זית רענן חלק ב עב

דשפופרת כלל דתיאסר בבירור. הלא עיקר כוונת הברייתא להדר אחרי היתרא, וסרך איסורא שבו ממילא נשמע וכיון דמצרכינן בדיקה להיתרא ממילא נשמע דאסורה בלא בדיקה מצד ספק. ומה להם לתור בברייתא אחרי בדיקת שפופרת דוקא דתיאסר מצד וודאי הלא מוטב היה לשנות בדיקה קלה דשכיחא טובא, דהצד היתרא שבהם שווים, רק ההפרש ביניהם מצד איסורא דבזה נאסרה בוודאי ובזה מספיקא

איברא לקושטא ניחא, דאי לא קתני בדיקת שפופרת כלל. אזי לא היתה אסורה מספיקא. כיון דספק דרבנן בעלמא הוא, כדכתב הבית יוסף בסי' קפ"ז] וכמו שכתב בנודע ביהודה סי' מ"ג וסי' נ"ז]. ועוד דרובא מעלייתא הוא דרוב נשים אין רואין דם נדה מחמת תשמיש, רק כל תוקפא דאיסורא הוא משום דאיכא לברורי את האיסור לפנינו. דאזי לא סמכינן גם על רוב מעליא. כמו ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם, שכתבו הפוסקים דאינן מומחין הוי כמיעוטא דמיעוטא. עיין תוס' בכורות [דף כ' ע"ב] ד"ה חלב, ואפי' הכי היכא דאיתיה לפנינו לא סמכינן על רובא. ומשום הכי נקטו בברייתא בדיקת שפופרת להורות לן דהא דאיסורא הוא משום דאיפשר לברר את האיסור לפנינו. מה שאין כן בשאר בדיקות דאזי לא איפשר לברר רק את צד ההיתרא אבל צד האיסור לא יתברר לעולם. משום דאיפשר שנתקנח ראשו בצדדי בית הרחם. אבל השתא דאיתא לבדיקת שפופר' בעולם. אין הכי נמי דתוכל לבדוק בבדיקות אחרות. ויתבררו צדדי ההיתר וצד האיסור כדקאי קאי, ועיין

ה הש"ך [ס"ק י"ד] מביא ראיה לדברי רש"י ורמב"ם. דאצל ראשון ושני לא מהני בדיקת שפופרת מקושית תוס' בד"ה ותבדוק (דף ס"ו ע"א] שהניחו בתימא, ולדעתם ניחא. אבל אי נימא דמהני בדיקה בבעל הא' אי איפשר ליישב עיין שם. איברא דקו' צריך בירור. כמו שכתב בעל אמונת שמואל. ומה שכתב שם ליישב קצת. גם כן אינו מובן למעיין דאין לזה שייכות לדעת רש"י ורמב"ם דוקא. וכמו שאכתוב לקמן

ונראה פשוט בכונת דבריו, כיון דלדעתם לא מהני בדיקה רק במקום עיגון. ועיקר מצב ויסוד קושיתם אזדא ממאי שהקשה בש"ס ותבדוק וכו' על בעל ג'. הוא הדין דהוי מצי להקשות על בעל שני. וזהו לשיטתם דמהני בדיקה אצלו כמו בג'. איברא לדעת רש"י לא קשה דתבדוק אצל השני דאי נימא דצריכה בדיקה. ואזי צריכה להתגרש. כי בדיקה לא מהני אלא במקום עיגון דוקא. ואין לומר דמכל מקום תיקשה לדעת רש"י דתיאסר לגמרי לשני מביאה ראשונה ואילך ותתגרש ממנו. שהרי כבר נתחזקה בג' כחות אצל הראשון. דזה אינו, דאכתי מנא ליה לסלקא דעתא דכחות של הראשון הוי חזקה אלימתא כל כך לאוסרה על בעלה לגמרי רק שעל ידו עלינו חובה לברר הדבר על ידי בדיקת שפופרת. וזהו הבעל שלישי דוקא. דאצלו נוכל לברר הדברים. מה שאין כן אצל השני דאזי צריכין לאוסרה לגמרי עליו. שוב לא מהני חזקה קלישתא זו מכחות של הראשון. שהרי לדעת רש"י כשם דבדיקה דשפופרת מילתא קלישתא היא דלא מהני אלא במקום עיגון הכי נמי נימא להיפוך, למאי דסלקא דעתא מעיקרא דכחות של ראשון מהני, הוי מיהת חזקה קלישתא ולא מהני אלא למאי דאיתא בהדיא בגמרא. וזהו רק לברורי בבעל שלישי אבל לא לאוסרה לגמרי, ומנא ליה להקשות אבל לדעת תוס' שפיר הקשו דכיון דמהני מיהת שצריכין לברורי אצל ג'. ה"ה נמי אצל השני תיאסר עד שתבדוק. וזה פשוט וברור

איברא לקושטא, אם על הראשונים אנו מצטערים בעיקר תמיהת התוס', ואנו באים לסלק ע"י זה פסקן של רוב רבותינו הראשונים. הלא הם הרמב"ן ורשב"א ור"ת וסמ"ג וריצב"א והרא"ש והטור, דהעלו דמהני בדיקה גם אצל הא'. דמאי קושיא, חדא דמאן נימא דקושי' הש"ס ותבדוק בביאה ראשונה של הג', אזדא ליה משום שכבר הוחזקה בכחות מן הראשונים, ומש"ה תמהו דתקשה גם על השני דילמא גם לס"ד לא מהני כחות הראשונים. רק דקושית הש"ס הכי אזדא ליה. דלאחר ביאה ראשונה של הג'. הרי כבר נתחזקה בג' כחות של שלשה בני אדם שונים, אזי כבר נתחזקה לכל הכחות, כמו בנגח שור וחמור וגמל, דאפי' למאן דאמר דאית ליה דאינו מועד לשאינו מינו. מכל מקום בנגח לכל אחד רק פעם א' הוי מועד לכל המינים. עיין בב"ק [דף ל"ז ע"א] ובש"ס שם מדמה ווסתות לשור המועד. והוא הדין הכא נמי למאי דסלקא דעתא מעיקרא. אם ראתה רק פעם א' אצל הא'. וכן אצל השני והג' נמי צריכה בדיקת שפופרת שכבר הוחזקה לכולהו. ועיין חידושי רמב"ן נדה שכתב כן להדיא דאפי' לא ראתה אלא פעם אחת אצל ג' הראשונים. נאסרה לכולן למאי דסלקא דעתא. ועוד קשיא על תמיהתם כיון דמטעם ווסת הוא דאתינן עליה. כמו שכתבו בעצמם בד"ה ונאמנת. וכן הוא בבית יוסף סימן קפ"ז] ובבית שמואל (סימן קי"ז ס"ק ו'] וחזינן דווסת זה נשתנה לגריעותא שאינה חוששת רק כשנקבע ג' פעמים. תו נ"ק מן השני. הגם אם נימא דכחות הראשון מהני אצל השני כמו דמהני לשלישי. מכל מקום כיון שכבר נסתלק לגמרי הווסת דראשון. שוב צריכה לקבוע הווסת מחדש ואינו נקבע רק בג' פעמים. מה שאין כן אצל הג' שפיר הקשה שכבר נקבע בג' אצבעות שונות. וצ"ע גדול לישב תמיהת התוס'

אחר זה מצאתי בחוות דעת [ס"ק ג'] שעירב שני קושיות יחד ולשונו מגומגם. רק בעיקר הדברים כתב כן. ומה שכתב לבנות יסוד חדש על דקדוק קלה ושדופה. ועיקר הדברים דחוקים ורחוקים יעויין שם. חדא דמאן לימא לן שבדיקת שפופרת דמי לאצבע להחמיר וכבר מבואר בבית יוסף [בריש סימן קפ"ז] דבדיקת שפופרת מהני כמו אצבע להקל. ולא עוד אלא דעדיף מיניה. דלא אמרינן בו אין כל אצבעות שוות. הגם שבעל נודע ביהודה גם כן רצה להלך בדרך זה [בסי' מ"ג] אבל לקמן [בסי' נ"ז] חזר בו וכתב שם דאפילו כמה וכמה בדיקות שפופרת לא מהני כמו אצבע. ועוד יש לדבר בזה הלא חז"ל חששו למצוא ולחתור דרך סלולה כדי להתירה לינשא ואנן נבוא עוד להפוך הקערה על פיה לבודקה בשפופרת בכדי שיהיה השפופרת במקום בעל. ועל ידי זה תתעגן ותיתיב ותמנע מלהנשא מפני שכבר נתחזקה ע"י בדיקת שפופרת במקום בעל. הגם אם נימא דשפופרת שוה לאצבע. מכל מקום חלילה לנו מעשות כן כדי שתתעגן [ועיין מה שכתבתי בזה לקמן בסי' כ' אות א']. ונסתר ממילא גם כן מה שכתב שם בכוונת דברי ש"ך הנ"ל

ו עיין בתשו' רדב"ז [חלק ראשון סי' ת"י] שכתב שם גם כן דמהני בדש"פ אצל הראשון. אלא דמצריך בדיקה ג' זימני ושתעסוק ברפואות בין בדיקה לבדיקה עיין שם. אבל נראה שכל זה מפני שבעל המחבר היה בגבולו של רבינו הרמב"ם דנהיגי התם לפסוק כוותי', משום האי טעמא הוא דהוסיף כל אלו [ועי' ברמב"ם סוף פרק ד' מהלכות איסורי ביאה], אבל אנן בתר דעת רוב הפוסקים אזלינן, ודי בבדיקה א' אפי' שלא עסקה ברפואות. כמו שכתב בעצמו דדעת רובא דרובא דלא כדעתו

ואגב אזכיר למעלת כ"ת מילתא דתמוה. שכתב שם להקשות על המגיד משנה שכתב דמשום הכי לא מהני בדיקה אפי' אצל הג' שתשאר אצלו, משום דחיישינן שמא יבא עלי' בלא בדיקה והקשה דכיון שיש לה שעת הכושר על ידי בדיקה, לא גזרינן כמו בנדה

והוא תמוה, דבנדה יבא שעת הכושר בבירור. מה שאין כן הכא דמספקא לן. דלמא תמצא בראש המכחול, ודמי לסוטה [במס' סוטה דף ז' ע"א במשנה שם] דמסרינן לה ב' תלמידי חכמים שמא יבא עליה הבעל בדרך. ואי משום דהתם דאורייתא והכא דרבנן בפשטות הוה ליה להקשות דמנא ליה דגזרינן בדרבנן וצריך עיון לישב דבריו: סימן יט בענין הנ"ל

א אמרתי נשיחה ונדברה בענין זה שדברנו לעיל בסימן הקודם ואשתעשע בדברי רבותינו האחרונים. ונלקטה דבריהם אחת לאחת. מה שכתב בנודע ביהודה להקשות [בסי' מ"ג], דלמה אסרוה חכמים בראתה ג' פעמי' מחמת תשמיש על בעלה הראשון. כיון דספק דרבנן הוא, ודילמא מן הצדדים, וכתב שם כיון דעיקר הספק נולד בדאורייתא לטבילה ולנקיים, הגם דנתגלגל לדבר דרבנן מכל מקום אזלינן לחומרא. וכן כתב בחוות דעת [בס"ק א'], היכא דראתה בתוך שיעור אשם תלוי ג' פעמים דנאסרה על