זית רענן חלק ב לט

קצת. אבל לקושטא הלא הדבר מבואר היטב בר"ן פ"ק דקידושין דף כ"ו] יעו"ש שכתב דגבי שטר ראי' קונה למפרע. והא דמבואר בש"ס ב"ב (דף נ"ד ע"ב] דנכסי עכו"ם הרי הם כהפקר. איירי במקום שכותבין שטר קנין. אבל במקום שכותבין שטר ראי' אכתי גם השתא לאחר שהחזיק בו אחר. יכתוב לו ש"ר ויקנהו למפרע יעו"ש, ואף דהר"ן בקידושין הנ"ל כתב דשטרי דידן שטרי קנין הם וקונין בהם זהו דווקא כתיקון שטר דידן כמ"ש הר"ן. והכוונה שכתוב בו לעדות ולזכות ולראי'. דלישנא דזכות משמע תורת קנין. וכמ"ש בזית רענן חלק ראשון סוף חלק א"ח דף ל"א ע"ד ד"ה ובעיקר השאלה וכו' עוד כתבתי שם עפ"י דברי תוס' קידושין י"ד ע"ב], יעו"ש. ומשה"ט גם בנידון דידן אילו בא לפני טרם שקנה החמץ בחזרה מן הא"י הייתי אומר שגם עתה במוצאי פסח תחתום המוכרת על השטר מכירה זה משנה הזאת ותקנה למפרע או לכתוב מחדש שטר מכירה בלישנא דראי' בעלמא כמו שנוהגים בכל שטר מכירה של חמץ שכתוב בלישנא דהודאה לחוד ואין כותבין בתוכו לעדות ולזכות דזהו בוודאי רק לראי' בעלמא

ג והנה שמוע שמעתי שרב אחד שאל לעצמו הוראה זו ששמע ממני וכתבה בשמו לש"ב הגאון מוהרי"א ז"ל אבד"ק לונטשיץ והשיג ע"ז מדברי הר"ן בקידושין הנ"ל דשטרי דידן שטרי קנין הם. והוא מפני שכבר שכח השואל את אשר חלקתי בזה. וכמו שכתבתי למעלה. וגם השיג משום שכבר עבר בפסח על וב"י משום הואיל דאי בעי לא יחתום. ולא דיבר נכונה בזה. [וכמו שהרגישו בזה כמה רבנים מופלגים ומאוה"ג מתלמידיי שיחיו אשר ראו זאת בס' זי"ר. וראו בספרו ד"ס מה שהשיג על זה] דהואיל ל"א רק אחמץ גופיה משום דכתיב ביה לא ימצא שלא יהא לישראל שום צד מציאות כגון בקבלת אחריות דאע"ג דבכל התורה אמרינן דבר הגורם לממון לאו כמ"ד. אבל גבי חמץ עבר בב"י. אבל הכא לגבי החמץ ליכא משום הואיל שהרי מכורה וקנויה לו בלא שטר רק מפני קבלת אחריות שבו כמ"ש בעל מק"ח בסי' ת"מ סק"ג ובסי' תמ"ח] דהוי כאחריות אלם שהרי אם יגנוב או יאבד לא ישלם לו מאומה בדיניהם מפני שמחזיקים אותו להערמ' בעלמא והוי כמו חמצו של א"י בביתו של ישראל ובאחריותו של ישראל ומשה"ט צריך להקנות לו הקרקע דתו לא איכפת לן באחריותו מפני דהוי כחמצו של א"י בביתו של א"י ונמצא דתורתו של הואיל בנידון זה הוא רק על הקרקע דהוצרך לשטרו רק שהחמץ יוגרר ממילא בזה אחר הקרקע ובדבר שאינו חמץ לא מהני מידי לאוקמי ברשותו משום תורתו של הואיל ועוד יש להשיב בזה. כמובן לאיש נבון כמוהו

