זית רענן חלק ב עא

אבל היה בהעלם מאתו תיבת ע"י מוך ועץ. או שהיה איזה השמטה בס' אמונת שמואל שלפניו. והנכון כמו שכתבתי לעיל: ומעתה בין שלאחר בדיקה הנ"ל תמצא על צד הכיס ובין שלא תמצא כלל מותרת לשמש עם בעלה. כיון שהכיס והמוך מתוח על העץ שבתוכו תו ליכא למיחש שמא נכפף וכמ"ש לעיל. ואם תמצא על ראש הכיס אזי תתגרש ותנשא לשלישי, שעדיין נוכל לתלות שנתקנח מן הצדדים והוית כאילו לא נבדקה כלל. דדוקא בשפופרת שהמתכת מפסיק לבין המכחול הוא דנאסרה לכל היכא שנמצא על ראש המכחול

ב ועתה נבאר אם לאחר שתבדוק כנ"ל. לא תמצא כלל על הכיס. ולאחר תשמיש ראשון תחזור ותמצא. אזי נראה לפענ"ד דאסורה לשמש עוד עם בעלה. שהרי עיקר הטעם הוא דמותרת היכא דלא נמצא כלל, משום דאמרינן דלמא נתרפאה כמו שכתב הש"ך [סי' קפ"ז ס"ק י"א] בשם הגהות מיימוני. ותו לא עדיפא מהיכא דהפחידה פתאום והפילה חררת דם. דאמרינן בגמ' בידוע שנתרפאת, ואפילו הכי כשחזרה וראתה בפעם א' נאסרה כמבואר בסי' קפ"ז סעיף ט'. וכן הקשה בסדרי טהרה ס"ק ו'], ועיין בנוב"י [סי' מ"ג] בד"ה והנה אמאי וכו'. ובחוות דעת סי' קפ"ז ס"ק ג'] בקושיא ט' ועיין שם. משמע דדוקא כשחזרה וראתה ג' פעמים ובמחילת כבוד תורתם שגו בזה דפשיטא שגם בפעם א' נאסרה

לכן נראה דעדיפא מילתא דלא תבדוק כלל לא הוא ולא היא לאחר תשמיש. דמסתמא כבר יש לה ווסת קבוע ואפילו היכא דמקדמת או מאחרת לפעמים איזהו ימים כיון שיש לה ווסת שאינה רואה פחות מי"ד ימים ד"מ. אזי בתוך י"ד ימים דינה כיש לה ווסת דאינה צריכה בדיקה לאחר תשמיש. עיין [סי' קפ"ו סעיף ג'] ואזי גם כשימצאו דם למחרת על כתונתם דינו כמו כתם לבד. ובכתמים לית לן למיחש כלל משום רואה דם מחמת תשמיש. דעיקר טעמא משום חששא דווסת הוא. ואין בכתמים משום ווסת. עיין בסוף סי' ק"צ] ועיין בתשובת פנים מאירות [סי' קכ"ו חלק ב']. והסכים אתו בסדרי טהרה (ס"ק ג'], ולמאי שכתבנו הדין ברור מטעמא דכתיבנא

גם לא יתפלא הקורא על מה שכתבתי להקל כל כך. באם לא ימצא כלל על הכיס. שתשמש אחר כך בלא בדיקה כלל באותן הימים שיש לה ווסת מיהת שלא תראה במשך זה הזמן כיון דעיקר חשש משום ווסת הוא. ולדידן דפסקינן ווסת דרבנן הוא. דינו כספיקא לחוד כמש"כ תוס' נדה [דף ט"ו ע"א] בד"ה אפי' ומבואר הדבר בביאורי מהרש"ל על הסמ"ג סוף הלכות נדה [דף פ"ה] בד"ה עצה טובה קמשמע לן דכל כהאי גוונא שאסרו חכמים משום ספיקא רשאי שלא לבדוק. ובאשה משום עגונא מוטב שלא תבדוק. ומהשתא אם בווסת גמור הכריחו בתוס' דנידון כספיקא. מכל שכן בווסת גרוע דעל ידי תשמיש דדינו כווסת דקפיצות. וכמש"כ הש"ך שם ס"ק ל"ה]. ועיין בסי' [קפ"ט סעיף י"ז] דדינו כווסת שאינו קבוע לכל דבר. וכן הסכים בנודע ביהודה בסי' מ"ג ובסי' מ"ו] שם. וכן נראה עיקר לפי ענ"ד

ומה שכתב בסדרי טהרה להשיג על הש"ך בזה דבווסת דתשמיש הוא משום דחיישינן מחמת חימוד ראתה. תמוה דאם כן מאי מהני בדיקת שפופרת. איברא בחוות דעת מצאתי שם [בס"ק ג'] דבנה וסייד וכייד בזה. יעויין לקמן את הנראה לפי ענ"ד בזה [בסי' כ' אות א'] דעדיין לא העלה ארוכה לגמרי כאשר נראה לפום ריהטא, ולמעיין היטב יש דברים בגו

ג נבאר דבווסת דתשמיש הקילו יותר ממה שהקילו גבי כתמים ואם גבי כתמים נאמרה ונשנה במתני' להדיא [דף נ"ח ע"ב] שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל, מכל שכן בווסת דמחמת תשמיש דקילא טובא מכתמים כאשר נבאר

וראיה נכוחה לזה שהרי לא עלה על דעת שום פוסק להקל בכתמי בוגרת לאחר לילה הראשונה ולתלות בדם בתולים. שגם מצד דינא דגמרא אין נותנין לה אלא לילה ראשונה. ובבוגרת שראתה אין נותנין לה אלא בעילת מצוה כמבואר בריש פרק תינוקת. ולעולם כללא דמילתא דכתמה כראייתה. ותו אין לתלות הכתם בדם בתולים אפי' לדינא דגמרא, ובראתה מחמת תשמיש תלינן בבתולים, ואפי' בבוגרת שראתה זמנים טובא, כמבואר בבית יוסף [בסוף סימן קפ"ז] ובשו"ע [סעיף י"ג]. ואפי' לדעת רמ"א דמצריך שתצטער בשעת תשמיש לאו משום הוכחה לבתולים הוא דצריך. שהרי גם במחמת תשמיש זימנין טובא נמי מצטערה, אלא משום דאי לאו הכי איכא הוכחה להיפך, משום דבבתולים מצטערת ברוב זימנין כמבואר בדרכי משה (סי' קפ"ז אות ז']. הרי להדיא דאפי' בבוגרת שראתה תלינן בבתולים. כי היכי דלא נחזיקנה ברואה מחמת תשמיש. וטעמא דמילתא מבואר בבית יוסף משום רובא אלימתא. והרואה מחמת תשמיש נידון כמיעוטא דמיעוטא לכן יש לנטות בכל זה אחרי הפוסקים והסברות שנוטין להקל ולא להחמיר, בשגם שלאחר שראתה ג' פעמים מחמת תשמיש דינה כווסת שאינו קבוע כמו בווסת דקפיצות. הגם שמקצת פוסקים מרבוותא קמאי נקטו בזה משום איסור כרת. הלא הם רש"י (דף ס"ו ע"א] בד"ה לפי שאין. וכן הוא בחידושי רמב"ן על נדה בד"ה ה"ג בתוך הדיבור וזה לשונו ומי שרוצה להחמיר וכו'. כוונתם בזה שהענין בעצמותו יש בו כרת. אכן המורה וכן הבעל אין עליהם עון ועונש מחיוב כרת ולא משום איסור דאורייתא, רק משום עון קלילא שלא חששו לאיסור דרבנן שחששו לכתחילה אפי' לווסת שאינו קבוע. והא דאיתא בשבועות (דף י"ח] דחייב חטאת בסמוך לווסתה, היינו בווסת קבוע דימים להפלגה או לחדש. אבל בווסת שאינו קבוע אנוס הוא דאין לו לחוש כל כך רק משום איסורא דרבנן שחששו לכתחלה גם לווסת שאינו קבוע

והא שהשיג בסדרי טהרה על הש"ך דווסת דתשמיש לא דמי לווסת שעל ידי אונס, משום דחיישינן דמחמת חימוד ראתה. נפלאתי דא"כ אמאי מועיל בדיקת שפופרת. ולפי דברינו שיש להקל ברואה מחמת תשמיש יותר ממה שהקילו גבי כתמים, יש ראיה נכונה לדעת המקילין ברואה מחמת תשמיש, אם יש לה מכה אפי' שאין ידוע אם מוציאה דם, כמו שמקילין לכל הפוסקים גבי כתם אפי' כשאין לה ווסת, לענין שלא להחזיקה ברואה. וראיתי אח"כ בחוות דעת שדרך גם כן בדרך זה של בעל סדרי טהרה ומיישב באריכות קושיא זו. ועי' לקמן [סימן כ' אות ב' ג'] שגם דבריו אינם מספיקין לפי ענ"ד

ד הן עד כאן כתבנו שיש להקל באשה זו בבדיקת פעם אחד ע"י כיס של פשתן לבן על ידי מילוי מוך ועץ באמצע. עתה נבאר את דעת העומדים לנגדנו, הראשון בעל נודע ביהודה סי' מ"ג] ששדא נרגא בדעת הבית יוסף שאין להקל בבעל הראשון והשני גם ע"י בדיקת שפופרת, אם לא נמצא כלל לא על הראש ולא על הצדדים. וראייתו דאי לא תימא הכי תבדוק אצל הראשון על ידי מכחול לחוד. ותירוצם של הסמ"ג ושאר רבוותא לא שייך בזה, משום דעצה טובה קמשמע לן לא שייך בזה. שגם אם תמצא בראשו עודנה מותרת לאחר, דאמרינן שמא נתקנח ראשו בדם צדדים, ותועיל מיהת הבדיקה אם לא ימצא כלום, אלא וודאי שאין בדיקה מועלת אם לא ימצא כלום אצל הראשון והשני

ואני אומר שגם לדבריו תקשה תבדוק בבדיקה על ידי כיס ומוך, וכמו שכתב באמונת שמואל, ותועיל מיהת אם ימצא באמצע הכיס ולא בראשו, דנהי אם ימצא בראשו עודנה יש לומר שנתקנח מן הצדדים. אבל בנמצא על הצדדים לחוד ולא על ראשו הרי נראה להדיא שאינו מן המקור, כמבואר להדיא באמונת שמואל ובסדרי טהרה. וכן נראה בחוש, ולא מיבעיא כפי הנוסחא אשר לפנינו באמונת שמואל. אזי בוודאי בדיקה מעלייתא היא להיתרא ולא לאיסורא כיון שנמצא רק מן הצד ולא על ראשו, אלא אפי' לפום מה שהביא בסדרי טהרה דהיינו על ידי כיס ומוך בלא עץ כמו שכתבתי לעיל באות א'] דאפשר לחוש שנכפף הכיס בתוכה מכל מקום מבואר שם היטב דהיכא דנמצא על צד הכיס ולא על ראשו דמותרת, אלא ההכרח יאלצני דהא דכתב הסמ"ג ושאר פוסקים דעצה טובה קמשמע לן כי היכי דלא תיאסר לעלמא. הכוונה דמשום הכי לא קתני בברייתא הבדיקה השנויה שם אצל השלישי, גם אצל הראשון, הוא משום דלא תיאסר אכולי עלמא. ומבדיקה אחרת לא איירי שם. אבל אין הכי נמי דמשכחת לה בדיקה אחרת דמהני להיתרא ולא לאיסורא, רק כיון דלא קתני בדיקה זו בסיפא תו לא קתני על רישא. או כדכתב בחידושי רמב"ן שם, דרבותא קמשמע לן דאפי' לאחר שהוחזקה לכל אצבעות ולכל הכחות מהני בדיקה

ואין להקשות דאם נימא כדעת האמונת שמואל דמהני בדיקה ע"י כיס ומוך ועץ בין בנמצא על הצדדים ובין שלא נמצא כלל אמאי שבקו בברייתא גופא בדיקה זו לגמרי, ואם ימצא על ראשו עודנה תיאסר מספיקא כמו היכא דלא נבדקה. ולמה נקטו בדיקה