זית רענן חלק ב עח

תו לא מתכחש בטענתו. אלא צ"ל משום דמצוי ושכיח לבד. ומש"ה תלינן לטהרה לבעלה. ואיברא עודנו נוכל לומר דגם בד' לילות איכא רובא. מ"מ חזינן דגם היכא דלא נתברר ע"י דם לא האמינוהו חכמים מדינא רק משום דכתובה דרבנן עשאוהו לחזקה דידי' כחזקה גמורה. וכיון דהשתא שנתברר ע"י דם הנמצא לו יהי' רק כמיעוטא בעלמא מ"מ סמוך מיעוטא בהדי חזקה דידה והוי כתרי רובי. כעין דאמרינן בריש פרק האשה בתרא ביבמות. א"ו משום דמיעוטא מגרע לחזקה דידיה

ב מ"ש כבודו ע"ד שדרכה להרגיש תמיד דבר לח מבחוץ ובקינוח ראתה דם. וכתב מעכ"ת דמפני שלא הרגישה דינו ככתם. ותלינן אפי' במכה שא"י אם מוציאה דם, קשה מאד לסמוך ע"ז, חדא שמסתמא דרכה להמצא ג"כ אחר הטלת מ"ר כשיעור ווסת דאזי טמאה מדאורייתא, [כמ"ש החו"ד ריש סי' קפ"ג וק"צ וכאשר הוכיחו האחרונים במישור מדברי רבותינו הראשונים], ונגד דבר דאורייתא לא תלינן במכה שא"י אם מוציאה דם. אפי' שלא בשעת ווסתה כפי הסכמת אחרונים וכמש"ל. ועוד כיון דעפ"י רוב כשיצאו בני מעיים לתוך בית החיצון אזי גם המקור נשתרבב שם. ותלינן במצוי שמן המקור עצמה הוא דנתלכלכו כותלי בית החיצון ועוד דהכא לא שייך לומר שהיא בחזקת שלא תראה לעולם. דזהו היכא שהמקור במקומו, לכן אע"ג דאיכא למימר שדרך המקור שיתלכלך במקומו וקרוב לו אפי' שלא בשעת ווסתה. מ"מ כל כמה דלא ירדו מבין השינים הוי טומאה בלועה, וטהורה היא לבעלה ולכ"ד כמבואר בש"ס נדה (דף מ"א ע"ב] אבל הכא שהמקור הוא בבית החיצון כשיתלכלך מעט במקומו וקרוב למקומו הרי היא טמאה לכ"ד. ועוד דגם אם נימא שאין דרך המקור שיתלכלך במקומו, שאני נשים אלו, שיצאו בני מעיים וגם המקור לחוץ. ודמי להא דאיתא בבכורות [דף מ"ב ע"ב] אפי' תימא רבנן הואיל ואישתני אישתני יעו"ש. וכל עיקר היתרו של מעכ"ת מוסד עפ"י אשר שמע מהמילדת דעירו, וכבר כתבתי מפי הרופאים והמילדת דפה דנהפוך הוא ועיין בתשו' מהר"ם [סי' קי"א], ובתשו' מעיל צדקה, ובתשו' פנים מאירות [סי' קמ"ו] דאין לסמוך על הרופאים להקל. רק לגבי ווסת דרבנן. וגם דדינו רק כווסת שאינו קבוע דדינו כווסת שע"י מעשה דנעקר בפעם א' הוא דפליגי הפוסקים בזה, עיין בש"ע [סי' קפ"ז סעיף ח']

ומה שהגיד לו רופא מומחה שאפשר הוא שבא הדם מחולי הטחורים (הנקרא גילדגע אדער), כבר עמד בזה מרן הגאון מוהרע"א זצוקללה"ה [סי' ס"א] על המחקר אצל רופאים מומחים. דלו יהי' כן מ"מ הוא דם נדות ממש, כאשר הגיד לו הפראפעסער שאין לזה גיד מיוחד אלא דבא דרך גידי המקור, וכ"כ בתשו' חכם צבי שגם דם שלא נתבשל כל צרכו מ"מ הוא דם נדה. ודלא כתשו' מהר"ם סי' קי"א] והסכימו כל האחרונים לדברי חכם צבי ומי יקל ראש כנגדם

ג ובעיקר הדברים שהאריך מעכ"ת הגם שאינו מן ההכרח להשיב ע"ד, שהן רק לפילפולא בעובדא דידן ובפרט שבעו"ה רחוק שימצא בזה"ז מודה על האמת רק רובם מתעצמים ומתעקשים להעמיד הדברים על דעתן שכל אחד ניחא ליה בקב שלו יותר וכו'. אך לאשר ביקש ממני להשיב גם על הדברים אשר חידש, אמלא שאלתו בפעם הזאת. בשגם דאיכא נפקותא לדינא במקום אחר

הן יצא להשוות דברי רשב"א עם בעה"ח. הן לפירושם של המפרשים והן לדעת חכם צבי בפירוש דברי רשב"א בת"ה. והוא דלא איירי בהרגשה להדיא. רק בהרגשה בטעותא. ואיירי בדידעינן שדרכה של מכה כזו להוציא דם. ורצה לומר דבזה ניחא אפי' לדעת מפרשי הטור. אבל ז"א דמבואר באחרונים שכל דידעינן כן הוי כאילו ידעינן על מכה זו עצמה שדרכה להוציא דם. איברא לדעת חכם צבי יש מקום לדבריו ויפה כיון לכאורה. אך עדיין יש לפקפק. שהרי מ"מ קשה דא"כ לעולם לא תטמא. שהרי אשה שיש לה ווסת צריכה לבדוק מדינא בשעת ווסתה. וסתם בדיקה הוא בחורין וסדקין. ואכתי אם תעשה כדין הרי לא תטמא. שהרי אז תהיה הרגשה בטעותא ועיין נדה ל"ט ע"א בתוס' ד"ה והיולדת וז"ל וי"ל כיון דיש לה ווסת כיון דאורח בזמנו בא צריכה בדיקה בשעת ווסתה]. ואע"ג דאם לא תבדוק ותרגיש תטמא מ"מ אם תעשה כחובה לא תטמא. וא"ל דאכתי תטמא אם תרגיש ולא תתלה בהרגשת עד דז"א שכבר מבואר הדבר בתשו' הגאון מוהרע"א זצוק"ל [בסי' ס"ב] והוכיח במישור דשניהם שווין. הן אם תרגיש ויש לתלות בעד. והן אם לא תרגיש ואמרינן משום דטעתה בהרגשת העד

גם מ"ש כ"ת דחזקת מסולקת הוי כחזקת הגוף ועדיף מחזקת ט' שהוא רק עפ"י הדין. ובזה רצה להחזיק דעת הגאון מוהר"ח זצ"ל מובא בנוב"י מהד"ק. ולכאורה מסתברא לומר כן. אולם לקושטא לא נהירא. שהרי כל ימי זיבה היא בחזקת טהרה לגמרי משנה נדה ל"ח ע"ב] ועדיף משלא בשעת ווסתה. שהרי אשה קובעת ווסת בתוך ווסת קבוע [טור וש"ע סי' קפ"ט סעיף ל"ב] ואינה קובעת ווסת בתוך ימי זיבתה [בש"ס שם ל"ט ע"א ובטור שם]. גם אשה שיש לה ווסת קבוע חוששת לווסת שאינו קבוע [שם בש"ס וטור וש"ע שם סעיף י"ד] ובימי זיבתה אפי' קבעה בג' פעמים אינה חוששת לדעת רוב הפוסקים כמבואר בב"י (סי' קפ"ט] דפסקינן כרב הונא בריה דר"י נדה (דף ל"ט ע"ב] וגם בימי זיבתה א"צ בדיקה אפי' לטהרות (שם בש"ס באוקימתא דר' יהודה ורש"י בד"ה לומר] ושלא בשעת ווסתה צריכה בדיקה לטהרות [לכ"ע ללישנא בתרא ד"ה] [שם דף י"א] ואפ"ה תנינן להדיא במתני' [ס"ח ע"א] בדקה עצמה ביום ז' שחרית ומצאה טמאה וביה"ש לא הפרישה ולאח"ז בדקה ומצאה טהורה הרי זו בחזקת טמאה ושם בגמרא דאם בדקה אח"כ ומצאה טמאה הרי היא זבה וודאי לרב דפסקינן כוותיה, וכן ללוי מ"מ הוי ספק זבה. ולא מוקמינן על חזקת הגוף. וא"ל שאני התם משום דלא הפרישה ביה"ש חדא דמ"מ ליכא אלא חזקה דדינא. והרי חזקת הגוף עדיף. ועוד שכל עיקרו דצריכה הפרשה (קודם] ביה"ש משום דשמא הוא לילה והרי בלילה כבר איכא חזקת טהרה שכל י"א יום הרי היא בחזקת טהרה וכבר כתבתי בזה בזית רענן חלק ראשון (דף מ' ע"ד מאות ד' ע"ד סוף הסימן. ובסימן ה'] יעו"ש. א"ו דבאשה ליכא חזקת הגוף רק כדברי תוס' ריש גיטין שאינה בחזקת שתראה כל שעה. ועוד דאם נימא דיש לה חה"ג היכי ילפינן מנדה דעד א' נאמן באיסורין

ומ"ש בשם ספר מים עמוקים לא מצאתי שידבר כלל מענין זה רק בתשו' [סי' כ"א] והוא מילתא אחריתא. וגם בזה יותר הדבר מבואר בריטב"א קידושין (דף ע"ט] דהא דלא אזלינן בתר חזקת טהרות. משום דלעולם אזלינן בתר המסבב והמסלק. ומש"ה גבי מקוה וכן בסכין היכא דשניהם שווין אזלינן בתר המסבב והמסלק שהרי הסכין מסלק לחזקת איסור. והאדם שנטמא מסלק לטהרות מחזקת טהרה. וכבר כתבתי באריכות בזי"ר ח"ר (דף מ"ז מסי' י' ולהלן] יעו"ש. ועוד דאי תימא דטעמא דמילתא משום דחזקה דמקוה נידון כחז"ה ועדיף מחז"ט שהוא רק עפ"י דין. שהרי מצינן להדיא בש"ע יורה דעה (סי' ר"א סעיף ס"ה] היכא דהוחזקה להיות פעמים עולין ופעמים מתמעטים. כ"ז דלא הוחזקה להתחסר על פחות מן מ' סאה דא"צ לחזור ולטבול. ומשמע אפי' שאר טבילות כגון טבילת גרים ועבדים דאיכא ג"כ חז"ה כנגדם אפ"ה אזלינן בתר חזקת המקוה משום שהוא המסבב והמסלק לחזקה דמעיקרא. ויש עוד לפלפל בזה טובא. ואין הפנאי מסכים אתי: הק' משה יהודה ליב בן הרבני מהור"ר בנימן זצלה"ה סימן כב בדיני נדרים קבלתי שאלתו שאלת חכם בדבר הסכמות הקהל [ברשיון הממשלה יר"ה] מקדמת דנא. וידו הדה בענינים הנוגעים לזה. בפלפולים שונים לארכו ולרחבו בהשכל ובחכמה בפלפול ובסברא ישרה

א בעיקר שאלתו נראה לפענ"ד לפסוק בזה כמבואר ברשב"א סי' תרצ"ו בכגון זה. ומובא בב"י [סי' רכ"ח ובש"ך שם ס"ק פ"ג]. ולאחר שקול הדעת הדק היטב. היא העצה היותר נכונה והישרה בזה בעצת הצדדים. שבאם נחזק הדבר יש בזה כמה עיקולי ופשורי בעתים הללו. שפרוץ מרובה על העומדים בפרץ. ואין בידינו לחזק ולהעמיד הדת על תלו. ויסתעפו מזה כמה וכמה מחלוקת ומסי'. ומה שכתב מעכ"ת שבאם יהיו אנוסים אזי יהיו