זכותא דאברהם קב

הדבר מחזקתו וכו' ולדבריו צ"ל דהא דאמרינן פסחים ד"ד ע"ב הימנוהו רבנן בדרבנן דמשמע בדאורייתא א"נ היינו משום דהוא טורח גדול וצריך דקדוק הרבה וכמ"ש התוס' לענין נשים ע"ש. אך קשה מהא דמבואר לעיל סק"כ דאין הקטן נאמן על טבילת כלים למ"ד דהוא מדאורייתא אף דהוא בידו לגמרי. ומהא דסוכה ביודע לשמור גופו אין ראי' דהתם הטהרות בחזקת טהרה הם וגם הקטן הוא בחזקת טהרה וכמבואר בר"מ פט"ז מאבות הטומאה ה"י דמטבילין אותו ע"ש ובאמת אם ידוע שנטמא אינו נאמן הקטן לומר שטבל כמו דאינו נאמן על טבילת כלים והא דנאמן על הידים אף דסתם ידים עסקניות הם היינו משום דהוא דרבנן ונאמן הקטן היכי שהוא בידו וכמבואר פסחים וצ"ע. וצריך לדחוק דכוונת הש"ך הוא באסורא דרבנן דמלשון הרמ"א משמע דנאמן משום דלא אתחזק וע"ז כתב הש"ך דאפי' באתחזק נאמן כמו בידים: והיינו להתיר אבל לאסור אינו נאמן רק בדאורייתא כ"ש הריב"ש ע"ש: שם סי' קל"ד סק"ה

העתיק דברי הר"ן ע"ש ולפע"ד דברי הר"ן הוא לשיטת הסוברין דלא קיימל"ן כרב דימי ורב יצחק אבל לשיטת הרמב"ם והמחבר דקיימל"ן כר"י דרבין לא פליג עלייהו כמ"ש הרא"ש ע"ש. וא"כ תקשה בסוגי' דע"ז דף ס"ו ע"א דמקשה לאביי ממתני' דיין נסך שנפל על גבי ענבים וכו' דהא באסורא לגו התירא אפי' במינו הוא בנ"ט וע"כ צ"ל כשיטת הראב"ד דבחביות אפי' מקטף קטופי היא במשהו משום דהוא חשיב בעצמו וכן הוא שיטת התוס' והרא"ש דכל הסוגי' מיירי ביש ס' ע"ש. ע"כ צ"ל כסברת הראב"ד ולא קשה מע"ז ביין נסך על גבי ענבים. דיש לומר דקושיית הגמרא הוא דסתמא קתני ומשמע אפילו מחבית או גיגת: ט"ז סי' קל"ד סק"א בסופו

וזה אפי' בא"מ וכו' נ"ב ולפע"ד דברי הט"ז תמוהים מאוד דמלבד דהוא נגד השכל דאסורא לגו התירא בקלוח גדול יאסר במשהו ויהי' חמור יותר מהתירא לגו אסורא אף שהאיסור הוא למטה והוא ביחד ואינו אוסר אלא בנ"ט. גם קשה טובא לדבריו מסוגי' דע"ז דס"ו ע"א מהא דמקשו ממתני' דיין נסך שנפל לגבי ענבים ושקיל וטרי אי מיירי בחמרא חדתא או עתיקי ע"ש ולדברי הט"ז אין נ"מ אי חשוב מב"מ או א"מ כיון דשם מיירי באסורא לגו התירא ולשיטת הרמב"ם והרא"ש רבין לא פליג עלייהו ע"ש ואם כן הסוגי' בע"ז היא דלא כמאן ושלא כהילכתא. וע"כ צ"ל דבא"מ שרי אפי' בקלוח גדול וקושיית הגמ' הוא סתמא קתני יין נסך שנפל על גבי ענבים דמשמע אפי' בקלוח גדול וצ"ע

שם ה' עבדים סי' רס"ו סקי"ח בא"ד

והך גז"ש לאו ד"ה הוא דבפרק קמא דקדושין ס"ל לרשב"א הך גז"ש. נ"ב דברים אלו תמוהים דבאשה דמהני ע"י אחרים מדעתה גם בעבד מהני. ונראה דהוא ט"ס וכן צ"ל ור"מ ורבנן דסברי להו ע"י עצמו לא ס"ל הך גז"ש וכוונתו דלא סברי הגז"ש לענין שחרור רק לענין מ"ע שהזמ"ג וכדמשמע פשטא דהש"ס אף דרש"י פירש הגם לרבנן אית להו הגז"ש אינו מוכרח רק דיש לומר כמו שכתב בחדושי הרשב"א דלית להו הג"ש להך מילתא ולכך הובא דברי הרמב"ם דגם לענין מחובר ילפינן ג"ש כיון דהוא לגופו של גט אבל לא לענין הנתינה וכמו שכתב הרשב"א בקידושין וראיתי בס' שער המלך פ"ו מה' עבדים שהובא דברי הט"ז והקשה עליו ותמהני שלא הרגיש בטעות דמוכח שיש בדבריו ולפמ"ש לא קשי מידי: