זכותא דאברהם יט

עפ"י נס כמו שהריבוי הי' שלא על פי טבע ושפיר יש שייכות דמחמת הריבוי שלא עפ"י טבע היטיב ה' למילדות שקיבל דבריהם

או אפשר לומר דהנה מטבע העולם כשהאשה יולדת רק אחד יוכל להיות שיולדת בלא מילדת ובנקל אך כשהיא יולדת תאומים יולדת בצער גדול וכמה פעמים היא מסתכנת וצריכה לרופאים מומחים לקבל ממנה הוולדות וזה מספר הפסוק הנס שנעשה למילדות שקיבל המלך דבריהם שיולדים בלא מילדות אף שהעם רבה מאד ועפ"י שכל אנושי אי אפשר להם לילד בלא מילדות רק מאת ה' היתה שיכנסו דבריהם באזני פרעה

ובאופן ג' יש לומר עפ"י מה דאיתא ב"ב (דף ט' ע"ב) אמר ר' יצחק מה דכתוב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד כו' ממציא לו מעות כו' רב נחמן בר יצחק כו' ממציא לו בני אדם כו' ריב"ל אמר זוכה לבנים בעלי חכמה כו' וזה פירוש הפסוק שכל שלשה מיני שכר נתקיימו במילדות הא' שהיטיב ה' כו' דהיינו שהמציא להם מעות להספקת הילדים והב' שירב העם דהיינו שהמציא להם הקב"ה בני אדם כו' והשלישית ויעש להם בתים שזכו לבנים בעלי חכמה כו' בזכות הצדקה הגדולה מכל מצוות עשה כמבואר ברמב"ם פרק ו' מהלכות מתנות עניים ע"ש

ואגב אמרתי לפרש הגמ' ב"ב (דף ט' ע"ב) גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ומקשה הבינה לעתים דרוש ע"ב דהא בפסוק לא נרמז כלל זולת אם נאמר אל תקרא מעשה אלא מעשה

ואמרתי לתרץ דהנה מבואר ברמב"ם שם וז"ל אין שום דבר רע מתגלגל ע"י הצדקה ואין אדם מעני מן הצדקה שנאמר והי' מעשה הצדקה שלום ואמרינן בגמ' תענית (דף ט') עשר בשביל שתתעשר ומותר לנסות בזאת כדכתיב ובחנוני נא בזאת והנה לכאורה אם שני בני אדם עושים מצוה ואחד התעורר מעצמו והשני לא התעורר רק מחמת הראשון בוודאי הראשון גדול ממנו שהתעורר מעצמו וא"כ ממילא גדול המעשה יותר מן העושה שלא עשה רק על ידי התעוררות המעשה אך דלא דמי דהתם שניהם דומים במצוה אחת אבל כאן העושה חסר ממון ולא המעשה. א"כ י"ל דהעושה גדול. אך לפי מה שהורונו חכז"ל דעשית צדקה אינו מחסר כלום ואדרבא היא מעשרת בוודאי בלי ספק ושרי לנסות להקב"ה א"כ גם העושה אינו חסר ממון וממילא דמעשה גדול שעושה בלי התעוררות מאחר רק מעצמו וזה הפירוש גדול המעשה כו' שנאמר והי' מעשה הצדקה שלום דהיינו שאין שום דבר רע מתגלגל ע"י נתינת הצדקה ולא שום היזק כמו שכתב הרמב"ם וממילא דמעשה גדול מהעושה שעושה עפ"י התעוררות המעשה

ובענין ריבוי העם אמרתי מדוע הי' הריבוי כנגד העינוי כדכתיב (שמות א' י"ב) וכאשר יענו אותו כן ירבה ועיין ברמב"ן פ' במדבר שכתב דלכך לא נתרבו שבט לוי מחמת שלא היו בשעבוד

ואמרתי הטעם עפ"י מה דאיתא במדרש רבה (שיר השירים ד' י"ב) והובא ברש"י (פינחס כ"ז ה'). דהטיל הכתוב ה' בראש התיבה ו' בסוף משמות המשפחות לפי שהיו האומות אומרים אם בגופן שלטו בנשותיהם כו' ואולם לברר הדבר בפני אומות העולם הי' הבירור על ידי הריבוי שלא כדרך הטבע ואיתא במס' ע"ז דף נ"ד ע"ב) הרי שבא על אשת חבירו דין הוא שלא תתעבר רק עולם כמנהגו נוהג כו' וזה לא שייך רק עפ"י טבע אבל שיעשה נס על ביאת איסור בוודאי אינו עולה על הדעת וא"כ מחמת הריבוי למעלה מטבע נתברר שישראל