זית רענן חלק ב צט

גם מ"ש להתיר בנ"ד באופן חדש מפני דתולין הקלקלה במקולקל כיון דמתחילה רצה לטבוע את עצמו. זהו אפ"ל היכא דאיתחזק בתלת זימני כמו באשה שיש לה ווסת דתולין את הכתם בה ולא חיישי' לאחריתא. בש"ע יור"ד (סי' ק"צ סעי' מ"ט]

ומ"ש להוסיף בזה משום רוב רצון. וכמ"ש תוס' כתובות בסוגיא דפתח פתוח. הפריז על המדה בדבר דלא דמי כלל לזה דלכאורה נראה דרוב רצון לא שייך אלא בדברים הנעשים בדעת עפ"י משקל טבע בני אדם. אבל לא בדברים היוצאים מהיקש הטבע. ועי' בירושלמי פ' האומר בגיטין [הלכה ו'] באומר כתבו גט לאשתו כו' אם מעצמו נפל וכו' ספק אם מעצמו נפל אם הרוח דחהו. נשמעינה מן הדא רשב"ג אומר אם על אתר נפל ה"ז גט ואם לאחר זמן נפל אינו גט עכ"ל. ולפירוש הב"י [סי' קמ"א] דאפי' בלאח"ז אם נפל מעצמו ה"ז גט. רק בספק אינו גט ול"א רוב רצון רק דלאלתר הוא משום דאמר כתבו והוכיח סופו על תחילתו ע"ש. ועוד דזהו דוקא באיש א' והספק הוא רק על האונס והרצון אבל לא בשני בני אדם כמובן

לכן צדדי היתרא רפויים בעיני ואין בידי להתירה מכבלי העיגון וכמ"ש בסי' שלפני זה]

ד עתה אשיב לכת"ה על הדברים הבאים במכתבו בענינים אחרים. על ק' הגאון האמתי הקדוש מוהרע"א בדרוש וחדוש עירובין [דף ל"ב] על קו' הגמרא חולין [דף פ"ו] מ"ש רישא דפטרי רבנן מכיסוי ומ"ש סיפא דאסרי אותו ואת בנו דילמא משום דרוב מעשיהם מקולקלין ולגבי דשיל"מ לא אזלינן בתר רובא בדאוריי' אפי' בדלא איתחזק איסורא והיא קו' חמורה. [אך צ"ל דכוונתו הקדושה היה בקצת שינוי ממה שכתוב לפנינו שהרי את"ל דסבירא להו דרוב מעשיהם מקולקלין א"כ הוי רובא וחזקה ובזה אפי' בדבר שיל"מ מהני. אלא עיקר כוונתו היה דנימא דהוי כמחצה על מחצה וע"י סמוך פלגא לחזקה הוא דנידון כרובא ומש"ה כתב שם בדרוש וחדוש ועי' בתוס']. וראיתי במכתבו שכתב ליישב עפ"י סברת רמב"ם [פ' ט"ז מהל' סנהדרין ה"ו] דהיכא שהוחזק עפ"י ע"א לוקין עליו אח"כ. וה"נ כיון שע"י הרוב נתחזקה הראשונה בנבלה הותרה לו לשחוט אחרים. עודנה אינו מוכרח דיועיל זה לענין דשיל"מ שהרי גם בספק בשחיטה אע"ג דנתחזק לפנינו ע"י חזקת איסור דמעיקרא, אפ"ה אסור באו"ב עי' ש"ך סי' י"ו ס"ק י"ט] ומאי ראיה ממלקות שהרי בנמצא ורוב חנויות מוכרות בשר נבלה לוקין ע"י רוב ואפ"ה לא מהני בדבר שיל"מ

ולפענ"ד נראה להקל קו' זו עפ"י דברי רבינו אשר"י בכורות [פרק ראשון סי' י'] דלענין להפריש טלה לעצמו לא מהני ס"ס וכן רובא לא מהני ומביא לזה ראיות מוכרחות יעוי"ש וכן בתוי"ט [משנה ג'] מביא דבריו בלי חולק כלל על זה דכיון דאין לו הפסד בזה ויכול לעשותו ל"מ ס"ס או רובא. ונמצא דכיסוי ואותו ואת בנו שוים דכל היכא דלית ליה פסידא כלל נידון מדרבנן כמו דשיל"מ. וא"ש ג"כ כוונת תוס' שם בחולין ד"ה סיפא נמי דאע"ג דרוב מעשיהם מקולקלין מדרבנן מחוייב לכסות רק משום דילמא אתי למיכל שהוא ג"כ על יסוד זה כיון דאין לו פסידא נידון כדבר שיל"מ וז"פ וברור: ה

ה על דברי הים של שלמה יבמות פרק ח' סי' ל"ד] התמוהין למאד שכ' דלגבי כהן טמא לא מיקרי תרומה דבר שיל"מ מפני דלגבי אחרים לא נאסר ולגבי דידיה לחוד לא נידון כדבר שיל"מ, ודבריו נפלאים מש"ס נדרים (דף נ"ט ע"א] דקונם פירות עלי מיקרי דבר שיש לו מתירין. היה נראה לי לפרש שיש ליישב את דבריו לבל יתנגד מדברי ש"ס ופוסקים ראשונים. דדבר שיל"מ לגבי א' לא נמצא רק לגבי נדרים שהוא איסור חפצא וכיון שהאיסור נתפס בחפץ עצמו משו"ה חפץ זה לא נתבטל בתוך האחרים מפני שחפץ זה איסורו בשעתו וישל"מ אח"כ. וכן אפי' באיסור גברא היכא דאיסורא נגרר משום שינוי החפץ כמו שכתבתי בפרט זה בזית רענן חלק ראשון בדיני איסור כולל כגון בתרומה לס"ד דרב אשי יבמות (דף פ"ב] וכן במבשל בשבת אע"ג דאיסור' איסור גברא מ"מ נאסרה משום מעשה שנעשה בתבשיל זה עיין במ"א סי' שי"ח ס"ק ב']. אבל היכא דאיסורא משום שינוי דגברא אחד שיצא מן הכלל משום זה לא נקבע לו על חפץ זה איסור וחומר דישל"מ וכל כה"ג לא מיקרי דשיל"מ אלא היכא דמעיקרא נאסרה לכל. ולפי"ז בשבועה לדעת מהרש"ל לא נידון כדבר שיל"מ ולא מצינו להדיא בדברי ראשונים להיפוך

ומ"ש מעכ"ת משום שכבר חל הביטול לגבי זרים. לפום ריהטא נראה כן אבל עדיין תקשה דא"כ בנדרים היכא שאוסר חתיכה א' על עצמו ועל איש אחר דאזי לגבי אחרים לא הוי כדשיל"מ. [וכ"כ מהרי"ט סימן ה'] מפני שאין היתרו תלוי בו וא"כ היכא שנתערבה לישתרי גם לדידיה וזה מיחזי כחוכא דהיכא שאוסר רק על עצמו לא בטיל והיכא שהוסיף באיסורו גם על אחר תתבטל

איברא מה שהוכיח יד"נ מדברי ר"ן ביצה ריש פ' אין צדין גבי ס' מוכן ביו"ט שני דבדאורייתא אפי' בלא איתחזק לא אזלינן בתר רובא בדשיל"מ. דבריו נכונים בזה לפום ריהטא. ברם קשיא מהרא"ש וטור יו"ד [ס"ס י"ו] דבאותו ואת בנו שנתערב מחיים דנכבשינהו דניידי הרי אע"ג שהוא איסור דאורייתא אפ"ה מהני ברובא דלא איתחזק איסורא. אולם מדברי ר"ן שם ומדברי רא"ש בכורות הנ"ל נראה דס"ס גרוע מרוב דלא איתחזק, שהרי בס"ס מספ"ל להר"ן בפרק קמא. וגם בפרק אין צדין לא פשיטא ליה כל כך רק מצד הבו דלא לוסיף עלה הוא דמצדד להקל, וברובא דלא איתחזק בנכרים שהביאו ביצים ביו"ט פשיטא ליה בפרק קמא על סוגיית הש"ס בדף ז']. וא"כ יש לומר דרובא דלא איתחזק מהני אפי' בדאורייתא [ואפ"ה הקשה בדו"ח [מובא באות הקדום] שפיר. כיון דאינו מבואר כן במשנה או בברייתא מנ"ל להקשות דילמא גם רובא דלא איתחזק לא מהני בדבר שיש לו מתירין]

ו גם מ"ש כת"ר והמציא להמתיק הדברים לדעת הפוסקים דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה. בנינו מתוקן אכן היסוד רפוי בעיני שעיקר יסודו מוסד על דברי אורים ותומים (סי' צ"ד ס"ק ב'] דבכל שבועה דאורייתא הסברא מחוייבת שישלם. דא"כ בעבדים ושטרות וקרקעות, ופחות משתי כסף, ונשבע ונוטל, דמיעטם רחמנא משבועה אכתי ישלמו ויפסידו וצריכין לדחוק בזה טובא. וזה שנים כבירים בכתבי הלכה תוס' וחילוקא דרבנן בסוגיא דשכיר בזמנו כתבתי שם בטעמא דמילתא בטוב טעם ימצאנה המעיין לקמן בחלק חשן משפט]: דברי ידיד נפשו ואוהבו. הק' משה יהודה ליב בן הרבני מהור"ר בנימן זצלה"ה סימן לג בדיני אישות

קבלתי על נכון ביום ג' העבר דברי שאלתו ותשובותיו הנמצאים אצלו על נידון זה. אשר הדה ידו בש"ס ובפוסקים לעורר כל הספיקות וחששות בנידון הלז. כאשר אביאם בקצרה. ומעכ"ת חפץ לדעת דעתי בזה ולפענ"ד נראה להתירה מכבלי העיגון עפ"י דעת רבותינו הקדושים וגאוני ארץ הראשונים והאחרונים נ"ע כאשר נבאר בקיצור במעט פילפול. רק ההכרח להלכה זו למעשה בנידון דידן. ובפרט שאני מוטרד מאד בשיעורין כסדרן ובטירדא דמתא. ועד כה לא יכולתי להשיבו מפני כבודו. גם בקוצר אמרים. והיום פניתי מעט לעומת גודל מצוה רבה ולמלאות רצון יד"נ. וזה החלי

א הן עיקר היתרא דידה סובבים על שני קוטבים. הא' ע"י מכתב רשיון שהשיגו מן הדאקטאר לקוברו בקבר ישראל וכתוב שמו ושם כינויו ושם עירו. ומסרו אותו לחברא קדישא דשם והשני ע"י עדות ע"א יהודי מאנשי חיל שהיה אצלו בבקר בבית השפיטאל ודיבר אתו ומצאו מוטל על ערש דוי נפוח. ולעת ערב הלך עוד הפעם לבקרו והלך אל חדרו ומצא המטה פנויה. ושאל לאיש חיל יהודי שהיה מונח במטה הסמוכה לו. איה האיש שהיה במטה הזאת. והשיב לו שכבר מת. ולקחוהו לחדר המיוחד למתים. ושם העד איש חיל הוא זאב בר"מ מגלאווני. והיה רעהו של בעל העגונה הזאת. אולם אינו זוכר אם שאל היהודי החולה סמוך למטתו של בעל העגונה. על שמו בפירוש. או ששאל אותו סתם כמ"ש. וקודם לזה איזה חדשים בערך חצי שנה כתב הוא ע"י כותב אחד לגלאווני. וכתב הכותב בשמו בזה"ל. האמינו בהן שלי כמו שהשי"ת אמת, כן אמת שהאיש בעל עגונה זאת נפטר בלי ספק. ואח"כ נתקיים אותו הכתב ע"י הכותב בעצמו בקאצק. כאשר העיד לפני בד"צ שכך שמע מפי