זית רענן חלק ב מ

פ"ה אין כח בידם לעקור בקום ועשה כדמוכח מכמה דוכתי. ועיין יבמות [ד' צ'] והא הכא דמדאוריי' וכו' וכן בריש פסחים [ד' ז'] וברש"י שם כשקידשה באיסורי הנאה דרבנן אי לאו משום דכל דמקדש וכו' לא היו בידם לעקור בקום ועשה או היכא דאית ביה משום הפקירא, אבל במקום דליתא להאי ולהאי לכ"ע אין כח בידם במקום קום ועשה. וכבר כתבנו בשם תוס' ב"ק [ע"ט[ דלענין מעילה אם ע"י דרבנן יפטרהו ממעילה הוי ג"כ כקום ועשה. ודוחק לומר דאין פודין הוא משום הפקר ב"ד הפקר והפקעת קנין מעות לא הזקיקו משום זה רק משום טעמא דכתבנו בדיני מעות קונות דליתא דלא מצינו כלל למידה זו דהפקירא רק בנכסי הדיוט אבל לא בשל גבוה וגם המקראות דלמדין ממנו בגיטין הם בנכסי הדיוט לחוד

אכן לקושטא דמילתא הדברים נכונים דלענין אין פודין כיון דחייל איסורא דרבנן טרם שהגיע לדבר דאורייתא. אזי דמי לאתנן הנ"ל דאזלינן בתר דרבנן שכבר חייל ותו לא קשה ולא מידי. שהרי דמי לקום ועשה דמידי טעמא דהוי כקום ועשה משום מעילה שיהנה חבירו אח"כ הוא כיון דמדאורייתא מעל הראשון כבר נפטר השני מקרבן ולבתר תקנתא דרבנן דלא מעל הרי השני יתחייב בקרבן ויביא חולין לעזרה. אכן כן הוא במעילה שע"י הנאה או ע"י הוצאה הוא דמחייבינן ליה הרי משכחת ביה דהדר אתיא לידי קום ועשה אבל הכא דקתני האוכל חמץ של הקדש משום אכילה הוא דימעול אזי פטרי רבנן שפיר משום דאין פודין דבשב ואל תעשה יש בידם לפוטרו דהרי בשעתו הוא בשב ואל תעשה ושוב לא יבוא לעולם לידי קום ועשה

ב ובזה יתורץ לו ברווחא דלמה ליה לתנא לנקוטי מלתא באוכל חמץ של הקדש במועד, הכי אין מעילה אלא ע"י אכילה הא כמה עניני מעילה יש בנהנה ואעפ"י שלא הגביהו והוציאו או בהגביהו והוציאו אעפ"י שלא נהנה ולא חיסרו רק ע"י הגבהה הוא דווקא היכא דקסבר ששל חבירו הוא או של הפקר. עיין ב"ק דף כ'] בתוס' ד"ה נתנה לחבירו, קידושין (דף נ"ה] בד"ה אין מועיל ור"ן נדרים (דף ל"ד] ד"ה אמר רבא וכו' יעו"ש. והיכא דקסבר דשלו הוא אזי לא מעל עד שאכלו או נהנה ממנו ובשלמא לאוקימתא ראשונה דפליגי בר' נחוניא בן הקנה ניחא דקתני אוכל דווקא. אבל לאידך אוקימתא התם ה"ל למתני בסתמא. ולהנ"ל ניחא שפיר כיון דלכולהו אוקימתא דהתם צריכין לבוא לטעמא דאין פודין. רק דלאוקימתא דר"י פליגי בזה ולאידך אוקימתא כ"ע אית להו דאין פודין וכיון דאין פודין מדרבנן הוא. מש"ה נקט ליה באוכל דווקא דאז לא יבוא לכלל קום ועשה. אבל בשאר עניני מעילה דאפשר לבוא לידי קום ועשה אזי אי אפשר להפקיע חיובו משום דאין פודין ומשוה"ט נקט ליה באוכל דווקא וקסבר שהוא שלו. דאל"כ כיון דכבר מעל בשעה שהגביה דאז הוי כקום ועשה תו לא נפקע, והדברים נכונים וברורים למעיין

ג שם רב יוסף אמר בפודין את הקדשים. וז"ל רש"י שם אי הוה סבירי להנך תנאי כר"ש דאמר תוך זמנו אסור בהנאה דכ"ע מודי דפטור ולא מעל הואיל והשתא מיהא לא חזי לאו ממונא הוא ואע"ג דסופו גורם הוא לממון לאחר הפסח. אלא אליבא דר"י הגלילי פליגי דאמר תוך זמנו נמי שרי בהנאה ובפודין הקדשות וכו' קא מיפלגי מאן דאמר מעל סבר דראוי היה באותה שעה לפדות וכו' ובר דמים הוא ודר' נחוניא לית לן עכ"ל

ודברי רש"י תמוהין שהרי גם לר"ש ניחא דאע"ג דאסור בהנאה מ"מ מעל שהרי א"י יכולים לפדותו. וכבר עמד בזה במהרש"א ותירוצו דחוק יעו"ש. ובפרט דלקמן גרס באוקימתא דרב אשי דכ"ע אין פודין את הקדשים וכו' אלמא דאם פודין אפי' לרבנן דקא סברי כר"ש דאסור בהנאה ואפ"ה מעל

ונראה דרש"י לשיטתו הוא שהכריחו לפרש כן דס"ל בב"מ דף מ"ו ע"ב] בד"ה מאי טעמא דרב נחמן וכו' וז"ל כדאשכחן גבי קונה מן ההקדש שאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו. אלמא דהקדש והדיוט שוין בזה ובבכורות (דף י"ג] אמרינן דלעמיתך בחדא ולעכו"ם בחדא לבד מרב אשי דס"ל דלעמיתך ולעכו"ם בחדא עיין במס' ע"ז (דף ע"א] וב"מ (דף מ"ח] בתוס' ד"ה נתנה לסיטון מעל וכו' וה"ר חיים מפרש דלא קשה לא מקידושין ולא מעכו"ם וכו' יעו"ש. ולפ"ז לכולהו אמוראי אי אפשר שיפדו אחרים את ההקדש דע"י משיכה אי אפשר דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא. ומאי נפקותא איכא בפודין כיון דאי אפשר שאחרים יפדו את ההקדש דבמאי יצא לחולין. ולעמיתך הרי אסור בהנאה. ולכן צריך לפרש דאליבא דר' יוסי הגלילי קאי דמותר בהנאה. ואיפשר לפדותו לעמיתך להסיקו תחת תבשילו. אבל לרב אשי דס"ל דלעמיתך ולעובד כוכבים בחדא. אזי גם לרבנן דר' יוסי הגלילי איפשר שיפדו א"י את ההקדש ע"י חילול כדכתיב ונתן הכסף וקם לו: סימן י בדיני חמץ בדיני האוכל תרומת חמץ בפסח, עיין פסחים דף ל"ב ודף כ"ט בתוס' ד"ה מאן יש אומרים, ובד"ה אין פודין, ובפירוש המשניות לרמב"ם

א הקושיות בסוגיא זו, א] כל הרואה ישתומם ע"ד פירוש המשניות דממנ"פ למאן דאית ליה לפי דמים משלם. הרי בע"כ צ"ל דאתיא כר"י הגלילי דמותר בהנאה. ולפירושו בדמי עצים היינו טעמא משום דאסור בהנאה. ועוד דגם לדמי עצים מספיק לפוטרו משום דאין לוקה ומשלם. ולמ"ד לפי מידה משלם תו א"צ לפוטרו משום קים ליה בדרבה מיניה דבלא זה פטור כמש"כ בעצמו על דמי עצים. וגם מדוע שינה טעמו מרישא לסיפא דבחד מנייהו סגי וגם מדוע חידש לאוקמי בכהאי גוונא שלא נמצא בכל הסוגיא משום דאין לוקה ומשלם. ב] קושית המפרשים ע"ד תוס' דף כ"ט] בד"ה מאן י"א, וז"ל, ותדע דהא מאן דלא יליף אסון אסון וכו', שהרי נוכל לומר דרבא מוקים למתני' כמאן דאית ליה לפ"מ משלם. ג קושי' דרוש וחדוש (אות כ"ג במערכה ה'] לדעת הרמב"ן שהביא שם דפליג על הרז"ה דס"ל כדעת תוס' בזה דשגגת כרת פוטר לר' נחוניא בה"ק, רק בתרומה וכן בהקדש כיון דגלי קרא בשגגה דידהו דמחוייבים לשלם אע"ג שמחוייבין מיתה משלמין משום כפרה, הוא הדין נמי שגגת חמץ איננו פוטרו, רק במזיד הוא דפטרינן ליה באוכל חמץ של הקדש במועד, וכן באוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג מחוייב לשלם מהאי טעמא נמי כיון דגלי גלי. אבל בהזיד בא' מהן פטור משום דק"ל ב"מ. והקשה עליו הרמב"ן דהא תינח לאביי, אבל לרבא דמיתה בידי שמים אינו פוטר לרנבה"ק, תו לא שייך לומר הטעם משום כיון דגלי גלי. וקשיא לדידיה אמאי ישלם לדידיה בשוגג בתרומת חמץ בפסח, אלא היינו טעמא דאע"ג דחייבי מיתות שוגגין פטורין, אבל חייבי כריתות שוגגין אינן פוטרין דגבי חייבי כריתות לא מקשינן שוגג למזיד. והקשה דלשיטתו, דאוקימתא זו אתיא גם לרבא דמיתה בי"ש אינו פוטר, ומזיד דמתניתין שם איירי בהזיד בחמץ. וקשיא לדידיה לינקוט בחמץ דעלמא לחוד, ולא בהדי תרומה, וכמש"כ רש"י בד"ה כר' נחוניא בה"ק. גם קשיא לשיטתו קושיא ב' הנ"ל. ד] למאי דאיתא בתוס' (דף כ"ח ע"ב] בד"ה ר"ש משמע להדיא דאפי' לר"י הגלילי לא חזיא בפסח רק להסיקו תחת תבשילו ולא למוכרו או לשאר הנאות, דתשביתו משמע שלא כדרך הנאתו, וכן משמע גם משארי פוסקים, וכן מסיק ג"כ במקור חיים [בסי' תל"א בדין בדיקה וביטול], ובסוגיא זו משמע להדיא להיפוך. דמקשה אי ר"י הגלילי אמאי פטור מתשלומים ומדמי עצים, ומדלא נקט סתמא משמע דמקשה ג"כ דלשלם תשלומין מעליא, והרי עיקרו לא חזיא אלא להסקה ה] לכאורה קשיא דמאי מקשה לאביי דאית ליה לפי דמים משלם, הא חמץ בפסח לאו בר דמים הוא שהרי לתירוצם השני לעיל דף כ"ט בד"ה אין פודין, דהא דאין מקדשין באיסורי הנאה, היינו היכא שאין בעפרן שוה פרוטה ואנן פסקינן לקמן כרבנן דאבא שאול דהאוכל תרומה כזית שאין בו שוה פרוטה דצריך לשלם קרן וחומש אפי' למ"ד לפד"מ משלם. שהרי הרמב"ם [בפרק י' מה' תרומות הלכה ו'] פוסק לפי דמים משלם כר' עקיבא, ופוסק ג"כ כרבנן דאבא שאול [בהלכה ב'], ומשום האי טעמא גם בתרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש, דמ"מ יש בו פחות משוה פרוטה לעפרן, ומשו"ה משלם קו"ח בשוגג משום דתשלומין הן לכפרה, אבל במזיד פטור, דתשלומין הן מצד הדין ואין בהן שוה פרוטה. רק דיש לומר דא"כ אמאי נקט בפסח כלל