זכותא דאברהם קא

מה שנמצא בגליון שולחן ערוך יורה דעה

בפתחי תשובה סי' מ"ט סק"א ד"ה

עורות עבאה"ט ועיין בתשובות שתי לחם. נ"ב הנה גוף הספר אינו ת"י ולדעתי אין לחוש לזה כלל וכמ"ש הכרתי ופלתי ופ"מ. והאמת אתם שגם העור הזה הוא מהעורות

באר היטב ה' טריפות סי' נ"ג ס"ק ג' בד"ה

כשנצרר. וכתב בש"ך שנמצא עד והחלב של אותו בהמה וכו' נ"ב ט"ס יש כאן וקאי על היכי שבהמה מותרת רק האבר אסור כמבואר בסי' נ"ה סעי' ה' ואז החלב של אותו בהמה מותרת ועי' סי' ס"ב ברמ"א ובש"ך שם: ש"ך סי' ע"ה ס"ק י"ב ד"ה ומותר למולחן וכו' פרק כ"ה נראה לאסור אף בדיעבד. נ"ב אפי' נגמר החלמון לבד כצ"ל ואפי' הקליפה קשה לא הוי ככלי אלא דומה קצת לגופא האיסור ע"י שם בדברי היש"ש

ב"ח סי' ק"א סעי' ד' ד"ה פסק עד שהרי שור הנסקל וכו' דבריו תמוהים דהא באמת משני הגמ' שם משום דבר שבמנין רק דלא הוי את שדרכו למנות וכמו שפרש"י שם משום דלפעמים מוכרין בלא מנין ע"ש ואם דעתו דר"א פליג קשה מנ"ל ואדרבה משמע התם דמודה דהוי דבר שדרכו למנות רק דבעי לאוקמי' אפי' כרבנן ע"ש ומהמרדכי אין ראי' כלל דלא כתב שם רק לענין ראוי להתכבד ע"ש וצ"ע: תבואות שור סי' ק"ח ס"ק י"ו ע"ש בד"ה ונראה לי. נ"ב לדעתי אין ראי' דשאני בליעת דם בארץ דמצינו בקרא דאיקרי כיסוי דכתיב ארץ אל תכסי דמי (איוב ט"ז) וגם קרקע נקרא אפר כמ"ש ישיני אדמת אפר רק הכיסוי נקרא על שם הקרקע כמ"ש ארץ אל תכסי וכו' ודמי לכסהו רוח. אבל בדבר שאין מכסין בו י"ל דחייב לכסות

ט"ז סי' קכ"ג סק"א

לא מיקרי רק (תערובות) תקרובות עכו"ם ולא נסך וכו' כוונתו דלא מצינו דגזרו חכמינו ז"ל רק משום נסך וסמכו דבריהם על קרא דישתו יין נסיכם משא"כ משום אסורא דתקרובות לא גזרו. וראי' דהא לא גזרו איסור הנאה על בשר של נכרי. ואפי' למה שכתב הר"ן בפ' אין מעמידין דכ"ט דמשום דגזרו על יינם משום בנותיהם לכך הוצרכו לאסור בהנאה שלא יהיו סבורים דמשום נסך אסרו ויבואו להתיר נסך גמור בהנאה ע"ש וה"ט לא שייך כלל בבשר דאיסור אכילה הוא משום נבילה ולא שייך למטעי מ"מ כיון דס"ס לא גזרו בבשר משום תקרובות ממילא גם יין א"א לאסור מחמת זה דלא יהיו מילי דרבנן כחוכא וכו'. והנה דברים אלו שהביא בשם הב"י לא נמצאים בדפוסים שלנו אך גם בספר בית הילל הובא זאת בשם הב"י באריכות מעט יותר ע"ש ונשמטו מהדפוס

ש"ך סי' קכ"ז סקל"א: מיהו היכי דהוא בידו הקטן נאמן אפי' להוציא