זכותא דאברהם קה

נ"ב עיין ע"ז דס"ג בתוס' ד"ה אמר ר"י וכו' שכתבו וז"ל והכי מוכח דטעם כעיקר שרי גבי איל נזיר כגון שמבשל הזרוע ברוטב ומקצת הירך עמו וכו' הרי מבואר כדברי המ"י ומה שהביא ראי' מדברי תוס' בסוגי' דירך י"ל דמ"מ לשיטת רש"י הוה מצינן לומר דגם בדבר גוש מהני הבל הקדירה להתפשט בכולה וכמ"ש הר"ן בסוגי' דט"ח ע"ש ובאמת לפי מ"ש התוס' אח"כ לשיטת הר"י דמצרפינן גם שאר הקדירה א"כ ממילא אין הכרח גם לשיטת רש"י לומר דבדבר גוש יועיל הבל הקדירה ומה שהובא ראי' מסי' צ"א לא נמצא שם מזה ותלוי בפלוגתי' רש"י ור"י

שם הלכות נדה סי' קצ"א סק"ח

ע"ש עד ועוד ראי' ברורה וכו' נ"ב לפע"ד י"ל דקושיית הגמרא היכי שהמוך נפל ונאבד ממנה או שהמוך הי' דבר אדום שאין הדם ניכר עליו והיא בדקה א"ע מיד ומצאה דם ושפיר מקשי לב"ש דנטמאה למפרע. ועל זה משני דאגב זיעה מיכוויץ והוי אתי מעיקרא הדם שמצאה עתה אם הוי מעיקרא וגם אין לחוש דילמא הוי דם על המוך שנאבד דהוי כמו דם אחר ולא חיישינן כמו שכתבו התוס' שם ע"ב ד"ה לאבי' איכא וכו' ע"ש. ומ"ש לתרץ ולהוכיח דאפשר להיות דם בסדק ולא יגע בהמוך לא הועיל כלום דא"כ לא מקשי הגמרא מידי דאכתי נימא דהוי אתי דם מעיקרא דרך הסדק כיון דלב"ש לית להו דכותל בית הרחם מוקמי' דם. וצ"ל לדבריו דע"י המוך שמקמיט הבשר נשאר הדם בסדק ואינו יורד לחוץ. אך דלפי זה מה מהני באם ממלאה כל בית הטורפה במוך כיון שהדם אינו יורד כלל מהסדק ולהקמיט לדבריו והנכון כמ"ש לעיל: