זית רענן חלק ב צו

דניכר לשליש ימיה לא מהני לסלק ולנגד לרוב אלים כזה, רק בהדי חזקה דידה הוא דמהני לאשוויי ספיקא ואז נידון כספק השקול ומש"ה חייב באשם תלוי והולד שני ספק ממזר

אחר כתבי זאת אמרתי להשאיל ספרו של הרב הגאון אמתי מרן הקדוש מוה' ע"א זצוק"ל ואראה מ"ש שם בזה בס' דרוש וחידוש ומצאתי את שאהבה נפשי. ותוכן דברי קדשו שהרי בע"כ צ"ל דקושיית התוס' קאי מסתימת המשנה משמע דאתי אפי' כר"מ ולדידי' דחייש למיעוטא מדרבנן והיכא דא"ל סמוך מיעוטא לחזקה חיישינן מדאורייתא [ועיין בתוס' יבמות דף קי"ט]. אבל לרבנן לק"מ דגם היכא דאיכא להסמיך מיעוט לחזקה הוא רק מדרבנן להחמיר (וכמו שאכתוב בזה לקמן] אבל הכא דאיירי לענין אשם תלוי ולענין ספק ממזר פשיטא דאזלינן בתר דינא דאורייתא. וזאת הניח שם בצע"ג דאמאי לא הקשו תוס' להיפך ויסוב הקושיא גם לרבנן דנוקי רובא דיולדות לט' נגד רובא דניכר לשליש ימיה ונסתלקו שניהם והדר נוקמינה אחזקה דנתחזקה בח"ה ליבום והניח בצע"ג (ועיין בספרי תפארת ירושלים מס' יבמות אות מ"ו]

ולדברינו הנ"ל יתיישב היטב שהרי בע"כ צ"ל בלא זה שיסוד דבריהם אזדו הכא לשיטתם בב"ק והוא דק"ו דריש סנהדרין (דף ג' ע"ב) דיני ממונות מדיני נפשות הוא רק ברובא דיינים לפי שנתברר להם בבירור גמור שדעתם עיקר ודעת היחיד החולק בטל לגמרי ודעתם אמת ונכון להלכה ודעת החולק דעתו נכזבה מש"ה לא שייך לומר בזה סמוך מיעוטא לחזקה שהרי דעת היחיד כאילו לא היה לגמרי. משא"כ בכל רובי ומיעוטי דמ"מ לא נוכל לומר דליכא מיעוטא כלל מש"ה לא אמרינן דניזל בתר רובא משום דאיכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה לגבי ממון וכן בכל דבר דא"ל סמ"ל לא אזלינן בת"ר. וצ"ל לדעתם דגבי נפשות ל"ש סמ"ל משום דבוודאי עבר לפניהם והוחזק לרשע ומש"ה קסברי שם דאפי' ברובא דמצינו להדיא דאזלינן בתרי' בד"נ מ"מ ל"מ בד"מ משום דא"ל סמ"ל. וגם צ"ל דהאי רובא דאינשי דטעו בעיבורא דירחא דאזלינן בתרי' אפי' בד"מ. דש"ה דליכא למימר סמוך מיעוטא לחזקת ממון משום דאיכא חזקת כשרות דעדים נגד החז"מ דידיה. וכן רובא דאינן איילונית לענין כתובה נ"ל סמל"ח משום דאכתי לא נמצא ריעותא לפנינו. וכמ"ש הב"ש (סי' ט' סק"ד) על קושיית תוס' יבמות (דף ס"ה) יעו"ש היטב

[ובזה יש מקום ליישב השקלא וטרי' דש"ס סנהדרין (דף ס"ט] אם אזלינן בד"נ בתר רובא אע"פ שכבר קבעו ביה מסמורות נטועות בריש חולין דאזלינן בתר רובא עי"ש [דף יא] וכן הקשה הר"ן. דהתם שאני דלא נמצא ריעותא לפנינו, והנידון הוא על אדם ידוע, משא"כ הכא גבי בן סו"מ שהנידון הוא על דבר ענין שמבחוץ אם בתרי ירחי ותלתא ראוי לקרות אב, וכן בעדים שהריעותא לפנינו. והא דמביא הש"ס ראיה מקטנה אע"ג דליכא ריעותא לפנינו מ"מ כל היכא דאיכא לברורי להמתין עד שתגדל לא גרע מהיכא דאיכא ריעותא, אבל לענין כתובה שכתבנו ל"ש לומר דאיכא לברורי שהרי תפסיד עד עת ההיא, ועיין מכות (דף ג)]

ולפ"ז ניחא דלא יכלו להקשות דנוקים רובא בהדי רובא והדר נעמידנה אחזקת היתר ליבום. דזהו פש"ל דרובא דמצינו להדיא דאזלינן בתריה אפילו בד"נ אע"ג דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה. אזי רוב זה אלים יותר משאר רובי דלא מצינו בד"נ, מש"ה רובא דיולדות לט' מצינו להדיא בסנהדרין (דף ס"ט) דאזלינן בתריה בד"נ נתעלה למעליותא נגד רובא דניכר לשליש ימיה. שהרי התם גבי סו"מ אפילו דנידון כמחצה ע"מ אם ניכר לשליש או לא מ"מ מספיקא לא קטלינן ליה], ומש"ה הקשו רק ע"י סמ"ל משום דאפילו ברובא דאזלינן בתריה בד"נ מ"מ ל"מ בד"מ משום דא"ל סמ"ל ושאני ד"נ דל"ש ביה סמ"ל כמ"ש לעיל לשיטתם בב"ק, ועיין

ה וכן הא דאמרינן יבמות (דף ק' ע"ב) הוא אינו יורש אותם וכו' הוא ג"כ מטעמים שכתבנו דאע"ג דאיכא רובא דאזלינן בתריה אפילו בד"נ ההיא דיולדות לט' ואפ"ה אינו יורש את הראשון הוא ג"כ מטעם דסמכינן רוב השני [דקלישא מיניה טובא] והוא רובא דיולדות לט' ניכר לשליש ימיה לגבי חזקת ממון לפי דנכסים בחזקת יורשים קיימי והיינו היורש וודאי. וא"ל דניזל בתר רוב דיולדות לט' והוא היורש את הראשון וקיימי הנכסים בחזקתיה. דזה אינו מן המדה והשכל הישר דטרם שבאנו לידון מחמת הרוב כבר גזרנו עפ"י שורת הדין דאין ספק מוציא מידי ודאי והוחזקו הנכסים בחזקת היורש הודאי ורק ע"י הרוב דיולדות לט' אתה בא להוציאו מידי חזקתו הראשונה, לכן אמרינן סמוך רוב השני לגבי חזקת ממון ועודנו נשאר בחזקתו הראשונה. ולדבריהם בב"ק אמרינן סמוך מיעוטא לבהדי חז"מ. ולקושטא גם התם קשיא קושיא זו בעצמו מה שהקשו (בדף ל"ז) דא"כ אמאי אינו יורש את השני כיון שכבר הורע כוחו של חז"מ מפני שכבר צרפת את חז"מ לבהדי מיעוטא דיולדות לז', ועיין בעה"מ ורמב"ן כתובות ריש פ' האשה שנתארמלה דאפי' ע"י חזקה ורובא מוציאין. והא דלא הקשו על משנה זו מפני שהתם יש לומר דאיירי כפשטא דמילתא שכבר יש לה בנים מן הראשון רק על ולד זה הוא דמספ"ל ושפיר איפשר לומר משום דאיכא רובא אחריתא דרוב נשים מתעברות ויולדות וכאשר דחו התם רבותינו בעלי תוס' יבמות [ד' ל"ז] רק דהתם דחיקא להו משום דמשמע דאיירי כששהתה תחת בעלה ולא ילדה ועומדת בחזקת היתר ליבם. ועיין בכ"ז וישים ג"כ עיונו בדברי רבינו אשרי יבמות (פרק החולץ סימן ח') גבי ספק ויבם בנכסי מיתנא. דהיכא דליתא לסבא אזי הנכסים בחזקת יבם קיימי משום דאין ספק מוציא מידי וודאי והוא כמ"ש

ו גם בעיקר מ"ש (הרב הג' מובא באות א'] דגבי דבר שבערוה לא מהני רובא ואמרינן סמ"ל מדאורייתא. והחליט זה נגד כל האחרונים, ועי"ז נתיישב לדעתו קושיית התוס' בכורות (דף כ') על רוב מצויין אצל שחיטה [כנ"ל באות ב']

והנה מזה כביר ששמעתי לשמעו הטוב וגודל תשוקתו ושקידתו על דלתי התורה בש"ס ופוסקים אהבת עולם אהבתיהו. אבל בזה לא נחה דעתי כי ירהיב בנפשו עוז ויצא לחלוק על כל דעות רבותינו האחרונים טרם שישים עיונו הזך בש"ס ופוסקים

והרי איתא להדיא בריש גיטין דאמרינן לרבנן רוב בקיאים הם ולר"מ דחייש למיעוטא וכו' ורבנן הוא דאצרוך וכו'. הרי להדיא כדבריהם דלרבנן מספיק ברוב בקיאים לחודא לחשש דאורייתא רק לר"מ הוא שחידשו מטעם סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי הרי בע"כ צ"ל דלא אמרינן סמ"ל מדאורייתא אפי' בדבר שבערוה. וזהו שחידשו תוס' דרוב מצויין א"ש עדיף והוי כמו מיעוטא דמיעוטא מפני דדמי לסתם ספרי דדייני ה"ה נמי בכל המתעסקים בשחיטה. רק בדבר שבערוה החמירו לכתחילה אפי' במיעוטא דמיעוטא כמו במים שאין להם סוף וכדומה. כמו שכתבו תוס' בכ"ד

גם מסוגיא דסימנין משמע כן. שהרי אם אמרינן סימנין דאורייתא לגבי אבידה מהני נמי גבי גט אשה וגבי סימני המת, דמ"מ לא עדיפי סימנים מרובא, שהרי אם אמרינן סימנין דרבנן ל"מ אפילו לגבי אבידה בע"כ צ"ל דמיגרע גרע מרובא שע"י רוב מחזירין האבידה ק"ו מקורבא גבי ניפול בבבא בתרא (דף כ"ג). והשתא את"ל דסמוך מיעוטא לגבי חזקה הוא דאורייתא איך נלמוד מסימנין דאבידה לגבי גט אשה וגבי מיתה. ואע"ג דגבי גט א"ל משום דידעינן שהשליח זה היה הגט בידו כבר. ומאחר לא ידעינן. מ"מ לגבי מיתה מא"ל. ובשלמא אי אמרינן דסמוך מל"ח הוא רק מדרבנן, אפ"ל דוקא גבי יבם זימנין דסניא ליה אבל לגבי בעלה איתרע ע"י דיוקא דידה], ומה הקשו שם ממתניתין דאין מעידין אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו. (ומהאי דאין מעידין עה"ש ל"ק דיש לומר דמכללו שמעינן דאין מעידין אפי' כשידעינן שבעל האשה הלך בדרך זה והוי דומיא דגט אשה וכמו האי דיצחק ר"ג לדעת רמב"ן שם)

אמנם למ"ש בס' זית רענן בתק"ע נדחה ראיה זו שתירצתי בזה דברי ריב"ש דס"ל דגבי מיתה איכא תרי חזקה וקשיא לדידיה מקו' הש"ס דאין מעידין וכו' אע"פ שיש סימנין וכו' וכן מקו' הש"ס בכורות (דף מ"ז ע"ב) לר"י דפדחת פוטרת בכ"מ אפילו לנחלה ממתניתין דאין מעידין. ומאי ק"ל דלענין הכרה סגי ברובא ורובא דאינשי מינכרי ע"י פדחת בלא חוטם משא"כ בעדות אשה דא"ל סמוך מיעוטא לחזקה. א"ו דזהו גופא מדרבנן וקס"ד דלענין דרבנן מהני מיהת ס"א דגוף או דכלים ול"ח לשאלה כדאיתא בתשו' הרא"ש [כלל ב' סי' ט"ז]. ומשני כיון דעיקרו דאורייתא חיישינן מיהת מדרבנן ומש"ה ל"מ אפי' בהדי צירוף דסימנין וכלים. ודוחק לומר דמשום דדייקא מרעא לחזקת א"א גם בתחילתו דאיכא חשש בדדמי אפילו לענין דאורייתא ועוד דע"כ ל"מ אלא בסופו כגון לגבי תו"ת בתוס' כתובות כ"ב ע"ב ד"ה הבא] או בע"א [יבמות צ"ג ע"ב קט"ו ע"ב עיי"ש] אבל בתחלתו ולענין דאורייתא רחוק מן הסברא לומר כן: