זכותא דאברהם י

עד י"ב חודש ועיין באור החיים פ' וישלח שכתב דלכך לא ביטלו הנשים של שכם הע"ז שלהם דאשה חשיב כמו תינוק שאינו יודע בטיב ע"ז דאינו יכול לבטל עוד מבואר באור החיים שאם לא הי' פרעה אומר מי י' ה' ה' אשר אשמע בקולו רק הי' מסרב לשלוח את ישראל הי' הקב"ה מביא עליו תיכף מכת בכורות ע"ש בפסוק (שמות ד' כ"ג) ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך

ועפ"י זה מיושב הדקדוק והשינוי בפסוקים היטיב דמתחלה אמר הקב"ה שלא ירצה פרעה לשלח לא שיתריז לומר מי השם וא"כ יביא עליו תיכף מכת בכורות וא"כ אף שיהי' בתוך המצרים שמחמת יראה ימאסו בע"ז מ"מ קודם הי"ב חודש עדיין שם נכרים עליהם כמבואר בע"ז מכיון שמחמת יראה ובע"כ לא עדיפי מעבדים דבעינן י"ב חודש וכיון דמקרי נכרים שפיר יכולים לבטל וא"כ לא הוצרכו האנשים ליקח בתורת שאלה רק בדרך מתנה ויתבטל בזה דמתנה חשיב ביטול ולכן הי' האזהרה על הנשים שיקחו מנשי מצרים שהם יקחו בתורת שאלה דאשה מחשיב כאינה יודעת בטיב ע"ז כסברת אור החיים ולא מהני ביטול שלה ולכן לא נאמר אשה מאת רעותה דלא מקרי רעותה שכיון שכל דין נכרית עליה קודם י"ב חודש משא"כ אח"כ שהי' מתריז נגד השם והי' משפט מצרים י"ב חודש כמבואר בעדיות (פרק ב' משנה י') וא"כ אותם שהיו מחמת יראת ישראל מואסים בע"ז כדכתיב (שמות ט' כ') הירא את דבר ד' ובוודאי היו רבים מהם שמאסו בע"ז מחמת פלאות השם ומיחשב כגר תושב לאחר י"ב חודש ולא מצי מבטל שפיר הוצרך הכתוב להזהיר גם עליהם שיקחו בתורת שאלה בכדי שלא יהי' של ישראל דלא מהני ביטול

והנה יש לתת טעם מדוע פסק העבדות מאבותינו בתשרי והגאולה הי' בניסן ועפ"י זה יתיישב המדרש שהתחלנו דהנה מבואר בנדרים (דף מ' ע"ב) באומר שנה אחת אסור מעל"ע ובשנה סתם בעייא דלא איפשיטא ומבואר ג"כ בח"מ סי' מ"ג בשטר שנכתב לפרוע אחר הפסח צריך לשלם בחצי הזמן של פסח לעצרת. ועיין ש"ך שהביא אם נכתב לפרוע לאחר סוכות יש לו זמן שלשה חדשים. וא"כ לפ"ז באם כתוב בשטר לפרוע אחר השנה יש לו זמן חצי שנה ומבואר דספק נפשות לקולא ושפטו העדה והצילו העדה ובמדת השם יתברך מצינו ג"כ במחצה על מחצה ורב חסד מטה כלפי חסד. וא"כ שהת' שנה נחשבו מלידת יצחק ובפסח נולד ואי אזלינן לקולא לא בעינן מעל"ע שלמו ימי השיעבוד בתשרי שהוא ת' שנה לשנות העולם ולכך פסק העבודה מאבותינו רק היציאה הי' בניסן שהקב"ה רצה לקיים ואח"כ יצאו ברכוש גדול, ומבואר במדרש שישראל לא היו ראוים לגאולה רק מחמת הבטחת הקב"ה לאבות ומבואר באומר אחר השנה שיש לו זמן ששה חדשים וכיון דהקב"ה אחר ואח"כ יצאו ברכוש גדול ממילא הי' הזמן לקיום הבטחה ששה חדשים ומקודם לא הי' יכול להוציאם מחמת קטרוג מדה"ד מכיון שעדיין הי' זמן לקיום הבטחת הקב"ה ששה חדשים ולכך הי' היציאה בניסן ואיתא בחולין פרק הזרוע דספק לקט לקט דכתיב עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו א"כ מצינו דלשון צדיק שעושה לפמה"ד לצאת אף ידי ספק ומצינו בב"ק (דף נ"ט ע"ב) דאלעזר הוי קאי בשוקא ומסיים מסאני אוכמי פירש רש"י שכן הי' דרך האבלים והתאבל על ירושלים ואחד מדיני אבילות הוא עטיפת הראש ושבט לוי לא הי' בשיעבוד רק מחמת שהיו צדיקים בוודאי הצטערו על צרת ישראל ונהגו דיני אבילות בעטיפת הראש ואיתא באור החיים על פסוק ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה שהצדיקים קבלו עליהם גזרת הגלות עד ניסן לצאת מידי ספק אמירת קב"ה ארבע מאות כנה