זית רענן חלק ב צז

ומה שנתעורר בסימנין וסימנין יניח בבבא מציעא [דף כ"ח] אמאי לא אזלינן בתר קורבא יפה הערה. איברא תירוצו לא נראה כלל שיצא להשוותו לדברי תה"ד סי' שי"ד (מובא ברמ"א רצ"ב ס"י] ומקורו מדברי התוס' ריש ב"מ שהנפקד תופס בחזקת שניהם וכן מוצא האבידה מוחזק בחזקת שניהם ומסיק שם להלכה בשנים שהפקידו כלים זה הרבה והשני פחות ממנו דהיכא שנאבדו ממנו אמרינן כל דפריש מרובא פריש דאע"ג שהנפקד מוחזק בחזקת שניהם מ"מ לסלק הרוב בעינן חזקה מעלייתא. אבל מחזקה רפויה כזה מוציאין. והוא שכתבו בתוס' דכל שבא לידו שלא מדעת בעלים אזלינן בתר רוב והכא לסלק הקורבא דגרע מרוב מהני גם חזקה כזו. ואין הנידון דומה לדבריהם דהכא מוצא האבידה הוא כיד הבעלים ועומד ברשות בעלים למי שהן. וכיון דדינא הוא דאזלינן בתר קורבא והוא הבעלים של האבידה זו. אזי גם המוצא הוא רק כמוחזק בעדו ולא בשביל האחר ובעובדא דתה"ד הרי היה מתחילה קודם שנאבדו מוחזק בחזקת שניהם וכן בתוס' יומא [דף פ"ה ותוס' ספ"ק דכתובות גבי תינוק מושלך] דהתם אם לא ניזל בתר רוב הרי היא של המוצא עצמו. ועוד דאכתי קשיא גם אארבא ששניהם אינם מוחזקים ואמרינן ביה כל דאלים גבר [ב"ב דף ל"ד ע"ב] אמאי לא אזלינן בתר קורבא כמו גבי עגלה ערופה דאמרינן שהקרוב עשה המעשה הזאת, ה"נ נימא שהקרוב משפת הים הוא עשה הארבא או קנאה ולא הרחוק. ונראה לי דעיקרא דמילתא דלא מצינו למיזל בתר קורבא. רק בשמא ושמא. אבל לא כנגד ברי דאידך. בוא וראה גודל מעליותא של טענת ברי שהרי אפי' בשו"ש אזלינן בתר חז"ה כמ"ש תוס' כתובות [ד' ל"ו] גבי חרשת ולגבי ברי למ"מ אפי' בו"ב. ועיין באשרי [פ"ק דכתובות סימן ח"י] גבי משארסתני נאנסתי דנתעלה טענת ברי דידה אפי' נגד חז"מ וס"ס ורובא דרצון שכולם מסייעים לבעל ולגבי דידה ליכא רק ח"ה וטענת ברי וח"ה מהני נגד חז"מ דידיה גם בשו"ש וברי דידה קיימא נגד ס"ס דעדיף מרובא לכ"פ] ונגד רוב רצון

ח גם מ"ש דבדבר דרבנן יש לסמוך על כלים דלא מושלי כמ"ש האחרונים. הנה בזה אין לספק, איברא כבר כתבנו באות א'] שגם הרמב"ם ס"ל דהנך דאין מעידין הוא מדאורייתא ואפי' אם נשאת תצא רק היכא שאבד זכרונו דהיינו שכבר עברו איזה שנים ולא נשמע ממנו כלל. הוא דלכתחילה לת"נ. ואפי' למ"ש בס' זי"ר ליישב קו' כ"מ דבתחילת דבריו לא נקט רק שאבד זכרו ולבסוף נקט גם ששמעו בו שמת בהדייהו דהיינו דמשום דלא תצא סגי באבד זכרו לחוד משום דאשה דייקא ומינסבא מרעא לחזקת א"א. [וצ"ל דהכא סמכו גם בתחילתה על דיוקא דידה משום צירוף כל הנך למעליותא דראוהו מגויד וגם א"ז]. אבל להורידם לנחלה הוא דבעינן גם ששמעו בו שמת. אבל מ"מ היכא דלא אבד זכרו אזי תצא מדאורייתא לדעת הרמב"ם והריב"ש (סי' שע"ט], ולא מצאתי מי שיחלוק עליהם. רק ראה זה מצאתי בתשו' מהר"ם מרוטנבורג (תשו' תקע"ב] וז"ל בתה"ד ויש מקומות שהחמירו חכמים ולא חשו לעיגון כמו במשאל"ס וכן דראוהו מגויד או צלוב שהחיה אוכלת בו ולא אזלי בתר אומדנא דשכיח. ומה שלפעמים הקילו משום עיגונא מפורש בפרק יש בכור כי אקילו בסופה וכו' עכ"ל. ולקושטא יש לספק בנידון זה גם כשאבד זכרו אם מהני אפי' בדיעבד אע"ג דא"ז הוי אומדנא טובא למעליותא עיין בתרומת הדשן בפסקי מהרי"א [סי' קל"ט] שהתיר בדיעבד כשניסת עפ"י חכם שהתירה רק משום דאבד זכרו. [אע"ג דחלילה לנו להקל בזה אפי' בדיעבד כיון שלא נמצא בפירוש דבר זה בראשונים ואחרונים ועוד שהרי מדברי הרמב"ם פרק ז' מהלכות נחלות ה"ג], מבואר להיפוך דדוקא במגויד או צלוב הוא דמהני בדיעבד היכא דא"ז], מ"מ זהו דוקא באדם בן דעת שדרכו לספר ולהגיד שמו ומקומו. אבל באיש הזה שהוא בעל מ"ש ודרכם להתבודד בפ"ע ואינם משיחים עם הבריות כלל אפשר דלמ"מ אפי' ע"י צירוף ט"ע גרוע כגון באשתהי גם בשכבר ניסת

ט ומ"ש כיון שהכירו [הפלאשטש והשטיוויל] בט"ע הוי ככלים דלמ"ש וכדברי המהרי"ט דבכל הבגדים ל"ח לשאלה אתפלא עליו מאד היאך יעלה על דעת נבון ומשכיל כמוהו לטעות בזה. דמהרי"ט מיירי בכל הבגדים כולם באין מחסור אבל באיזה בגדים לכ"ע חיישינן לשאלה, וכ"מ להדיא מדברי רש"י יבמות דף ק"כ ע"ב] בד"ה מנחשי וכו' ואי קשיא הא קתני או שנמצאו בין כליו כו' ל"ק כליו דמתניתין היינו בגדיו ודרך להשאיל מלבושים עכ"ל עיי' בתה"ד בפסקיו (סי' קס"א) וז"ל בתוך הדיבור נראה דוודאי לא היה דעתו דנסמוך על סי' כלים לחוד דתלמוד ערוך הוא דחיישינן לשאלה רק טבעת כיס וארנקי ואוכף כדמפרש בהו תלמודא טעמא אמאי לחל"ש, אבל שאר כלים דלא מפרש תלמודא. מסתמא אין לנו לבדות סברא מלבנו ולומר דאף בהו לחל"ש כו' יעו"ש [וצע"ק דמסיום דברי רש"י הנ"ל ל"מ הכי וצ"ל דקאי רק על מלבושים כולם ואפי' בכתונת א' חיישינן לשאלה]

ומ"ש בתחילת תשובתו דבנידון זה לא נסמוך על דעת הר"ת בתוס' יבמות (דף ק"כ) ד"ה אין וגם הטור (סי' י"ז) מביא דעתו] דאם גופו שלם מעידין אפילו באשתהי. משום דעיקר סברתו מפני דגופו שלם ניכר לכל בלא נידנוד ספק וכל הרואה אותו יאמר כי הוא זה ולא יפיג לבבו. אבל בנ"ד ששנים הכירוהו ושנים לא הכירוהו נראה להדיא שנשתנה כל כך עד כי אי אפשר להכירו עוד בפומבי בט"ע ושפיר איכא למיחש שע"י שינוי שגו המכירים ברואה ונדמה להם שזהו. וזהו סברא נכונה וראוי למ"ש

ובעיקר הדבר כבר הוא מבואר בריב"ש (ס"ס שע"ח) דהיכא דלא חזו בשעתיה דאפילו לדעת ר"ת לא מהני מידי אפילו כשגופו שלם דר"ת לא מיקל אלא ביבשה לאחר ג' ימים אבל במים גם לדעתו ל"מ גופו שלם היכא דלא חזו לאלתר. וכ"מ בתשו' מהר"ם אלשקר (סי' קכ"ה קכ"ו) ולא נמצא מי שמיקל בזה רק דעת הטור דבלא ראו הטביעה ל"ב לאלתר: גם מ"ש הרב הנ"ל בסוף דבריו דגוסס שנפל למשאל"ס יש להתיר ע"י תרתי רובי כדברי תשו' הריב"ש, ול"ק מדברי התוס' (דף קכ"א) ד"ה ולא היא דהתם לא נולדו תרי רובי בבת אחת כמו דמצינו גבי ס"ס. זהו ג"כ סברא נכונה וישרה לחלק במקומו. איברא דעדיין תקשה מתשו' מהר"ם מרוטנבורג (סי' תתקע"א) שאוסר להדיא במשאל"ס אפי' במקום טרשים וסלעים ועקולים וגלים גדולים היו הולכים ושוטפים כל הנמצאים יעו"ש. לכן בספרי (בתק"ע ה"ג ס"א בסוף אות ז' וח') חלקתי באופן אחר כדי להשוות גם לדעת מהר"ם מר"ב יעו"ש: לכן כעת צדדי היתר של העלובה הזאת רפוים המה למאוד עד שאשיג את הגב"ע בבאר היטב מתי נאבד ומתי נמצא ומתי ראו אותו ובנתיים באיזה מקום היה אם בבית או בחוץ אם היה בזמן הקור אם לא ואז ברצות ד' ית"ש אולי אמצא רפאות תעלה לעגונה הילדה הזאת: עד כה הארכתי מפני כבוד התורה וההוגים בה ושעשעתי בדברי הרב המפורסם [הנ"ל באות א']. ועתה אשתעשע את כבוד מעכ"ת יד"נ נ"י: סימן לב בענין הנ"ל

א ראשית דבריו ידו הדה על קושיית הנו"ב (מהד"ק בתק"ע סי' מ"ג) שהפליא על דברי תשו' הריב"ש שכתב דרובא לא עדיף מתרי חזקה שהרי פרה אדומה יוכיח שכשירה ע"י רוב והאיכא תרי חזקה המנגדים חזקת שאינו זבוח והעמיד טמא ע"ח. עיינתי בדברי קדשו ולאחר העיון נראה במחכ"ת דלק"מ דמיניה וביה אבא לשדות ב"נ שכל עיקר קושייתו סובב והולך עפ"י הקדמתו שם דהא דרובא וחזקות רובא עדיף מוכח משחיטה גופא. והא גופא תמוה שהרי התוס' חידשו זה בשם ר"ת דמפרה הוא דילפינן לה ודוחק לומר דאכתי לא ידעינן מסברא דר"א שמביא משחיטה עצמו שהרי גם בתחלת הסוגיא שם (דף י"א] בד"ה מנא ה"מ תירצו כן והוי להו למימר דרך כללא דכ"כ דלא ידעינן דאזלינן בת"ר אכתי לא ידעינן דרובא עדיף מחזקה. דעיקרו דרובא עדיף ילפינן מכל שחיטות קדשים וחולין דאע"ג דאיכא חזקת שאינו זבוח המנגדו ומדוע בחרו להם בפרטא דפרה לחוד

לכן נראה לפענ"ד ברירא דמילתא דהא דמצרכינן למילף דרובא וחזקה רובא עדיף. זהו היכא דאיכא רובא בפ"ע שלא במקום חזקה המנגדו וגם החזקה הוא שלא במקום הרוב. ולכן במקום דפגעו תרווייהו אהדדי הוא דמצרכינן למילף דאפ"ה רובא עדיף משום דמצד