ד ולברר הדברים היטב עיין במק"ח סי' תמ"ח] בדינו של רדב"ז גבי מתנה ע"מ להחזיר דעובר בב"י משום ספק קנין דאולי לא יחזיר לו ונמצא שהוא שלו כמ"ש הט"ז [בס"ס תמ"א] דספק קנין עדיפא מקבלת אחריות. ולפע"ד נראה ברור דהיכא דנתקיים התנאי והחזירו לידו דמותר בהנאה. וממקומו מוכרע שהרי התם בישראל שהלוה לא"י על חמצו והתנה מעכשיו דשם כתב הט"ז וחידש דעובר בפסח מצד ספק קנין. ואפ"ה מילתא דפשיטא הוא היכא דפדאו הא"י דמותר בהנאה משום דהוי חמצו של א"י. ול"א הרי כבר נאסר משום שעבר עליו המלוה הישראל בב"י. וכן מצאתי בד"מ [סי' ע"ג] שתמה על הט"ז בזה. ברם לקושטא דברי הט"ז נכונים שכל סוגי התורה הם בקוטב זה. דאזלינן בתר מקומו ושעתו. הגע בעצמך בקונם או בנזיר טרם שנשאל לחכם מלקינן ליה ומענשים אותו כדינם ואם הלך אח"כ ושאל על נדרו אע"ג דעוקר למפרע היש שום מיחוש שנעשה חוק עול בדינם. ואפי' אם מת מחמת המלקות הכי ס"ד שיש על הב"ד שום דבר אשמה. ואפי' כשוגג ואונס לא הוי. והטעם שכן נצטוינו מאת הש"י ליזל בכ"ד אחר מקומו ושעתו. ולא לחקור אחר עתידות. וה"ה בנידון זה שעבר על ב"י משום ספיקא. זהו בפסח שעודנו בספיקא אבל כשפדאו איגלאי מילתא למפרע שהוא של הא"י לגמרי ונתברר למפרע דלא עבר עליו וה"ה נמי במתנה ע"מ להחזיר כשהחזירו איגלאי למפרע דלא עבר עליו ומותר בהנאה. איברא בקיבל אחריות או גבי הואיל אע"ג דנתברר שלא נגנב ולא נשאל עליו אפ"ה עובר עליו ונאסר גם לאחר הפסח. דמשום קבלת אחריות נקראים בשם בעלים גבי חמץ. דמ"מ הוי גורם לממון שע"י ניצול ממונו. וכן גבי הואיל אע"ג שנסתלק אח"כ ההואיל לגמרי. וראיה מדברי הר"ן פסחים [דף ל"א] שהקשה דאמאי אמרינן דא"י שהלוה לישראל ע"ח דמותר לאחה"פ הלא יאסור מטעם הואיל דבידו לפדותו. דמ"מ נקראו בשם בעלים גבי חמץ לעבור בב"י משום הואיל או משום קבלת אחריות דגבי חמץ אמרינן דבר הגורם לממון כמ"ד

ועיין במק"ח (ס"ס תמ"א] דמסיק שם כמג"א שחולק על הט"ז משום דיכול הישראל לומר הריני כאילו התקבלתי. או למחול התנאי יעו"ש. ולכאורה קשה דאכתי יעבור בב"י משום הואיל דאי בעי לא ימחול ולא יאמר הריני כאילו התקבלתי. דאם אמרינן הואיל היכא דמחוסר מעשה. מכל שכן על העדר מעשה. אכן לקושטא ניחא דלא אמרינן הואיל אלא היכא שאח"כ יהיה שלו לגמרי כגון לאחר שנשאל על הקדישו שיהיה שלו לכל דבר. משא"כ הכא שגם אם לא ימחול התנאי מ"מ לא יהיה שלו לגמרי רק משום ספק קנין

והא לא קשיא לדעת הרדב"ז] דגם במתנה ע"מ להחזיר מדוע יעבור בתוך הפסח הרי יכול לומר הריני כאילו התקבלתי. דשאני ע"מ להחזיר דהתנאי הוא שיקנה בקנין דוקא לידו כמ"ש הרא"ש סוכה פרק לולב הגזול [סימן ל'] וראייתו מהא דלא ליקני איניש לוליבא לינוקא ביומא טבא קמא. ועיין בכל זה: ירח אייר שנת תרט"ו לפ"ק קוטנא יע"א דברי ידיד נפשו דוש"ת. הק' משה יהודה ליב סימן ט בדיני חמץ

א עיין פסחים [דף כ"ט] באוכל חמץ של הקדש במועד דפליגי אם מעל ומוקים ליה ר"י דפליגי בפודין את הקדשים להאכילן לכלבים. ועיין בתוס' שם ד"ה אין פודין וכו'. ותירץ ר"י דהכי קאמר אין פודין מדרבנן, ואין לתמוה אטו משום חששא דרבנן נפקיע מעילה מדאורייתא דכיון דאמרי רבנן אין פודין לא שוי' מידי עכ"ל. ולכאורה דבריהם סותרין א"ע שבפרק השוכר את הפועל דף ס"ג] ד"ה והא מיחסרא, דהתם פשיטא להו דאזלינן בתר דינא דאורייתא לענין מעילה. ודבריהם דהתם ודהכא שניהם מוכרחים מפשטות השמועה, וא"ל דדבר התלוי בשויי' שאני, דליתא דמידי טעמא אלא משום דהפקר ב"ד הפקר, בגיטין [דף ל"ו]. והרי לתירוצם הראשון בסוף פרק המפקיד סד"ה מאי איריא גם בקנין מעות עקרוהו לגמרי וגם המוכר אין לו קנין במעות המקח. וכל ששניהם שוין המוכר והלוקח ששניהם לא קנו הוא ג"כ ממטרת עוזם משום הפקר ב"ד הפקר [כמ"ש בשם הריטב"א לקמן בדיני מעות קונות]. רק דאפ"ל דאחר שחילקו התם בפ' השוכר את הפועל דין מעילה מאתנן משום דבמעילה חייל הדרבנן בשעה שמנגד לדאורייתא. משא"כ באתנן. כאשר כתבנו כמה פעמים בזי"ר ח"ר. (ועיי"ש בחלק אה"ע ה"ה סימן ה' ומה שנשמט משם ימצא המעיין כתוב בסוף זה החיבור בהשמטות] וא"כ י"ל דבין במעילה דחמץ של הקדש במועד ובין במעילה דנתנה לסיטון דבתרווייהו משום תקנתא דרבנן דיש לדון בהם דהתם משום הפקעת קנין מעות דאורייתא והכא משום תקנתא דאין פודין דבשניהם לא אתינן משום כחא דהפקירא שהרי בהפקעות קנינים לא צריך לבוא לכלל זה [כמ"ש לקמן בחלק ח"מ בדיני מעות קונות באות ב']. וכן באין פודין דגזרו בקדושת בדק הבית אטו קה"ג שהרי מצינו כמה איסורין וגזירה דרבנן ואין בהם שום התקשרות לסוגי דהפקירא רק דגבי נתנו לסיטון דמעל הוא משום דדרבנן לא חייל טרם שמנגד לדאורייתא וכיון דתרווייהו בהדי הדדי קא אתיין אזלינן בתר דאורייתא דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים [עיין תמורה דף כ"ה ע"א] משא"כ לענין אין פודין את הקדשים דחייל איסורא דרבנן תיכף לאחר שהקדישו. וגם אין הנדון מכריח שיתגלגל בוודאי לענין מעילה דאורייתא וכיון שכבר חייל הדרבנן תו לא נפקע כאשר הוכחנו בחלק ראשון

איברא כתבנו שם דכ"ז שפיר במקום שב ואל תעשה אבל במקום קום ועשה אפי' כשחייל הדרבנן טרם שהגיע לדאורייתא