זית רענן חלק ב עו

שהוא מן הצדדין. יהיה משום איזה סבה שיהיה. וגם איפשר לתלות ולומר שאין כל האצבעות שוות דהיינו כשהוא משום ווסת. אבל אינו מן ההכרח להזכיר הסבות המנגדות בהדי הדדי, רק לדון על צדדי ההיתר. ושפיר איתא לדון להתירה משום ספק ספיקא. מה שאין כן בהזכרת הסבות. אזי נדחה הספק ספיקא לגמרי וכמו שכתבתי

איברא כל זה לפי היסודות שהניח בזה. אולם רחוק מן הדעת לומר ולחלק דהאי דאין כל האצבעות שוות לא שייכי כלל גבי ממלאה ונופצת. וגבי ווסת דמקרה תשמיש שייכי. וגם דספק מן הצדדים לא שייך רק בממלאה ונופצת ולא כשהוא משום ווסת. ולא מצינו לו חבר לא בדברי רבותינו הראשונים ולא באחרונים. הגם ששם פנות היסודות האלו ליישב דברי הב"ח. אכן המעיין בב"ח נראה בעליל להיפוך. שהרי כתב שם דסמ"ג וספר התרומות כתבו להיפוך מדבריו. שגם בדם המקור שייך לעולם לומר דאין כל האצבעות שוות. שכתב שם דדברי הסמ"ג וס' התרומות שכתבו להתירה לשני משום ספק ספיקא. ספק מן הצדדין. ואם תימצי לומר מן המקור דילמא אין כל האצבעות שוות. הם שלא כדבריו. וסבירא להו שגם בדם המקור שייך לומר כן. ואם נימא כפי יסודותיו. אדרבה הרי מצומדים המה כמובן וכמו שכתב המחבר. וכמו שכתבתי לעיל שאין מן ההכרח להזכיר בפירוש את הסבות אלא המציאות לבד. דכיון דאיתא במציאות שיהיה מן הצדדים. וגם יש במציאות לתלות באצבעות הגם שעל ידי סבות שונות יסבו בלכתן מכל מקום איכא ספק ספיקא מעליא. וכמו שכתבתי לעיל בביאור דברי המחבר לפום יסודותיהן ובזה מדוקדק מה שכתבו סה"ת וסמ"ג שמא אין כל האצבעות שוות ולפי דברי המחבר שפירש גם הסבות בכל צדדי הספיקות. הרי בעל כרחו צריך לומר באותו צד השני שהוא מווסת ומקרה התשמיש. דאזי בוודאי שאין כל האצבעות שוות. דאי לא תימא הכי תו ליכא ספק ספיקא כלל. שהרי גם להחמיר איכא ספק ספיקא להיפוך

ולבד מזה יש לתמוה ולהפליא על כללות דבריו. שהרי בעל כרחו צריך לומר לדבריו ששני הסוגים שווין. דהיינו באם ממלאה ונופצת או במקרה תשמיש. שהרי כתב שם דלאחר שנתחזקה לשלשה בג' אצבעות וג' כחות. דאם בדקה בשפופרת ונמצא על ראשו. הגם שבדקה את עצמה אח"כ כמה פעמים בשפופרת ולא מצאה כלום אסורה משום דאמרינן מחמת ווסת הוא. ובראשונה היה שוה למקרה התשמיש. ולא כן בבדיקות שאחר כך, דרוב פעמים אינן שוות. וגם כתב שם שגם לאחר שבדקה בשפופרת ולא מצאה. דמכל מקום נשאר ספק זה דשמא הוא מחמת ווסת. רק מכל מקום מותרת משום דבספיקא אזלינן לקולא דוסתות דרבנן. ועוד כתב שם שגם לפום מוסדותיו ניחא מה שכתבו כל הראשונים. שאם בדקה בשפופרת לאחר שראתה ג' פעמים אצל הראשון ומצאה על ראשו. דאסורה לכולי עלמא משום דממלאה ונופצת. ולהכי מצאה על ראשו בסבה כל דהו. והוא תמוה לפי ענ"ד אמאי לא אמרינן דמחמת ווסת הוא והשפופרת היה שוה למקרה תשמיש דראשון. ואכתי תהיה מותרת לשני. שהרי לא הוחזקה לכל אצבעות ולכל הכחות. שהרי במקום עיגון לכולי עלמא מותרת בספק אחד. והרי הרב אמר כן להחמיר מכל שכן להקל בדרבנן במקום עיגון. לכן מחוורתא דמילתא כמו שיסדו לנו רבותינו הראשונים. וצריך לומר לדבריהם דמסתמא השפופרת קלה בעצמותה מכל התשמישין ומכל האצבעות. ולהכי כשנמצא על ראשו אסורה לכולי עלמא אע"ג שעודנה לא הוחזקה לכל האצבעות. ובאם לא מצאה כלל מותרת משום דתלינן דנתרפאית היינו כמו שכתבתי לעיל [באות א'] דלא תלינן שנתרפאית רק כל זמן דאיכא לספק צדדים. אבל כשכבר נמצא על ראשו דידוע שהוא ממקור שוב לא תלינן ברפואה

ד ובעיקרא דמילתא יותר מחוור לפרש בסוגיא זו כדברי הגאון החסיד מוהר"ח זצ"ל בנודע ביהודה [סימן מ"ה רק שמן ההכרח להוסיף קצת בביאור דבריו, ונאחוז דברי הב"ח במקצתן, והוא דגבי דם המקור לא שייך כלל לתלות משום שינוי האצבעות או משום שינוי כחות. לפי שגם האבר אינו דש במקור בתנועות וכחות רק בנגיעה בעלמא. כמו שכתב הרמב"ם בסוף פרק ד' ובריש פרק ה' מהלכות איסורי ביאה]

איברא כל זה כשבדקה בשפופרת והכניסתו עד מקום שתוכל. וא"כ ידעינן מילתא שכבר נגע השפופרת במקור ואפי' הכי לא נמצא דם על ראשו. לכך מותרת, בין כשנמצא מן צדדי השפופרת ובין כשלא נמצא כלום. דאזי אמרינן בידוע שהוא מן הצדדין משום דגבי הצדדין יש לתלות בשינוי האצבעות ובכחות כמ"ש שם. אבל לגבי אצבעות ממש, שפיר יש לתלות באצבע וכחות משום דאין כל האצבעות מגיעים עד המקור כמו שכתב הרמב"ם שם. ומשום הכי אסורה לראשון לאחר שראתה ג' פעמים ומותרת לשני. וגם לאחר שהוחזקה באצבעות הדר תלינן בכחות. דאולי ע"י שינוי כח לא יגע במקור כל כך כמו הראשון והשני. אבל לקיים דברי הב"ח בכללו הוא בלתי מתקיים. דא"כ אמאי אסורה לראשון ומותרת לשני. ברם לפי מה שכתבתי ניחא בזה ליישב קושי' הבית יוסף שהקשה גם על בדיקת שפופרת. דאכתי נימא דאין כל האצבעות וכחות שוות. דהא כיון דנתברר שנגע השפופרת במקור ולא נמצא על ראשו. אזי בידוע שמן הצדדים. כל זה הארכנו לפרש ולפרק הקושיות ותמיהות בסוגיא זו

ובעיקר הדבר נראה בלא נדנוד ספק שיש לסמוך על בדיקה שחידש בעל אמונת שמואל, וכמו שכתבתי לעיל [בסימן י"ח אות א'] ובפרט באשה שיש לה ווסת. ואפי' ווסת גרוע. כגון דמצינו בשו"ע (סי' קפ"ו סעיף ג'), וכמ"ש לעיל. דאיכא בלאו הכי קצת סניף מדברי המרדכי מובא בש"ך ס"ק כ'] דמתיר לגמרי בלא בדיקה. ומן הנכון, אם הוא באיפשרי לשאול ולישא וליתן בזה עם הגאב"ד דק"ק פראגא נ"י שהוא מרא דאתרא מה טוב. ואם חס ושלום בלתי איפשרי כעת, יכול לסמוך בלא מורך ונדנוד ספק על מה שכתבתי בעזרת השם: יום ג' כסליו תרט"ז לפ"ק קוטנא. דברי יד"נ ואוהבו לנצח, הק' משה יהודה ליב בן הרבני מהור"ר בנימן זלה"ה

הן במכתבי הראשון קצרתי באמרים מפני גודל הרעש של חולי המהלכת ר"ל, וכתבתי שם לסניף בעלמא משום שמעכ"ת לא ביאר כל הצורך באופני השאלה היכן נהייתה. וכתבתי דהיכא שלא שהתה אצל הראשון שגירשה זמן ארוך. דאזי יש לתלות הראיות אצל השני בדם בתולים. וכמו שכתב בבית יוסף, וכן הוא בשו"ע סעיף י"ב]. הגם שפסקה כמה לילות מלראות בשעת התשמיש אצל הראשון והיכא שפסקה לילה א' שוב לא תלינן בבתולים, עיין נדה [דף י"א ע"ב מכל מקום אולי אפשר לחקור אצלה דשמא מחמת גודל קטטות ומריבות שהיה ביניהם לא גמר ביאתו. ועמד מעכ"ת שהרי השרת בתולים הוא בהכנסת העטרה כדאיתא בסנהדרין (דף ע"ג ע"ב]. ולא קשה מידי שהרי גם בסוגיא שם נקרא הכנסת העטרה גמר ביאה. שהרי למאן דאמר העראה זו נשיקה. איתא שם וממונא לא מחייב עד גמר ביאה והכוונה על הכנסת עטרה לכל הפירושים שם, לבד לדעת היש מפרשים בתוס' יבמות (דף נ"ט] תוך ד"ה אלא. ושם בסנהדרין ד"ה ממונא). ועיין באבן העזר [סי' כ'] ובבית שמואל [ס"ק ב'] דהכנסת עטרה מיקרי כשהכניס כל הבשר שלמעלה וגם העטרה ולא חיישינן לצד שלמטה. וא"כ איכא גם בהכנסת אבר שיעורא טובא עד שמכניס הצד שלמעלה הבשר כולו וגם העטרה. ואין להקשות דא"כ אכתי גם למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה. איכא למימר דמשעה שהכניס קצת הבשר שלמעלה כבר נפגמה ואיפטר מקטלא. וקנסא לא מחייב עד שמכניס כל הבשר והעטרה. דזה אינו דהכל תלוי בביאה. וכל זמן דלא נקראת בעולה אכתי לא נפגמה כמו שמבואר להדיא ברש"י שם

גם מה שכתב תלמידי המופלג החו"ש נ"י בהגה"ה על קושייתו דרואה מחמת תשמיש שאני. ואולי תלינן גם לאחר הכנסת עטרה כי היכי דלא נחזיקנה ברואה ונשתנית מרוב נשים. אינו רחוק מן הדעת והסברא. ויש מקום לומר כן. שהרי אפי' בוגרת וראתה דאין לה אלא בעילת מצוה. ואפי' הכי תלינן גבי רואה מחמת תשמיש. אבל אינו מן ההכרח. ולמאי שכתבתי בביאור הדברים תו לא קשה מידי

גם מה שכתב מעכ"ת שאלה שניה בענין גט הבא ממרחקים, לא ביאר כל הצורך, אם הוא לכתחלה כיצד יתנהגו. כדי להתירה ע"י שליחות הבי דואר. ובזה כבר כתבתי תשובה בארוכה בעזרת השי"ת [ועיין לקמן בחלק אבן העזר סי' ל"ז]. ואם אולי יש לו איזה מכירים פה יבקשם להעתיקם. כי טורח הכתיבה ועתות הפנאי כבדה עלי מאד להאציל מעתותי לזה. ואם שאלתו היכא שכבר בא גט כזה לידו. נלאיתי נשוא איסור חמור כזה עלי. ולהכריע בין רבוותא קמאי דפליגי בזה. ובפרט בדבר שאינו בגבולי, ואיננו מן ההכרח שאכניס בזה: