זכותא דאברהם יג

הפסוק הנצנים אלו הצדיקים המכונים בשם נצנים על שם שהם עושים פירות. נראו בארץ דהיינו שמתחלה בעת הגלות היו מכוסים ומעוטפים כדרך האבילים ועתה בהצמיח הישועה נראו לעין כל שהסירו העטיפה. והוקשה להמדרש אח"כ דמשמע בפסוק שהצדיקים הסירו העטיפה בחמשה עשר בניסן לאחר העברת הסתיו והגשם ולכאורה הי' להם להסיר העטיפה בתשרי שאז פסק העבדות וע"ז מתרץ המדרש אלו בני לוי שהיו צדיקים כולם וצדיק היינו שיוצא אף ידי ספק כמו שמוכח מגמ' חולין גבי ספק לקט צדק משלך ותן לו ושפיר נהגו דיני אבילות לצאת ידי ספק עד ט"ו בניסן. אבל לפי דרך הממוצע ודין הראוי כבר נשלם בתשרי כנ"ל וא"ש

(ו) ופירוש הפסוק זכור וכו' בתוס' ביאור דהנה וודאי אף שהאומר אחרי שנה יש לו זמן ששה חדשים מ"מ בוודאי כל יומא זמנו הוא וגם יום אחרי השנה נכלל בכלל אחרי רק מחמת שישראל לא היו ראוים לגאולה כמו שמבואר כמה פעמים במדרשים והקב"ה הוצרך לעשות מחמת קיום הבטחתו ולכך נתאחר הזמן היותר ארוך שנסביל בתיבת אחרי שהוא ששה חדשים אבל אם היו ישראל ראוים לגאולה היו יכולים לצאת תיכף אחר תשרי וזה פירש הפסוק שאמר משה לישראל ראו חסדי המקום עמכם שאף שלא הייתם ראוים לגאולה היטיב הקב"ה עמכם ושמר לכם הבטחתו. וזהו זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים דהיינו בט"ו בניסן ובאמת פסק העבדות ונשלם הזמן בתשרי רק שזה הי' מחמת כי בחוזק יד הוציא ה' אתכם מזה פירוש שישראל לא היו ראוים והקב"ה הצריך לכבוש מדה"ד שזה מיקרי בחוזק יד כמו שכתבו המפרשים ולכן לא היו יוצאים מקודם תשלום ששה חדשים שאפשר לכלול בתיבת אחרי כנ"ל

דרוש לשבת הגדול תקפ"ה

בדברי המגיד וירא את ענינו זו פרישת דרך ארץ כמה שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים

ותמהו כל המפרשים דמאי ראי' מייתי מקרא הנ"ל שאין שם שום זכר לפרישת דרך ארץ ונדחקו הרבה המפרשים בזה

ונראה לפרש בהקדים דברי המגיד רשע מה הוא אומר כו' ואמור לו בעבור זה כו' לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל: ולכאורה יש לדקדק בדברי המגיד שנראה כיון שכבר אמר לו לי ולא לו וגם מהיכי תיתי יעלה על דעתו של אותו רשע שהי' הגאולה בשבילו כיון שהוא כופר בעיקר חלילה ואינו מאמין בתורה ועבודה ורשעים כאלו יאבדו לא לעשות נסים בשבילו בהשתנות סדרי בראשית

ונראה לפרש בהקדם הפסוקים ( במדבר כ"ג כ"א) לא הביט און ביעקב ולא ראה כו' ותרועת מלך בו אל מוציאם ממצרים כו' וליישב הסמיכות נראה דהנה בס' סידורו של שבת מפרש בתפלת אברהם על סדום שאמר (בראשית י"ח כ"ג) האף תספה צדיק עם רשע חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם