זכותא דאברהם יז

מיושב הדקדוקים על נכון כי מה שאמר תחלה לי ולא לו ומה שאמר אח"כ אלו הי שם כו' הם שני דברים נפרדים

ונבא לפרש דברי המאמר שהתחלנו שכל המפרשים פירשו הך דרך ארץ על מניעת תשמיש ולכך תמוה מאד הראי' שמביא מקרא וירא אלהי' כו' שאין זכר כלל לפרישת דרך ארץ ואני אומר לפע"ד שכוונה אחרת יש בדברי המאמר הזה

ונקדים מדרש שמות רבה פ' א' וז"ל ד"א וירא אלהי' שלא הי' בידם מעשים טובים שיגאלו בשבילם וכן הוא מפורש על ידי יחזקאל רבבה כצמח השדה נתתיך כו' אלא מהו שדים נכונו זה משה ואהרן שהיו נכונים לגאל כו' ואת ערום וערי' בלא מעשים טובים לכך נאמר וירא אלהי' את בני ישראל שאין בידם מעשים לגאל בהם וידע אלהי' ידע הקב"ה שעליו לגאלם למען שמו בעבור הברית שכרת עם האבות ע"כ לשון המדרש. ואיתא במדרש ויקרא רבה פ' ט' וז"ל ושם דרך אראנו בישע אלהי' אמר ר' ינאי. ושם כתוב דשיים אורחי' סני שוי מעשה ברבי ינאי שהי' מהלך בדרך ופגע באדם אחד שהי' משופע ביותר כו' עד אמר לי' למה זכית למיכל על פתורי אמר לי' מיומא לא שמעית מילא בישא וחזרתי למרה ולא חמית תרין דמתכנשין דין עם דין ולא עבדית שלמא ביניהון אמר לי' כל הדא דרך ארץ אית גבך וקריתיך כלבא קרי עלי' ושם דרך דשיים אורחי' סגי שווי' דאמר רב ישמעאל ברבי נחמן עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ לתורה שנאמר לשמור את דרך עץ החיים דרך זה דרך ארץ עץ החיים זו התורה ע"כ לשון המדרש

הנה נראה מזה המדרש שדרך ארץ נקראו המצוות שבין אדם לחבירו והמה בכלל מצוות השכליות שהשכל מחייב אותם שבזה יש קיום לארץ ולדרים עלי' כמו פרישת מגניבה וחמס וגם רדיפת השלום בין אדם לחבירו שבזה נתקיים ישוב העולם וזה נקרא דרך ארץ שהוא דרכם של בני אדם זה עם זה ולכך כשאמר לו זה האיש מידותיו הטובים שמעולם לא אמר לשון הרע וגם הי' רודף שלום בין אדם לחבירו אמר לו ר' ינאי כל הדא דרך ארץ אית גבך וקרא ר' ינאי לאותם הדברים בשם דרך ארץ שהמצוות ההם בין אדם לחבירו ובזה יש קיום לישוב העולם וע"ז אמר אח"כ שדרך ארץ קדמה לתורה עשרים וששה דורות היינו שכל הדורות מבריאת העולם ועד שניתנה תורה הי' מוטל עליהם מצוות השכליות שבין אדם לחבירו כמו שבע מצות בני נח רובם ככולם המה מצוות השכליות המה בין אדם לחבירו כמו גניבה ועריות ודינים שהכל הוא בין אדם לחבירו והוא מהמצוות השכליות שאלמלי אותן הדברים אין קיום לעולם ואיש את רעהו חיים בלעו ואותן המצוות הם קיום לעולם ולכך נקראים בשם דרך ארץ

ובזה נבא לפרש דברי המאמר שהתחלנו שבעל המגיד היה קשה לו בפסוק כפל הלשון שאמר וירא את עניינו ואמר אח"כ ואת לחצינו שנראה כפל ענין במילות שונות דהיינו עינוי והיינו לחץ ולכך מפרש הפסוק שאין פירושו מלשון עינוי רק מלשון עניות ויהי' הפירוש וירא את עניינו שראה הקב"ה את העניות שלנו שהיינו עניים ממעשים טובים כמו שדורש המדרש על פסוק ואת ערום וערי' שפירושו ממצוות ומעשים טובים כן כאן לפי דרשת המגיד שהוא מלשון עני הכוונה שהיו ישראל אז עניים ממעשים טובים שיגאלו בשבילם רק לכאורה ממה היו עניים שהרי עדיין לא ניתנה התורה והאבות שקיימו את התורה הי' בדרך נדבה אבל לא בחיוב שנוכל לומר שהיו הישראל אז עניים מהתורה ולכך מפרש המגיד זו פרישת דרך ארץ דהיינו שלא היו בהם מצוות השכליות שבין אדם לחבירו המכונה