זית רענן חלק ב פח

חילול מע"ש דאינו נתפס על פחות מש"פ. דשאני חילול מהקדש עצמו. כיון דקלישתא קדושתיה שנמשך עליה מקדושה ראשונה. מן קדושה ראשונה עצמו. כמ"ש הר"ן בר"פ בני העיר. דמשו"ה מהני ז' טובי העיר במעמד אה"ע על הדמים ולא על הקדושה עצמו. עיי"ש סוף ד"ה ומאן דשרי והביא ראיה מלקוח בכסף מע"ש דיקבר. וכן הוא בדברי רש"י בקצרה בב"מ (דף נ"ג ע"ב) ד"ה יקבר וז"ל דקסבר לא אלים למיתפס פדיונו עכ"ל. הרי דגבי לקוח שהיא קדושה שניה קלישתא קדושתיה. ומשו"ה נמי לא חל על פחות מש"פ

ונמצא איפשר לומר דס"ל להרמב"ם כפירש"י גיטין הנ"ל גבי עבד וכבר מבואר עיקר הדין ברמב"ם (פ"ו מה' ערכין ה' י"ט) וכיון שעיקר הקדש אינו חל על פחות מש"פ, כש"כ הפדיון דקלישתא קדושתיה. ומשו"ה לא הביא בפסקים דינו של מע"ש שאין בו ש"פ ולפי"ז יש לומר דלמ"ד שאין בחומשו לא צריך לרבויא דקרא כלל על מע"ש שאין בו ש"פ. כיון דאפילו קדושה ראשונה לא חיילא על פחות מש"פ מכש"כ הקדושה שניה, (ואין לומר דמכל מקום צריך קרא דאינו יכול לחללו על פרוטה. שהרי לדעת הרמב"ם לא נתפס היותר משוויו]. וכיון דחזינן דסתמא דגמרא אזדא כן בגיטין הנ"ל אפי' בקדושה ראשונה. ש"מ דס"ל דרבויא דקרא דכתיב ממעשרו קאי על אין בחומשו ש"פ. שהרי גבי שאר דברים אפילו אין בחומשו ש"פ מ"מ צריך להוסיף חומש. שהרי תנן במס' ב"ק (דף ק"ג ע"ב) גבי גזל עד שיתמעט הקרן על פחות מש"פ. וכן גבי נהנה מן ההקדש שוה פרוטה דמחייב חומש. שמע מינה דאפילו אין בחומשו לא איכפת לן

איברא קשיא לי לדעת הרמב"ם דא"כ הדרא קושית הש"ס בב"מ לדוכתא. דליתני שש פרוטות מעשר שאין בו ש"פ. ומאי משני דס"ל כמ"ד שאין בחומשו. דהתם שאני שא"צ להוסיף חומש אבל היכא שאינו שוה פרוטה שלא נתפס פדיונו כלל לא נשמע מחומשו וצ"ל דה"פ כמש"ל. דס"ל למ"ד שאין בחומשו דעל פחות מש"פ לא צריך קרא. דמילתא דפשיטא הוא. דגם על קדושה ראשונה לא חייל. כמש"ל לדעת רש"י. ותו לא קשה קושית תוס' הנ"ל דכל דפשוט הוא מצד הסברא לא קתני. שהרי בירושלמי שם הקשה דליתני שש פרוטות שהקרקע נקנית בפרוטה. וצ"ל דגמרא דידן סברה דמילתא דפשיטא הוא דלא עדיף מקידושין. וכמו דאיתא התם גבי אבידה. וה"נ כיון דקתני גבי מעילה ה"ה נמי בתחילתו. איברא כ"ז ניחא לדעת רמב"ם דס"ל שאם מוסיף בחילוף על שוויו לא נתפס כלל, נמצא שאין שום חידוש דין במע"ש שא"ב ש"פ, אבל שאר פוסקים הביאו דס"ל כדעת רמב"ן ורשב"א בש"מ דנתפס על יתר משוויו שפיר איצטריך לאשמעינן דאם המעשר פחות מש"פ שאינו נתפס על הפרוטה. ולפי"ז לשיטתם נסתלקה קושית התוס' בב"מ (דף נ"ג סוף ע"ב) בד"ה אין שהקשו דטפי הוה ליה למידרש דא"צ להוסיף חומש, ולמאי שכתבתי לא קשה על הגמ', דא"כ ניתני שש פרוטות ומע"ש בפרוטה, וא"ל דס"ל כמ"ד אין בחומשו, דמ"מ באין בו יש דין מחודש. משא"כ גבי חומשו. אבל מ"מ יסוב הקו' על המשנה גופא, וליתני נמי ששה ועיין,

