זית רענן חלק ב פב

פסחים [דף ט'] ברש"י ובתוס' שם, אפ"ה מיקרי איתחזק, כיון דעד שלא גילה לנו כזאת מחזקינן ליה בחזקת טבל ואתיא כשינויא קמא דפסחים, דמ"מ הוי בחזקת טבל, דמסתמא לא מחזקינן ליה בהכי דלמא עביד כר"א. וזהו דדייקו בלישנא, ואי דאחרים ואמר דמתקן הוא, היינו שהוא מתוקן מעצמו גם בלא הפרשה, ולא נקט כדלקמן דאמר דאפריש מריה עליה, כדאמרינן דאיתשיל מריה עליה לאשמעינן כזאת שגם בכה"ג מיקרי איתחזק, והדברים עתיקים ברבותא הזאת, עיין במרדכי ר"פ האומר בקידושין, ובזית רענן ח"ר בחלק יו"ד הל' ב' סי' ז' אות ז' ח'], ועוד יש בזה כו"כ ראיות. שהרי בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן למפרע. ואפי' מכאן ולהבא למאן דלית ליה דפלגינן דיבורא בחד גופא [בבא בתרא דף קל"ד ע"ב] ולדברי הספר שהביא. אמאי הא בידו הוי מעיקרא שלא לקדשה וגם האשה שאומרת גרשני שלא בפני בעלה דאינה נאמנת לדעת רוב הפוסקים בש"ע אה"ע [סי' י"ז סעיף ב'] והרי בידה מעיקרא שלא תתקדש את עצמה. אלא מלתא דפשיטא הוא דאין זה מיקרי בידו כלל כיון שנתחזק הדבר ביני ביני. ואין לחלק בין נדר שהוא ע"י דיבור לבד ובין דבר שנתחזק בפועל לפנינו דלא מצינו לחלק כזאת בין חזקה לחזקה. ותדע מדאמרי' ביבמות [דף פ"ח] מידי דהוה אהקדש וקונמות ותיפוק ליה דהתם לא איתחזק רק על ידי דיבור. משא"כ בחזקת א"א גבי מת בעלה ועיין

ומתוך דברים אלו נזכרתי שבילדותי ראיתי תשובה אחת כתב יד ק' מהגאון הקדוש מו"ה עקיבא איגר זצוק"ל. שהקשה ע"ד ר"ן ריש פסחים. וז"ל אלא מפני שביטול זה תלוי במחשבתן של בני אדם ואין דעותיהן שוות. ואפשר שיקלו בכך ולא יוציאוהו מלבן לגמרי ראו חכמים להחמיר שלא יספיק ביטול והצריכוהו בדיקה וביעור שהוא מספיק ג"כ מן התורה. והקשה דמה בכך כיון דביטלו בפירוש ודברים שבלב אינן דברים והניח בצ"ע. וכדי לישב דברי רבינו אמרתי דדברי קדשו סובבין בלכתן על תחלת דבריו שכתב שם אלא כך הוא עיקרן של דברים שזה שאמרה תורה תשביתו יכול להתקיים באחד מב' דברים וכו' וכיון דקוטב דבריו קאי על קיום מצות עשה דתשביתו להכי חיישינן שלא יוציא מלבו ואינו מקיים מ"ע דתשביתו הגם דמצות אין צריכות כוונה. אבל לא כשמחשב שלא לצאת כדאיתא בכמה דוכתי ועיין בר"ן ס"פ ראוהו ב"ד. ונהי דדברים שבלב אינן דברים ואינו עובר עליו. אבל אכתי לא קיים המצוה דתשביתו

ומה שחזר וכתב השואל לדחות דברי הגאון האמתי מו"ה עקיבא אייגר זצוק"ל בגילא דחיטתא בדברים הפשוטים וידועים גם למתחילים ולא ידע ולא שיער בנפשו לפני מי עומד אשר עיניו משוטטות בכל הש"ס ופוסקים ודעתו רחבה ועמוקה בדרכים האמתיים ואשר דימה בנפשו לדבר פשוט הגם שדרך הפשוט הוא המובחר. אבל צריך לחפש ולעיין במחשבתו טרם הוציאם בפיו אם הוא הנכונה עפ"י סוגית הש"ס. לכן מה שכתב דביטול וחרטה תלויין בלבו וגם נתקיים הביטול על ידי מחשבתו לבד. לכן אמרינן בהו דדברים שבלב הוה דברים, אתמהה הכי ביטול לבד תלוי בלבו הלא כל המעשים הקנינים והקידושין והגירושין תלויין בלבו. ואפ"ה אמרינן בהו דדברים שבלב אינן דברים כיון שהסכים בלבו להוציא כך מפיהו. או לעשות מעשה הזאת אעפ"י שמחשב בלבו להיפוך רק היכא שחשב בלבו להוציא פת חטים והוציא פת שעורים דפומא הוא דאיתקל ליה כמבואר בר"ן פ"ג דשבועות דף כ"ו ע"ב] יעו"ש גם אין לומר מפני שביטול מהני מדכתיב תשביתו ומשו"ה מהני נמי לדחות הביטול שהוציא בפיו אם בלבו להיפוך, זה אינו הכי ביטול בלבד מהני במחשבתו לחוד הלא גם תרומה וקדשים נמי מהני אם גמר בלבו לבד. עיין שבועות (דף כ"ו ע"ב] ואפ"ה מבואר בכמה דוכתי שאם חישב בלבו נגד דיבורו דלא מהני מידי. רק היכא דטעה ופומא הוא דאיתקל ליה. וכ"מ במקומו בקידושין (דף נ'] שהוכיח דדברים שבלב אינן דברים מהא דכופין אותו הרי להדיא אע"ג דמהני בגמר בלבו לבד. מכל מקום היכא שהוציא בפיו. תו לא מהני מידי מה שבלבו להיפוך. ואי משום דכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו לא בא הכתוב להחמיר עליו אלא להקל שגם ביטול בלב לחוד מהני. אבל לא דניזל בתר מחשבתו ולבטל מה שהוציא בפיו, ועיין היטב בסנהדרין (דף ס"ה) בתוס' ד"ה הואיל עד כמה דחקו א"ע לפרש הא דאיתא גבי מגדף הואיל וישנו בלב], ומה שתירצתי על דברי ר"ן ריש פסחים הוא הנכון. ואין זה דחוק ורחוק כאשר דימה מעלתו הרמה. ומי שמעיין בלשונו היטב יראה שהמשכת דבריו יסבו בלכתן על מה שכתב שם בתחילה דעיקרו כדי לקיים מצות עשה דתשביתו, [וכ"כ בסוף דבריו בפירוש וז"ל ומה שהצריכו חכמים בדיקה וכו' ולא סמכו על הביטול כבר כתבתי שעשו כן כדי לקיים מצות תשביתו חששו לבני אדם שלא יבטלוהו בלבו לגמרי עכ"ל], וכל כי הני מילי מעליותא לימרו משמי: נידון מה שפלפל כ"ת עם הרב הגאון וכו' מוהר"ר יעקב מאיר נ"י אב"ד דק"ק בריסק, ספרו איננו כאן וכן עלה במחשבה מיד בעת שראיתי בהשקפה ראשונה במכתבו דהכירא דעלות השחר לא נקרא אלא איקבע איסורא. ולא נכנס כלל בסוג דאיתחזק וכן מבואר להדיא בתוס' כריתות (דף י"ז ע"ב] ד"ה מדסיפא תדע דאל"כ יתחייב חטאת אם עשה מלאכה בין השמשות קרוב למוצאי שבת. וכמש"כ תוס' כתובות דף כ"ב] בד"ה הבא עליה וכו'. כיון דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא. ומשנה שלימה שנינו בכריתות שם שבת ויום חול ועשה מלאכה באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן עשה מביא אשם תלוי, ובעיקר דברי הירושלמי ביומא [פ"ג מ"א] הרואה אומר ברקאי מביאו התוי"ט שם], שהקשה דלמה מהימנינן לאחד לומר שהאיר המזרח. ומתרץ משום דהוה מילתא דעבידא לאיגלויי דאע"ג דהיכא דאיקבע איסורא ליכא מאן דפליג דעד אחד נאמן שמעשים בכל יום שטבח נאמן במקולין שלו לומר שיש לו בשר כשר וטרפה רק כיון דמצינו דלא סמכינן על חזקה ורובא היכא דאיכא לברורי הכא נמי ס"ל מעיקרא דלא סמכינן על עד אחד כיון דאיכא לברורי מילתא על פי שנים. וע"ז מתרץ דהיא הנותנת דכיון דאיכא לברורי, אזי מסתמא מסתברא מילתא דלא משקר כיון דעבידא לגלויי וכל היכא דמסתבר מילתא סמכינן גם על חזקה אפי' היכא דאיכא לברורי וכבר קבעתי בזה מסמרות ממשנה מפורשת בפ"ה דטהרות משנה ח' מי שדרסה אשה על בגדיו וכו' אם מכירתו שאוכל בתרומה כליו טהורים ואם לאו ישאלנה הרי דבחזקה המסתבר אין צריך לשאלה. ומובא בספרי בזית רענן חלק ראשון ביו"ד הל' ט' בסופו עד כה הארכתי למלאות רצונו להשיבו גם על פרטי דבריו הק' משה יהודה ליב בן הרבני מוהר"ר בנימן זלה"ה: סימן כג בדיני תקנות

בדבר מעשה שהיה באחת מן העיירות במדינת טורקייא אשר שני רבנים מופלגים בתו"י הי"ו השתדלו לעשות מקח על ענבים לאשר שנשמע מהנהו סרסורים שהתפארו שיעלו השער עד שמונה מאות [גראש]. תחת אשר היה זה איזה שנים טרם שהכניסו א"ע הנהו סרסורים בתגר הזה. במקח מאה (גראש], ומדי שנה בשנה בהעלותם השערה כן תעלוזנה בנות ערלים כי היקום אשר ברגליהן תתחזקנה וידי הקונים דלה דלה וידל ישראל עד למאד. ותרפנה כנפיהם עד כי שחה לעפר בעו"ה. לכן התחכמו איזהו ת"ח להפר את עצת ערומים ולהשיב נפשות היקרים אל נדנם. ובאו באלות הברית כל חכמי העיר הנ"ל ובאו על החתום. וגם ת"ח ובע"ב שלא באו עה"ח ששים ושמחים נגדם קיימו וקבלו עליהם לבל יפר ולא להפיל צרור ארצה מני שלשה המקחים שעשו על שלשה זמנים מחולפים לפום שווי הענבים בעתות ההם, דהיינו שער אחד מני הקנוים לפני ר"ה. והשני לאחר ר"ה והשלישי מן חוה"מ סוכות והלאה, וכאשר נשאו ונתנו בענין זה כולם קבלו עליהם מרצונם לבד מאיזהו סוחרי יין שלא קבלו מרצונם למען רבות מסחרם. ומתחלה התפארו באמרם שאי איפשר להתחדש תקנה כזאת. מפני שהטורקיים יקנו מן המביאים ונתבררו הדברים לאמיתם שיש למו עתות קבועים כשמנה ימים ומלפניהם ומלאחריהם מושכים ידיהם. לכן בטלו דעתם והכריזו בכל בתי כנסיות וב"מ כעשרה ימים לפני ראש השנה. ותעלוזנה כולמו בתיקון גדול כזה. גם כתוב בתוך הכרוז שבאם יעבור אחד ויעלה מני השערים הנקובים אזי יכריזו שיינו יין נסך. והנה בזה הפרט מקצתם אומרים שלא אסרו אז את יינם, רק באם יכריזו וכיון שלא הכריזו לא נאסר כלל ורובם אמרו שאסרו מיד, רק פירסום קלונם יהיה לאחר הכרזה, והנה לאחר שהכריזו הכרוז הנ"ל לא קם עדו רוח באיש מקטן ועד גדול להעלות השער אף גרה אחת וקנו רק