק לשון וגם

והנה בנזר הקודש פירש דברי המדרש בפרקי ר"א וז"ל אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת במה אדע חייך שידוע תדע והוא מחוסר ביאור ופירש שם בנזר הקודש שכל שאלת אברהם במה אדע חלילה לא נסתפק ביכולת הבורא ובקיום הבטחתו רק כיון שהראהו הקב"ה הגלות אחרון שיתמשך מאד חשב פן חלילה יתייאשו ישראל מהגאולה ויפרקו מעליהם עול התורה והמצוות וממילא לא יוכל להתקיים הבטחת הקב"ה וכמו שמצינו גבי יעקב שנתיירא לאחר ההבטחה ואמר קטונתי מכל החסדים דהיינו שמא יגרום החטא וזאת הי' נחשב לא"א לחטא כי ישראל מאמינים וכמו שהי' חטא של משה רבינו באמרו והן לא יאמינו וכו' רק דיבור הצדיק עושה רושם במה שפתח פיו לשטן שחלילה ישראל יתייאשו עצמם מהגאולה וכמו דמצינו בגמ' כמה פעמים הוה כשגגה היוצא מלפני השליט וכו' ולכך הי' הגזירה להביא את ישראל בגלות מצרים ושם אין חשש כ"כ שישתקעו אחרי שמ"מ הי' קודם מתן תורה ולא תוגדל האשמה כ"כ וע"י גאולת מצרים שראו הנסים והנפלאות והגאולה הי' שלא בדרך הטבע עי"ז יתחזק לבם בגלות האחרון מבלי יתייאשו מהגאולה אף שלפי טבע העולם הדבר מהנמנע יהי' הגאולה בדרך נס וכמו שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות

וזה פירוש המדרש אתה אמרת במה אדע ונסתפקת כי חלילה יפרקו מעליהם עול תורה ויתייאשו הנה בזה גרמת שחלילה יקויים כדיבורך ולזאת אני צריך לעשות להם חיזוק אמונה שלא יתייאשו ע"י הצרות והוא ע"י גלות מצרים שגאלתים שלא בדרך הטבע ועי"ז יתחזק לבם בגלות האחרון ע"ש בס' נזר הקודש

וזה הפירוש ברוך שומר הבטחתו לישראל דהיינו שלא יתקלקל ע"י החטאים והקב"ה ברוב רחמיו מסבב סיבות למען ישובו הישראל בתשובה שלימה והקב"ה חשב הקץ לעשות שיהי' במועדו וזמנו אף שלא היו ראוים לזה והיינו ע"י גודל צער השעבוד שהוכרחו להתפלל מתוך עומק הלב וגם על ידי הנסים שראו בעיניהם שעשה הקב"ה במצרים כי הכירו כי לה' הארץ וע"ז הי' הבטחה ועבדום ועינו אותם וגו' וגם את הגוי אשר יעבודו דן וגו' וכנ"ל ואחר כך אמר שהגלות מצרים הי' גודל סיוע לאבותינו ולנו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו וחלילה היו יכולים ישראל להתייאש עצמם וליצא מהדת ע"י מרבית הצרות רק ע"י מה שראו הגאולה במצרים נתחזק לבם ביראת ה' ולהאמין בו שיקיים דבריו לגאלנו גאולה שלימה וע"י הצרות באים לידי תשובה וכמאמרם ז"ל על פסוק ופרעה הקריב שהקריב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים והצרות הם לטובה למרק העוונות וגם לקרב את לבם של ישראל לתשובה ולזה מסיים והקב"ה מצילנו מידם דה דהיינו שמיד השונאים בעצמם שחושבים לכלות את ישראל מהם באה ההצלה שהגזירות שלהם גורמים שישראל ישובו בתשובה וגם הצער הוא למירוק עוונות