זית רענן חלק ב צ

מ"מ לא מצי למיעבד שליח. כמש"כ תוס' נזיר (דף י"ב ע"א) בד"ה מ"ט, גבי חלה. דהא דיכולה לעשות שליח להפריש לכשתלוש העיסה. רק משום דבידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהיה חלה על קמח לכשתהיה נילוש יעוי"ש. שכבר כתבנו בזה בס' זית רענן חלק ראשון (דף קכ"ה ע"ד) על קו' מרן הגאה"ק מוהרע"א זצוקללה"ה בתשובתו (סי' קמ"א) מכתבו ותנו. דזהו דוקא היכא שמחוסר מעשה בעצמותו במאי שמינהו לשליח, כגון ביבמתו דאכתי אינה בת גירושין. וכן בחלה שעודנה לא נתחייבה עד שעת לישה. ומשום האי טעמא הוא דלא מהני אפי' בדבר שבידו לאשווי שליח. אבל היכא שעיקר הדבר נשלם. רק שדבר אחר גורם דאכתי לא מצי למיעבד. גם לדעת תוס' פשיטא דמהני לאשווי שליח מעתה בדבר שבידו. על עת שיסתלק הגורם ועיי"ש היטב]

איברא עיקר הסברא של מחנה אפרים הנ"ל דחרשת דמי לקטנה והנתיבות (סי' רמ"ג סק"י) הסכים עמו. נראה דחוקה קצת למעיין, שהרי בריש פ' מי שאחזו (דף ע' ע"ב) פליגי ר"י ור"ל גבי קורדייקוס אם כותבין ונותנין לאלתר דר"ל מדמה ליה לישן משום דסמי' בידן משא"כ בשוטה, ור"י מדמה ליה לשוטה משום דמחוסר מעשה. הרי דבשוטה לא הוה סמי' בידן לכולי עלמא. והיאך נוכל לדמות חרש ושוטה לקטן. שהרי לדידהו שווין הם. שכתבו שם לתרץ דברי רמב"ם דזכין לשוטה משום דדמי לקטן. כדמוכח מחרשת שהשיאה אביה. והרי מש"ס פ' מש"א הנ"ל מוכח דלא דמו להדדי, ועל עיקר הקושיא מחרשת. כבר כתבתי תירוץ מרווח בזית רענן (דף קכ"ה ע"א אות י"ט) ועיי"ש

ב וביסוד הדבר שחידש החכם המגיה במש"ל הנ"ל. דהיכא דנשתטה לא מצי למשוי שליח השתא לכשתשתפה משום דכל מידי דאיהו לא מצי למיעבד שליח נמי לא מצי משווי היא קושיא עצומה. על תורתן של רבותינו הראשונים שכתבו בשם רגמ"ה, דבנשתטה צריך היתר ממאה רבנים וישליש כתובתה. וגם ימסור גט ליד שליח שיתן לה לכשתשתפה. וכן בס' כל בו משמו, והוא מטעם דילמא תחזור לאיתנהו אז יעבור על החרם שתיקן. לכן לא רצה להתיר רק באופן זה. ואם איתא דלא מהני שליחותו כלום וצריך לכתוב גט מחדש, למה תיקן ותלה ההיתר בזה

ג לכן נלפע"ד להצדיק את דברי רבותינו המוצדקים עפ"י סברא ישרה. וטרם נסובב בעיקר ויסוד דין השליחות. בריש פרק האיש מקדש דמצינו דבדבר שיכול לעשות בעל כרחו דאידך, והדבר תלוי רק ברצונו לבד נתיפה כחו לענין שליחות. משו"ה אמרינן שם דאי כתב רחמנא בגירושין משום דישנו בע"כ. והוא כיון שהדבר תלוי ברצונו לבד ועל ידו לחוד נגמרה כל המעשה. משו"ה הוא דמצי למיעבדיה ע"י שליח. משא"כ בקידושין שהדבר תלוי בדעת שניהם. וצריך לבאר. דכיון דכתיב ושלחה שגם היא עושה שליח לקבלה וכיון שהיא מתגרשת בע"כ ועי"ז מביאה עוד לגרוע כחה בשליחות דידה כמש"כ תוס' שם בד"ה נפקא ליה לגירסת מהרש"א שם. ומשו"ה הוי אמינא בשאר קרבנות דמקריבין בע"כ דלא מצי למשוי שליח אי לאו דנפקא ליה מדר"י בן קרחא. אע"ג דכבר ידעינן שבדבר שהוא מדעת שניהם כגון בקידושין מהיקישא דויצאה והיתה דמצי למשוי שליח. אפ"ה הוה אמרינן דבדבר שיכול לעשות גם בע"כ לא מצי למשוי שליח. והיכי אמרינן הכא להיפוך. דבגירושין יכולה גם היא לעשות שליח משום דאיתא בע"כ. אבל בדבר שהוא מדעת שניהם לא מצי למשוי שליח, אלא עיקר הדבר. דבגירושין שתלוי רק בדעתו של הבעל. והיא רק כמו מעשה קוף בעלמא דקא עבדה. וכן השליח לקבלה שנעשה על ידה. הוא רק שיהיה במקומה שיהי' ידו כידה ועיקר הגירושין גם עתה אינן תלויין אלא בדעת הבעל לחוד. משא"כ בקדשים שהשליח עושה כל המעשה מהחל ועד כלה. ועיין רמב"ן פ' האומר שכתב שם, דבשליח קבלה לא שייך משום חצי דבר משום שעיקר שליחותו הוא רק שיהיה גופו כמותה. וזה נגמר מיד בשעת מינוי שליחות וכמ"ש. וזה ברור ופשוט [אח"כ הראיתי שבמקנה עמד בקושיא זו על המהרש"א. ומה שכתבתי נכון וברור למעיין] נקוט מיהת דשליח דידיה ודידה שוין ליפוי כח לענין שליחות. הבעל, משום דכחו גדול בעיקר הגירושין, והיא, משום דגם השליח אינו עושה כל מאומה בעיקר הגירושין ועודנו תלוי רק בדעת ובמעשה הבעל לחוד. ואיהו מעשה קוף בעלמא הוא דקא עביד

ד ועתה נדבר מה שיש להתבונן בעיקר הענין שהרי בקידושין (דף כ"ג ע"ב) מסקינן בגמ' דעבד עושה שליח לקבלה לרשב"א. אע"ג דאיהו לא מצי לקבלו מיד רבו. כיון דמכל מקום איתא בתורת גט שיחרור. שהרי מצי לקבל גט של חבירו מיד רבו של חבירו, אלמא דלא בעינן אלא דאיתא בענין זה. ואע"ג דבגוף הדבר שעשאו שליח ליתא במשלח, מכל מקום מהני ע"י שליח, ובכמה דוכתי אמרינן להיפוך דכל דלא מצי למיעבד אותו דבר עצמו, אע"ג דאיתיה בכללות ענין זה, מ"מ לא מהני השליחות, אע"ג שבשעת עשיית השליחות כבר נסתלק הגורם. מ"מ בטלה המינוי כמו דאיתא להדיא בנזיר דף י"ב] דאפי' כשעושה שליח לקדש לו אשה לאחר שתתגרש דלא מהני, מפני שבעת מינוי השליחות לא מצי למיעבדיה. וכן גבי הפרה התם. וכן ביבמות (דף נ"ב] ולאשה דעלמא אינו גט. (ומצאתי קושיא זו באחרונים]. ולתרץ הסוגיות הדק היטב. עיין ר"ן ר"פ האיש מקדש וז"ל וכי תימא אכתי קשיא מדאמרינן בפ"ק דמכילתין עבד כנעני לרשב"א מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו וכו' אלמא דזכייה ע"י אחרים לאו מטעם שליחות הוא, דהא אפילו למאן דמספקא שלא תהא שליחות לעבד יש לו זכייה ע"י אחרים. יש לי לומר דלא דמי, דאין וודאי דכל מי שאין לו יד למנות שליח אף אחרים אין זוכין בשבילו מדאורייתא כהא דקטן. אבל עבד מה שאינו יכול לקבל גיטו לרשב"א. ומספקינן לדידיה נמי דלא מצי למשווי שליח לאו משום שאין לו יד דהא הוה ליה למימר גיטו וידו באין כאחד כדתנן בפ' הזורק (דף ע"ז] הזורק גט לאשתו וכו'. ופרכינן עלה חצר מה שקנתה וכו' ופרקה רבא משום דגיטה וחצרה באין כאחד. וגבי עבד נמי הו"ל למימר דגיטו וידו באין כאחד וכו'. אלא דטעמא דרשב"א משום דגמר לה לה מאשה מה אשה עד שיצא הגט לרשות שאינה דבעל דאשה אין גופה קנוי לבעל. אף עבד עד שיצא הגט לרשות שאינה שלו. כלומר של אדון. והעבד גופו קנוי לאדון. (והילכך בעינן יד אחרים]. וכיון שמה שאין העבד עושה שליח. אינו מטעם שאין לו יד. אחרים יכולין לזכות בגט שיחרור בשבילו. שהרי יצא הגט לרשות שאינו של אדון. אבל קטן שאין לו יד בעצמו כלל. אף אחרים אינם זוכים לו מן התורה. עכ"ל הר"ן שם

ולפי"ז הכי ריהטא תירוץ הש"ס על כוונה זו. דכיון דאיתיה בתורת שיחרור. ויש לו יד לקבל גט שיחרור מיד רבו של חבירו וגם הלא רשב"א נמי מודה דגיטו וידו באין כאחד, רק מצד גזיה"כ דילפינן לה לה מאשה הוא דלא מקבל. ונמצא שאין החסרון מחמת גרעון כחו שעי"ז הורע זכותו. וכיון שאין החסרון מצדו. שהרי יש לו יד וזכות בזה הדבר כמו השליח עצמו. רק מצד גזה"כ. משום דבעינן שיצא מתחלה לרשות שאינו שלו. משום האי טעמא מצי למשווי שליח. כיון שנסתלק השתא הגורם. משא"כ היכא דלא מצי למיעבד. משום שהורע כחו עצמו. כגון בכהנים שהורע כחם של המשלחים. שלא נתקדשו בקדושת עבודת קדשים. או משום שאי אפשר שתתפשט כח קנינו ודבורו או הפרתו בדבר זה. אזי בטלה גם המינוי שליחות מעיקרא

ה ועתה נתורה נא אחרי כל הענינים דמצינו בש"ס. בהאי כללא דכל מידי דאיהו לא מצי למיעבד שליח נמי לא מצי משוי. אזי אחר העיון באחת משתים יבחן הדבר היטב. או בדבר שהורע כחו מחסרון המשלח עצמו. כגון בכהנים. שהורע כחם של המשלחים, מפני שלא נתקדשו בקדושת עבודת קדשים ומעשיהן וכן בעבד שעשה שליח לקבל גט שיחרור. לסלקא דעתא בגמ' בקידושין דף כ"ג). רק במסקנא הטעם כמו שכתבתי עפ"י דברי ר"ן]. וכן בחולה וזקן לאכילת קדשים. שהחסרון הוא במשלח עצמו. וכן מצינו גם בדבר שאין החסרון במשלח. רק מפני שהורע כחו בעצם הדבר ההוא, שקנינו ומעשיו של המשלח אינם יכולין להתפשט על הדבר הזה, כפי המצב של פני הדבר ההוא, כמו דאיתא בנזיר (ד' י"ב) לקדש לו אשה לאחר שתתגרש. שאין יכול לעשות שליח קודם שנתגרשה. מפני שהורע כחו להכניס לרשותו. דבר שמחוסר מעשה רבה כזאת. והוא בדבר שלא בא לעולם ממש. וכן גבי חלה שהורע כחו בהפרשה זו. מפני שעודנה לא נתחייבה. וכן ביבמות (ד' נ"ב ע"ב) באשה דעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה. והוה דבר שלבל"ע ממש כמ"ש בתוס' שם. [אע"ג דעיקר הגט. הוא רק סילוק רשותו וקנינו. כמ"ש בחידושי רשב"א בפ' מי שאחזו גיטין (דף ע"ד ע"ב) גבי נתינה בע"כ. דעיקר הדבר שהבעל יכול לגרשה בע"כ.