זית רענן חלק ב עז

סימן כא בדיני נדה בדבר אשה שאינה יכולה ליטהר לבעלה, והשאלה בפרטות יתבאר מתוך התשובה

מכתב שאלתו קבלתי מני הדואר ביום א' פ' ראה. ולא נתנני העת להשיבו עד כה מכמה טרדות שונות, ושיעורין כסדרן. ובפרט כי הוכרחתי לחקור ולדרוש אצל רופאים מומחים תכונת הדבר המאורע הזאת כי הוא העיקר בענינים ההם. ומעלתו האריך בזה מגלה עפה כתובה מחמשה עבריהם. והוא ללא צורך כי מי לא ידע בכל אלו שכבר נשנו ונשלשו בספרי רבותינו האחרונים במקומם. ומי ימציא עוד בזה לאמר ראה זה חדש הוא. ולא ימצא אחר החיפוש בספרותיהם, כי מלאים על כל גדותיהם, ואין לנו עוד בענינים הללו רק לישא וליתן בדבריהם הקדושים בדברים נכוחים וישרים למוצאי דעת

א הן בעיקר הדבר נודעתי על נכון מפי רופאים מומחים ומילדת דפה. שלא כן הדברים כאשר שמע כבודו מהמילדת דעירו. כי בשר חי לא ימצא רק על מכה. ולא על בני מעיים שיצאו ממקומם. רק עיקר הדבר הוא, מפני שע"י שיצאו בני מעיים למקום הפרוזדור נשתרבב גם האם. והוא המקור המוציא דם נידות (ונקרא געבירטס מיטער) לתוך בית החיצון. וממנו נתלחלח תמיד בדם וזוהמת ארסי. והמילדת דפה כבר אתמחית בזה שהעלתה לכמה נשים רפואות תעלה בהחזרת הבני מעיים והמקור (הנקרא אם) למקומן ע"י טבעת שעשתה להן. וכנים דבריה שכן מבואר בספרי האחרונים. הגם שבעל נודע ביהודה סי' נ"ח] עמד בחולי השבירה הזאת, וחקר הרבה בזה. ולא ניחא ליה קצת בזה. מ"מ צ"ל שאח"כ עמדו על המחקר, ונתברר להם שכן הדברים שנשתרבב גם האם לתוך בית החיצון. ועיין בסדרי טהרה (סי' קפ"ח סק"ד בסופו) שמביא בשם רופא אחד סימן לידע אם נשתרבב המקור אם לא השבר של בני מעיים לחוד תמצא תמיד מן הצדדים. אבל נפילת המקור הוא באמצע בית החיצון יעו"ש]. ובנידון זה כבר כתבו הרבה האחרונים הלא המה הגאונים בעל נוב"י סי' נ"ח] וכן בתשובת רע"א [סי' ס"ב], וכן בעל סדרי טהרה בסי' קפ"ח] דלא סמכינן בזה על הטו"ז ותפארת ישראל בפירושם בדברי הר"ש באשה שנעקר מקור שלה. גם אם הנידון בזה כמכה שא"י אם מוציאה דם. כמ"ש בעל חו"ד [סי' קפ"ח סק"ח בחידושים], בתשו' מרן רע"א חוכך להחמיר בזה [בסי' הנ"ל תד"ה עוד יש לדון], איברא בנידון דידן שמרגשת כאב כשנוגעת בבני מעיים בבית החיצון. [אע"ג דפליגי אם כאב נידון כמכה] מ"מ בכה"ג מסתברא דנידון כמכה שא"י אם מוציאה דם, ועיין בתשו' צ"צ [סי' פ"ו], ובסדרי טהרה (דף י' ריש ע"ב]. ועכ"ז בנידון דידן לאשר שרפואה קרובה לבוא ע"י מילדת אומנת שתחזיר הבני מעיים והמקור למקומן. לכן כעת אין דעתי מסכמת להתיר ועוד הגם שהרמ"א (סי' קפ"ז סעיף ה'] מיקל שלא בשעת ווסתה אפי' במכה שא"י אם מוציאה דם. זהו בתחילת ראייתה, אבל לאחר שהגיע ווסתה לא. כיון שכבר נתחזקה בטומאה, כמובן מעצמו. וכבר מבואר בכל האחרונים בספרותיהם, ויתר מזה התעורר בתשו' חכם צבי ובס"ט [סי' קצ"ו ס"ק י"ח] אפילו במכה שידועה שמוציאה דם. משום דבעינן ספורים לפנינו, וגזירת הכתוב דבעינן נקיים לגמרי, הגם דיש לדחות, כיון דלא הרגישה. ולתלות בטעותא דעד ומ"ר לא שכיח כאשר מבואר כ"פ בס"ט [בסימן קפ"ג ובסי' ק"צ] ובתשו' מרן רע"א בסימן הנ"ל וכאשר כתב מעכ"ת בעצמו בתירוצו על הרשב"א] ואמרינן דוודאי לאו מן המקור הוא ודמי קצת למה דאיתא בנדה (דף ל"ה ע"ב] למ"ד שני מעיינות הם. דהוי כספורין לפנינו. איברא בבדיקת עד וכן כשמצאה בקינוח לאחר מ"ר בתוך שיעור ווסת קשה לסמוך ע"ז. בשגם אם נימא כדעת הלבוש ביורה דעה (סי' כ"ד] גבי נמצא שמוטה ונעשה בה משמוש חזק לאחר שחיטה דתולין שהשמוטה נעשה לאחר שחיטה. כמו בריאה גבי משמוש ידא דטבחא, דתלינן להקל. הגם דגבי שמוטה איכא חזקת איסור שאינה זבוחה [וע' בתב"ש שם (ס"ק ל"א) שחולק על הלבוש], מ"מ יש לחלק ביניהם כמובן. בפרט דהכא שאני דבעינן ספורין לפנינו ונקיים לגמרי. איברא היכא דנמצא דם רק בקינוח, ולאחר שיעור ווסת מהטלת מ"ר דלא מטמא רק משום כתם. הרי מדאורייתא הוי כספורין לפנינו, ועיין בחו"ד סי' קצ"ו סק"ג]. וגם משום כתם טהורה כיון דתלינן במכה שמוציאה דם. אבל במכה שא"י אם מוציאה דם לא נוכל להקל בכה"ג בתוך ג' ימים ראשונים. אפילו היכא דלא איפשר להזהר שהרי הש"ך סי' קצ"ו ס"ק י"ג] לא מיקל היכא דלא איפשר להזהר אלא במכה המוציאה דם

ובעיקר דברי רמ"א סי' קפ"ז סעיף ה'] כמעט כל האחרונים הסכימו להחמיר. דלא תלינן במכה שא"י אם מוציאה דם אפילו שלא בשעת ווסתה. ובתחילת ראייתה, ובהשקפה ראשונה נראה לכאורה שכדעת הרמ"א סובר ג"כ מהרש"א במס' כתובות דף ט'] בד"ה האומר. וכן נראה מדעת הבית שמואל [סימן ס"ח ס"ק ג'] לדעת הפוסקים היכא דנמצא דם אינו נאמן בטענת פתח פתוח דהא נותנין לבתולה ארבע לילות, ותירץ ג"כ עפ"י דברי מהרש"א וראיתי בנוב"י מהד"ק (סי' מ"ב) דהשואל שם הביא ראי' לדברי רמ"א האלו מבוגרת, ומסתמא דעתו עפ"י דברי מהרש"א. דלכאורה דבריו מוכרחים לדעת ר"ח, ועיי"ש בנוב"י שדחה ראייתו. וכן בס"ט (סי' קפ"ז ס"ק י"ד) דחה ראי' זאת יעו"ש, וצ"ל דכוונתם דמ"מ שאני התם דהוי בגדר איקבע. לענין זה שהרי איכא בעלמא בוגרות ובתולות שנבעלו שיש להם דם, אבל במכה שא"י אם מוציאה דם דהוי בגדר ספיקא בעלמא דלא איקבע מכה כזו בדם. לכן לא תלינן ועיין בפני יהושע שם שתירץ על קושי' מהרש"א. משום דהוי כקורבה דמוכח, ועדיפא מיני' עוד. ועודנה קשה דהתינח אם נמצא מיד לאחר ביאה אזי י"ל דדמי להא דמבואר ב"ב (דף כ"ד ע"א] גבי עינבי דאישתכח בפרדיסא דערלה דאסורים שקרוב הדבר שגנבו מן הכרם הזה וטמנו בתוכו. וכתב הרמב"ן שם ד"ה אבל ענבי מצנעי, פי' עבידי ודאי דמצנעי ואפי' לר' חנינא [דרוב וקרוב הלך אחר רוב] אסור. דכי הא לאו קרוב בלחוד הוא אלא במקומו ממש הוא וחזקה כאן נמצא וכאן היה עכ"ל הרמב"ן. [ועיין בש"ע יורה דעה סי' רצ"ד סעיף י"א ובט"ז שם ס"ק י"ז] ולהכי תולה בדם בתולים משום קורבא דמקומו ממש עדיפא מרובא, אבל היכא דלא נמצא עד למחר, ואפ"ה משמע דגם בזה תלינן. ובזה לא שייך סברת רמב"ן כמובן. איברא לפע"ד דברי מהרש"א תמוהין בעיקר קושיתו. דלו יהיה דיותר שכיח ומצוי בבוגרות שיש להם דם בתולים, ומשו"ה תלינן בדם בתולים, דתולין במצוי. ואפ"ה ניחא דאין לו טענת בתולים להפסיד כתובתה, משום דאיכא רובא דרוב נשים בתולות נשאות וחזקת הגוף שלא זינתה ופתחה סתום כבתחלה. וגם ברי ושמא שהיא טוענת בברי שלא זינתה, והבעל בא בטענת שמא. שכל עוצם טענתו מפני שלא נמצא דם. והרי איכא מיעוטא דבוגרת שכלו דמם. לכן גם אם נימא דרובא יש להם דם בתולים. מכל מקום נוקי רובא לגבי רובא. ואיכא בהדה חזקת הגוף וברי ושמא דמהני לדידן דפסקינן כרבן גמליאל, וה"ה דמותרת משה"ט לדעת רבינו יונה וסייעתו]. ועיין ר"ן סוגיא דפתח פתוח שמפרש כן במסקנא דשמעתתא בטעמא דפ"פ נאמן משום חזקה דאין אדם טורח בסעודה. ודווקא לגבי עיקר כתובה משום דהם אמרו והם אמרו אע"ג דבברי וברי לא מהני חזקת הגוף. משום דאיכא לגבה רובא וחזקה יעו"ש, והכא לא שייך חזקה דאין אדם טורח בסעודה דהוא עצמו א"י אם נבעלה]. הגם דלס"ד דש"ס שם דלא קים לי'. אפ"ה מפסידה כתובתה כדאיתא שם אי למיתב לה כתובה ניתיב לה. מ"מ בע"כ צ"ל דלמסקנא נאדו מזה. שהרי אפי' בברי אינו נאמן אלא משום חזקה, ובכ"ז הוא רק משום דהם אמרו והם אמרו. גם י"ל דלס"ד קאי אליבא דר' יהושע אע"ג שגם ר' יהושע מודה ברובא וחזקה מ"מ אין מן ההכרח לומר כן, ועדיפא מיני' הקשה הש"ס דניתיב לה. ודברי רבינו מהרש"א תמוהין וצע"ג. ונפלאתי על האחרונים שלא הרגישו בזה. אכן לתרץ קושי' הב"ש (צ"ל) [א"א לומר כנ"ל] דלאו משום רובא הוא דתלינן בד' לילות, שהרי התם הבעל טוען ברי דפתח פתוח מצא. רק דאנן אתינן עליו משום דם הנמצא להכחיש טענתו. וכיון דרוב נשים יש להם דם בתולים עד ד' לילות