ד ועתה לפ"ד הנ"ל יש לחדש בסוגיא זו. דפליגי הפוסקים בתרתי, א' אם במע"ש שאין בו ש"פ חל עליו קדושת מע"ש מה"ת. וגם אם מתפיס ביתר משוויו אם חייל קדושת מעשר על החילול ונראה לאחר העיון הזך דחדא בחברתה מישך שייכי שהרי לדעתם דנתפס על יתר משוויו. צ"ל בטעמא דחזק' דמחלל על מעות ראשונות. אע"ג שכבר החליט כולו בקדושת מעשר בחילול הראשון. וכבר נתפס כולו דאין אונאה להקדש מפני דאמדינן דעתו דמסתמא נתנו מתחלה על תנאי שבאם יקרה לפניו אח"כ מעשר שאין בו ש"פ או שאין בחומשו ש"פ שיהיה המותר לחולין כדי שלא יצטרך לטרוח להעלותו. ובאם לא יזדמן יהיה גם הנותר מעשר. וכן איתא להדיא בש"מ שם. ולפ"ז בע"כ צ"ל שגם המעשר עצמו שאין בו ש"פ או שאין בחומשו, הוא רק מדרבנן. דאת"ל דאורייתא א"כ תו לא יכול לחללו על מעות ראשונות. דהא בדאורייתא פסקינן דאין ברירה אבל לדעת רש"י ותוס' ורמב"ם דסברי דלא נתפס על יותר משוויו שפיר אמרינן שהוא מדאורייתא ואפ"ה יכול לחלל על מע"ר שהמותר לא נתפס בקדושת מעשר בראשונה. אע"ג דנתן מתחלה שיהיה כולו למעשר

ה ועתה נציגה כה לישב דעת רש"י בקושית הגמ' בשלמא למ"ד אין בחומשו היינו דקתני דיו וכו' ואין הבנה לדברי קדשו ולכן הריטב"א נטה מדעת רש"י בזה וע"ש, ואמרתי לפרש דלמ"ד אין בו. הרי עיקר החסרון משום דמי החילול שכל שהוא פחות מש"פ לאו כסף הוא ולהוסיף אין ביכלתו ומשו"ה מסתברא מילתא דעל מע"ר שכבר נתפס עליהם קדושת מעשר בשוויין יכול לגרור גם את שאין בו ש"פ בהדיה. כיון שמטבע זו כבר נתפס בקדושה. אבל למ"ד שאין בחומשו הוה רבותא טפי דקסלקא דעתין לומר שהחסרון הוא מחמת המעשר עצמו כיון דגילתה רחמנא ממעשרו. דכל שאין בחומשו ש"פ לא נפדית. נראה בעליל דלאו מחמת מטבע של חילול הוא. שהרי יכול לחללו על כסף של תורה ואי משום החומש הא החומש אינו מעכב ויחללנו בלא חומש. אלא בע"כ צ"ל דגזיה"כ הוא שכל שאין בחומשו ש"פ לאו בר חילול הוא ואם כן הוא, גם על מע"ר אינו יכול לחללו. קמ"ל דעיקרו הוא מ"מ משום החילול. ואע"ג דאין החומש מעכב זהו כשראוי לחומש. אבל כל היכא דאינו ראוי מעכב. כמו כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכו']. ומשו"ה מחלל הוא על מע"ר שכבר נתפס בקדושת מעשר ויכול להתפיס גם על החומש. [ועוד הארכתי בזה בדין ביטול של מע"ש בפסקי הרמב"ם בזה ואכ"מ]. הארכתי בזה להפיק רצון מעכ"ת יד"נ הק' משה יהודה ליב בן הרבני מהור"ר בנימן זצלה"ה סימן כו בדיני טומאת כהנים בעזה"י פה ירושלים עיה"ק תובב"א

נשאלתי מאת יד"נ הרב הגדול החריף והבקי מוהר"ר שמואל סאלאנט נ"י מפה עיה"ק ירושלים ת"ו. לחוות דעתי בנידון טומאת כהנים על קבורת רחל אמנו. ולדעתו נראה לאסור חדא דספיקא דאורייתא הוא מחמת מחלוקת ר"ת ורמב"ם [בב"מ דף קי"ד ע"ב תוד"ה מהו שיסדרו וכו' ורמב"ם פ"א מה' טומאת מת ה' י"ג]. ואפי' לדעת הרמב"ם יש מקום לומר דבקבר שקודם הדבור מודה. כדאיתא בתוס' נדה (דף ע'], ועוד כמו שכתבו תוס' ב"ב דף נ"ח] גבי קבר אדם ואברהם איפשר לומר דכל האבות ואמהות כי"ב [וא"כ איכא ס"ס להחמיר]. גם המתירים סמכו א"ע על דברי ראב"ד [פ"ה מה' נזירות הל' י"ז] דטומאת כהנים בזה"ז דרבנן. והשיב ע"פ דברי דגול מרבבה סי' שע"ב] שגם לדעת הראב"ד אסור מדאוריי' אלא שאין לוקין עליו. ע"כ תוכן דבריו

א והנראה לפענ"ד בזה שהדבר ברור לאסור. דעיקר הדבר תלוי בפי' מתני' דאהלות [פי"ח מ"ז] גבי מדור הכותים. דלדעת רוב גדולים מרבותינו הקדמונים ז"ל פירשו משום טומאת אהל. הלא הם הר"ת והר"ש והרא"ש והרע"ב שם יעויי"ש והרי לדעתם סתם מתני' דלא כר"ש. זולת רש"י פסחים [דף ט' ע"ב] שפי' דגם לר"ש ניחא לענין מגע ומשא. ועיין בתוי"ט שם שכתב דדחיק' טובא לפרש כן ועיין רמב"ם [פי"א מה' ט"מ ה"ז]. שיצא לפרש במילתא חדתא דמדור הכותי בארץ ישראל עשאוהו כארץ העמים ולא משום טומאת אהל. מזה נשמע דכל הפוסקים דפירשו משום טומאת אהל פסקו דלא כר"ש ועיין בתשו' רשב"א [בסי' תת"ל] שפסק כן לדינא. ומביא ג"כ בשם מורו רמב"ן שפסק כן להלכה למעשה במרחץ שמת כותי שם. ואסר לכהנים לרחוץ משום טא"ה

ועוד נראה דגם רבינו אלפסי ס"ל כדעת ר"ת. שהרי לא הביא בהלכות טומאה דברי ר"ש. ומביא שם בדף א' על טומאת כהנים. הא דאיתא בפ' כיצד. ובנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הכותית. ואמרינן למאי הלכתא ליורשו וליטמא לו ומשמע מפשטא דשניהם שווים לענין טומאה. ואם איתא דכר"ש ס"ל הרי רחוקים המה זה מזה דולד שפחה אם מטמא בטומאת אהל לוקין עליו שהרי הוא כישראל גמור לענין טומאה. כדאי' פסחים (דף ט'] גבי שפחת המציק ובתוס' שם ד"ה בשפחתו בסופו דאפי' אם נאמר דשל גבירתה היה וכו'. ומכ"ש באם שלה היה]. ובולד הכותי רשאי לטמא באהל. אלא שאינו מחויב מפני שאינו בנו. ויש להתעקש בזה: