זכותא דאברהם קו

מה שנמצא בגליון שולחן ערוך חושן משפט

בהמחבר סי' רנ"ב סעי' א' עד

לפיכך מוציא. נ"ב וכן מלוה ע"פ גובה ממתנת ש"מ עיין בב"י בשם הפוסקי' ותמהני שהשמיטו בש"ע

שם סי' ש"ע סעי' ה' ד"ה עני וכו' עיין לעיל בסי' רע"ג סעי' ט"ז עני המנקף וכו' אבל לכתחילה אסור לו ליטלם עכ"ל והוא מלשון הטור שם ומזה מבואר להדיא דבגזל מפני דרכי שלום דלא משמתינן ליה ודלא כדעת רבינו ירוחם המובא בדברי ב"י בסי' פ"ז וכן משמע מסתימת כל הפוסקי' כמ"ש הש"ך בספרו ת"כ סי' למ"ד רק דהוה עבריין ופסול לעדות מדרבנן וכמבואר בגמ' ולעיל סי' ל"ד וכמו באבק ריבית ומלישנא דאין מוציאין בדיינים משמע דלצאת י"ש חייב (כאן נחסר שני תיבות) בגזל מד"ש אך אינו מוכרה. ועיין בב"י יו"ד סי קס"א באבק ריבית מחלוקת הפוסקי': בקצה"ח סו' רי"ב סעי' ד': נ"ב ולפע"ד דבריו ליתא דהתם נדר להקדיש משלו רק שהוא דשב"ל ולכך מחוייב עכ"פ משום נדר משא"כ הכא דלא נדר משלו כלום רק כיון לזכות לחבירו. וכיון דזכייתו לא מהני ודאי דרשאי להחזיק לעצמו. וגם מ"ש עפ"י דברי הנ"א ממיץ בנדרים ליתא כלל דהתם מיירי שאמר לכשאזכה בו יהי' הקדש ע"ש. ועיקר קושייתו ל"ק מידי דודאי מתני' מיירי בעשיר לעני רק דמקשה דילמא גם מעני לעני מחלוקת כמו דמשמע להדיא מדברי רש"י שם ב"מ ד"ט ע"ב ע"ש ובש"מ ב"מ בשם הראשונים שפירשו כן דברי רש"י

שם סי' רצ"ד סעי' ב'

ואיכא למידק דיש רואה אמאי חייב לשלם. נ"ב לפע"ד לא קשה מידי דהא כתב הר"ן בפ' כל הנשבעין דמגו דהעזה הוי מגו גרוע ולא מהני רק לאוקמי' ממון והיינו כיון דאין אנו דנין על הממון כ"א על השבועה לא אמרינן מגו גרוע ואם כן באיכא עדים ויכול לברורי' בקל דג"כ אין אנו דנין רק אם יהי' צריך לברר דמי לשבועה ולא מהני מגו גרוע ואין קושי' מדברי הרמב"ן דהתם הוי מגו טוב וגם דברי המרי"ט א"ש: