זית רענן חלק ב רלג

כשני תביעות צמודות, ומתחלה טען שהפקיד אצלו חפץ בתמונה כזאת ואח"כ כשראה אצלו אמר שזאת היא, שגם שנתברר אח"כ בעדים שהיא של הנפקד, מ"מ טענתו הראשונה לא נסתלקה, דנהי דהוחזק כפרן במקצת מ"מ הרי הוא עודנו כשאר תובעים, ואפי' חשוד גמור לא נגרע בכל עניני תביעות משאר כל התובעים: סימן פג בדיני גזילה בעזה"י פה קרתא קדישא ירושלים תובב"א

א בתוס' בבא קמא [דף ע"ו ריש ע"א] ד"ה והשתא וכו' וקדשי מזבח אומר ר"י אע"ג דמיקרי על שם בעלים ולא הוי הקדש כמכירה מ"מ וכו' חשיב כיאוש ושינוי רשות לענין דחל הקדש אחר יאוש, כדמשמע לעיל דבעי לאוכוחי אביי לרבה דיאוש לא קני מקרבנו ולא הגזול ואפי' הכי אתי שפיר דחל הקדש, אע"ג דאכתי לא אסיק אדעתיה דהוי יאוש ושינוי השם, אלא משום דהוי יאוש ושינוי רשות, עכ"ל. ודבריהם משוללי הבנה כיון שלא חידשו בזה שום טעם וסברא לחלק בין חיובא דמכירה לקנייה דלוקח, רק שהענין מכריח מן הש"ס שהם שני ענינים נפרדים, ולא הרי זה כהרי זה, מה בעו בזה הכא דאיירי רק לענין חיובא דמכירה לחוד, ואם אתו בזה לאשמעינן שכן הוא שלא נתלכדו יחד, יותר הוי להו לאוכוחי מדף ס"ז דתני להדיא בגנב וגזלן הקידשן הקדש, משום דמעיקרא חולין והשתא הקדש, ועי"ש בתוס' ד"ה מעיקרא וכו' שהוא משום שינוי השם ואפי' בחטאת ואשם, ואע"ג דמעיקרא תורא דראובן וכו' מ"מ שינוי השם יש כאן, עכ"ל. הרי דאפי' היכא דנזדמנו כחדא, כגון בגנב שהקדיש פטרינן ליה מד' וה' משום דמעיקרא תורא דראובן ואפי' הכי הלוקח קנאהו בשינוי השם, ומכ"ש גבי גזילה לענין שינוי רשות, דבהאי ענינא ליכא נפקותא בפטורא דד' וה', יותר מסתבר דלא לגרוע זכיות הלוקח, משום דאשכחן דפטרינן ליה גבי גנב בד' וה' משום מעיקרא תורא דראובן

ועוד קשיא דהשתא שהוכיחו מקרבנו ולא הגזול מה איכפת להו אם נימא דהא דמיעטה התורה דאינו יוצא משום מצוה הבאה בעבירה, אבל מ"מ קנוי ביד הקדש הוא משום שינוי השם, עד שהוכיחו דאכתי לא אסיק אדעתיה, לו יהיה כן מ"מ מוכח עיקר הדין שהם שני ענינים נפרדים, וממילא נדע נמי דהוא הדין לענין שינוי רשות, וגם דרך רחוקה הוא בפשטא לאשכוחי נפקותא בזה לגבי הקדש היכא דליכא שינוי השם ואיכא שינוי רשות, זולת למה שיתבאר להלן משכחת לה בעולה ושלמים דהוי שינוי השם דחוזר לברייתו]

ב ונראה לפי ענ"ד לפרש דבריהם על מכונם בעזרת השי"ת, בהקדם מה שפירשנו בדבריהם לעיל (דף ס"ז.] בד"ה מעיקרא חולין וכו' וז"ל, בקדשים שאינו חייב באחריות, לא הוה צריך ליתן טעם זה דיש כאן שינוי רשות, אלא בעי לאוקמי אפי' בחטאת ואשם ואע"ג וכו' עכ"ל. דעיקר דבריהם אין להם מובן, הכי בדבר שיש בו משום שני שמות, ונקיט ליה משום שם אחד שהוא ג"כ נכון כמוהו, תקשה לן דנימא משום השני ומה נפקא מינה בזה, ועוד שאין זה דבר והיפוכו שהתחילו בדבריהם בקדשים שאינו חייב באחריות ומסיימי בחטאת ואשם דוקא, הכי לא משכחת לה קדשים שחייב באחריותן בכל הקרבנות

ג ונראה בביאור דבריהם ע"פ מה שכתבו בדיבור הקדום בד"ה מעיקרא טיבלא וז"ל, ואע"ג דשינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה וכו' מ"מ לא חשיב ליה שינוי החוזר לברייתו כיון דלא שכיח עכ"ל, [ועמ"ש לקמן באות ט"ו על קושיית מהרש"א כאן]. ונראה מצד הסברא דזהו גבי תרומות ומעשרות שפיר יש לומר דלא שכיח לשאול עליו, דמאי ירויח בזה כיון דסוף סוף מחוייב לפרוש על טבלו, לכן מסתמא לא ישאל עליו, וכן בכל קדשים שנתחייב ע"פ דת תוה"ק, אבל בקדשים שנתחייב בהם ע"פ דיבורו ונדרו הרי ירויח בשאלה זו דהשתא הרי ההקדש יחזיקו בהקדישו והוא צריך לשלם לבעלים מכיסו מוטב שיתשל על הקדישו ויחזירו לבעלים, ולא עוד אלא דמצוה לאתשולי עליה בכדי שיקיים מצות השבה בגזילה עצמה ולא בדמיהן, וזהו שכתבו תוס' דבקדשים שאינו חייב באחריותן לא היה צריך לטעם זה וכו' משום דפשיטא להו כיון דקתני בסתמא הקדישן הקדש דמיירי בכל הקדשים, וגם דנראה בעליל דניחא להו להש"ס לנקוט טעמא דשינוי השם שכולל שניהם כאחד שהוא תרומה ומעשר, וגם בהקדש נמי מהאי טעמא, ולא לחפש ולפרש בכל הנך גווני דקתני בכל אחד מטעמים שונים, וא"כ קשיא לכאורה דבקדשים שלא נתחייב בהם ע"פ דת התוה"ק ליתא לטעמא דשינוי השם, שהרי הוא שינוי החוזר לברייתו דמסתמא יתשל עליה, לזה תירצו הדברים דמ"מ עיקר הדין מיירי בכל הקדשות, רק דבקדשים שאין חייב באחריותן, [ועיין בהשמטות וביאורים], קנאו הקדש מצד שינוי רשות, ולגבי חטאת ואשם [דאינם באים בנדבה] דלא ירויח בשאלה, הוא דדמי לגמרי לתרומה ומעשר וקנאו הקדש מטעם שינוי השם

ד ולפ"ז אין הכרח מדבריהם דהכא, דבקדשים שחייב באחריותן ליכא שינוי רשות, אלא דמשכחת לה מיהת בחטאת ואשם דאיכא נמי שינוי השם, דכיון דלא ירויח ע"י דמיתשיל עליה, הוי שינוי שאין חוזר לברייתו דומיא דתרומה, ובזה יתורץ דנראה שסותרין דבריהם, דלקמן נראה מדבריהם בפשטא בסוף ד"ה והשתא תורא דשמעון (דף ע"ו.] דלא שני להו בין שחייב באחריותן לאין חייב דלעולם קנאו בשינוי רשות

וראיתי בספר פני יהושע שעמד בזה ומתרץ דדבריהם (דף ס"ז] בד"ה מעיקרא, קאי אליבא דר"ש דסבירא ליה דבר הגורם לממון כממון דמי, ולהכי לא קנאו הקדש בשינוי רשות בקדשים שחייב באחריותן דאכתי לא יצא מרשותו משלם, דנשאר ברשותו לענין חיוב אחריות, אבל מ"מ מטעם שינוי השם דלא תליא ברשותו, שהרי אפי' מעיקרא משכא והשתא אברזין ועודנו ברשותו קנייה בשינוי השם, ולכן בברייתא דגנב וגזלן דלקמן [דף קי"ד] מוקמינן לה אליבא דר"ש, ומשום הכי מפרשי דדוקא בקדשים שאינו חייב באחריותן הוא דקנאו בשינוי רשות, אכן לקמן [דף ע"ו] נקטי בסתמא, דקאי אליבא דדינא דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי, ולהכי גם בחייב באחריותו קנאו בשינוי רשות, אולם גם לעיל [דף ס"ו:] בד"ה ש"מ, מפרשי גם גבי קרבנו ולא הגזול, דיש כאן שינוי רשות באותן קרבנות דאין הנגזל חייב באחריותן, וצריך לתרץ וליישב דעתו הגדולה דמדנקט בברייתא קרבנו ולא הגזול [ולא נקט ולא הגנוב] ש"מ דאתיא כר"ש דסתם גזילה יאוש בעלים, וליכא למימר דמיירי בידוע שנתייאשו, שהרי הסוגיא קאי אליבא דרבה דסבירא ליה לקמן דבידוע נמי מחלוקת, ומשום הכי מפרשי ליה אליבא דרבה דבע"כ אתיא כר"ש דמיירי בקדשים שאינו חייב באחריותן דליכא גורם לממון

איברא לכאורה אכתי עיקר דברי קדשו תמוהין, שהרי במס' ב"ב [דף מ"ד] בתוס' ד"ה דוקא, מפורש בדבריהם דסבירי להו כרשב"ם דאפי' במכירה להדיוט וקיבל עליו אחריות דלא קנה בשינוי רשות אפי' אליבא דידן, וכן בש"ע [סי' שס"א סעיף ה' בהגה"ה] מובא דעה זו, [ועיין בש"ך סי' ל"ז ס"ק כ"ט], והשתא גבי מכירה להדיוט דאינו חייב בכל אחריות רק מן בעל חוב ונגזל דאתיין מחמתיה לא מיקרי שינוי רשות, מכ"ש גבי הקדש דמחוייב בכל אחריות אפי' אונסין דלא הוי שינוי רשות

ה איברא לאחר העיון דברי הפני יהושע נכונים וברורים לדינא, דגבי הקדש למזבח אזי מסתבר דלכ"ע הוי שינוי רשות אליבא דרבנן, דהנה במכירה להדיוט נראה דעיקר הסברא לדעת הפוסקים דלא קנה בשינוי רשות, הוא דנהי דמכרו ונסתלק רשותו ממנו ונכנס לרשות אחר, מ"מ הרי עודנו נשאר ברשותו לבאי מכחו, שהרי בעל חובו ששיעבד לו מטלטלי אגב מקרקע יכול לגבות ממנו, וכיון שעודנו ברשות הגנב לכל בעל חוב הבא מכחו, ומשום האי טעמא לא הוי שינוי רשות לקנותו גם לגבי הבעלים, כיון דלא יצא מרשותו לגבי באי כחו, אבל בקדשי מזבח דקדושת הגוף מפקיע מידי שיעבוד הרי קנוי ביד הקדש לגמרי, שהרי אין לו ולבאי כחו שום צד זכות בזה, ומשום הכי אין הנגזל יכול לגבותו שהרי קנאו בשינוי רשות, ותו לא איכפת לן במאי דנתחייב באחריותו לכל דבר, כיון דמ"מ לא נשאר לו ולבאי כחו שום צד זכייה שבעולם

ו והשתא דאתינן להכי נראה לפענ"ד דאפי' לר' שמעון דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי, מ"מ יש מקום לומר דקנאו בשינוי רשות, ע"פ מסקנא דריש פסחים (דף ו'] דלית ליה לר"ש דבר הגורם לממון כממון דמי אלא היכא דכבר נגנב ונתחייב כבר באחריותו, אבל היכא דאכתי לא נגנב אזי אפי' לר"ש לאו כממון