זכותא דאברהם קז

מה שנמצא בגליון

ביאר מרדכי ה' תפילין די"ב שורה י"א בד"ה

אבל הב"ח פירש דרשי הספר כאן באופן אחר וכו' עד דסומכין על הש"ר להקל וקצת קשה להאיך פירש וכו'

המעיין בהב"ח יראה דלא כיון כלל לפירושו רק דגם בתחלה מייתי ראי' לש"ר מהא דפסלינן בציפן זהב או בעור בהמה טמאה משום דאינו רואה את האויר והיינו כיון דא"א לחשוב את העור החיצון לבית של תפילין דפסיל דלאו מותר בפיך היא והבית הפנימי אינו רואה את האויר א"כ מוכח בחיפה עור מטהורה כשר משום דחפוי החיצון נחשב לבית ואף שיש הפסק בין הפרשיות להעור החיצון של הבתים לית לן בה א"כ יש ראי' לש"ר דשרי ג"כ לכרוך הפרשיות וכו' כן נראה ברור בכוונת הב"ח ובחנם דחק המחבר בזה והסיע כוונתו לד"א

שם עודה י"ג בד"ה ועוד דאמרינן וכו' עד אבל קשה לעיל וכו'

דבריו תמוהים ואשתמיט מיני' דבאמת המרדכי הביא ראי' זו שם מקודם ודחי דבשל יד אינו צריך רואה את האויר ע"ש: מדרבי פרק כל שעה די תק"ן: וכן המנהג וראבי' חולק על ספר התרומה וכו'

טעות סופר יש כאן והא דראבי' שייך לקמן לחלוק על ספר התרומה דסבר דאינו חוזר וניער בפסח. וע"ז פליג הראבי' דלא מהני ביטול קודם פסח דעדיין כולו התירא כמו דאין מטבילין כלי לכשיטמא יטהר וכן הוא בתשובת מיימון ה' פסח דראבי' סבר דלא מהני ביטול קודם פסח מכח ההיא דנדרים דאין מטבילין כלים קודם טמאות ע"ש

ר"ן פ' שבועות שתי' בתרא בד"ה גרסינן בגמ' עד המ' בדבר הנמשך קודם התנאי וכו'

עיין נדרים דט"ו ע"ב באומר שא"א נהנית לי אם תלכי לבית אביך עד הפסח וכו' ומבואר שם שהנדר חל למפרע והתם נמי נמשך הנדר גם אח"כ ומ"מ אמרינן דחל למפרע ונראה דשם נמי אפשר הנדר להתבטל לגמרי אם ימות והיא תלך אח"כ והנדר לא יחול כלל אם לא יהי' כוונתו מעכשיו אבל באם ארחץ ניהו דתמות אח"כ מ"מ הנדר כבר חל מיד בשעת הרחיצה: