זית רענן חלק ב כג

ממימרא שניה דר"י. והתם בסי' קכ"ח קאי על מימרא ראשונה דר"י. ולפי"ז צ"ל דדינא דסעיף ג' ביו"ד שם גבי מנורה לצדדין קתני דלדבר רשות דשרי בנשתקע הוא דוקא ע"י זטו"ה במעא"ה ולדבר מצוה אפי' אנשי העיר לחוד ואפי' הגזבר לחוד יכול לשנותן. כמ"ש הרא"ש ב"ב הובא לעיל. וצ"ל דסמך א"ע בכל פרטותיהן למה שמבואר באו"ח. וכן מימרא שניה דר"י. שלא הובא כלל בש"ע שם. מפני שזה עצמו הוא מבואר בא"ח [סי' קנ"ג סעיף י"ד]. ואע"ג דבנתקדשה כבר אפי' כשאיננו מבני העיר אסור לשנותן משום דאין מורידין. זה מובן ממילא מכללות הדינים שם

ד] מש"כ דבמידי דלא קביעי אסורין לשנות לדבר רשות כמבואר בפוסקים. ואם כן בביהכ"נ נמי היכא דמעולם לא היה להם אלא ביהכ"נ לחוד או ביהמ"ד לחוד ומספיק להו בחדא. הוי כמילתא דקביעי. ועיין במ"א [ס"ק י"ו] דדוקא כשבנו אחרת מחדש דאל"כ אפי' בכפרים אסור. ומשיג בזה על המ"ב. ועיין בס' קהלת יעקב שמשיג עליו בזה. ואין להוכיח כלל מסתירת ביהכ"נ. דהתם משום הורדת קדושה אסורה. דאין לסתור דבר בבהכ"נ שנתקדשה. משא"כ הכא כיון שמכרו וחיילא הקדושה על הדמים ולצורך עילוי באנשי העיר. או בזטו"ה ובמעא"ה אפי' לדבר רשות. מפני שהקדושה כבר נתחללה. ואפי' לדעת מ"א, זהו בביהכ"נ שכבר נתקדשה

ה] מש"כ לחלק בין כשנדרו בכנופי' ובין כשנדרו בסירוגין כל אחד ואחד בפ"ע. זה ברור ונכון לדינא לפענ"ד, ומש"כ המ"א [ס"ק י"ב] דאמרי' מסתמא רבים נתנו לזה. ולא מהני היכא דתלו בדעת היחיד. זהו בביהכ"נ של כרכים. דהיינו שמצויין שם אורחים בקביעות. דאזי אמרינן אפי' כשלא התנדבו לזה. דמסתמא הקדישוה לרבים. היינו שבני העיר בנו אותה לצורך רבים. ולהכי מהני היכא דתלו בדעת יחיד. כיון שגם הבנין ועיקר קדושתה באה על ידם אבל היכא שהתנדבו לזה אפי' בפרטות שלא בכנופי'. אפשר דלא מהני מה שתלו הם בדעתו. כיון שגם הם התנדבו לזה. ונתקדשה גם בשבילם. אבל בביהכ"נ של כפרים דלא נתקדשה בשבילם. רק מפני שהם התנדבו לצורך בני העיר. אזי דוקא כשהתנדבו בכנופי' יחד. וע"ד רמ"ט כבר מסיים במ"א שם ומרמז בזה דמ"מ לא חמיר מביהכ"נ דהיינו כל זמן שאינן של כרכים אפי' שהתנדבו לזה אפי' בכנופי' לא מהני מחאתו למאי דפסקינן בשו"ע

כל זה רשמתי לעצמי כאשר שמתי עיוני בזה למען היות לי למזכרת. ושלחתים לידו שישים עיונו בזה היטב במתון רב. ומובטחני כי יתענג בזה אחר עיונו בכל מקומות השייכים לזה. ולמען ידע שראיתי גם את דבריו היקרים אשתעשע אתו בדבריו. בשגם כי טירחא יתירא לפני מ"מ כיון שעיקרן נאמרים לדינא. ולמען ירבה ויגדיל שקידתו בעיון נמרץ במילין דאורייתא אמלא רצונו בזה הפעם

ח מה שהקשה כ"ת איך יכולין זטו"ה במעא"ה למכור אפי' למישתי ביה שכרא. דלמה יעדיפו מיחיד שנדר שאינו יכול לחזור בו זה מבואר בפירוש בכל הפוסקים. ועיין באשר"י ב"ב [דף ח'] וז"ל. והטעם לפי שהמתנדב להביא ליד צבור על דעת צבור הוא מתנדב. ודמי לנדרי אשתו דאמרי' כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת. בנדרים (דף ע"ג] ובר"ן שם. וביותר מזה מצינן שאפי' בתרומת הלשכה שגופן קדוש ומועלין בהם. ואפ"ה תנינן בהדיא בפ"ד דשקלים משנה ב' ואמת המים וחומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר פי' לשומרי העיר] באין משירי הלשכה. ואפי' אם תימצי לומר דהתם משום דלב ב"ד מתנה עליהם. דה"ה נמי זטו"ה במעא"ה חשובים בעירם כב"ד הגדול לכלל ישראל. כמבואר במהרי"ק כמה פעמים

ובזה מתורץ נמי מה דהקשה מעלתו על המרדכי מגלה ר"פ בני העיר כיון דנתן בפירוש לביהכ"נ מה בכך שלא התנה בתנאי כפול דזה אינו דהכא כיון שהתנדב להביא ליד צבור. ע"ד צבור הוא מתנדב. ודמי לנודרת אע"פ שנודרת בפירוש בלא תנאי. ה"ה נמי המתנדב ליד צבור. ובזה כיון שהוא איננו מבני העיר עדיפא עוד דביטל דעתו אפי' נגד בני העיר לחוד

ומה שרצה כ"ת לחדש על קושיא הראשונה שהטעם מפני שמכרו זכותן. זה אינו, דהתינח שנתרוקן זכותן. אבל מ"מ איך יחזרו להפקיע קדושת ביהכ"נ עצמה שנשתמשו בה תשמיש הדיוט. ואפי' לארבעה דברים למרחץ ולבורסקי

מה שהתעורר דניבעי זטו"ה שהיו בעת שהתנדבו המתנדבין לכאורה יפה דיבר. ויש קצת מקום לזה מדברי מהרי"ק שורש קכ"ג] וז"ל בתוך הדבור. נלפענ"ד כשר והגון שאם אפשר לו לראובן להמלך בראשי הקהל אשר היו אז בבבל כשנגבה הקופה ההיא של צדקה שימלך בהם ראובן. וכל דבר מצוה אשר יסכימו עליה כולם או רובם יעשו מהמעות וכו' יעיי"ש. אמנם זה הוא לרווחא דמילתא בדאפשר. אבל בשכבר מתו אמרינן דמסתמא דעת המתנדבין היה על זטו"ה שיהיו אז. וכן משמע פשטא דש"ס ופוסקים דאטו כולהו בבהכ"נ של הדור ההוא דוקא קתני. ומ"ש מעצמו מפני שמכרו זכותם והמתים שבקו לחיים לא נראה כלל וכמ"ש לעיל. ומה שהביא מאין אדם מוריש שבועה לבניו. אין זה ענין כלל להאי דהכא. דבדעת המתנדבין תליא להו. וגם התם הוא דוקא להוציא ולא להחזיק

גם מה שהתעורר מע"ה דבהכ"נ של כרכים במאי זכו דאין אדם זוכה בשלו לאחרים. בזה יפה העיר. דמשמע דחיישינן לאחד בסוף העולם שעדיין לא התפלל מעולם בבהכ"נ הזאת. ונראה דלא מיבעי' לדעת הפוסקים משום שמסתמא נתנו לזה משאר עיירות ונמצא כמו שכל האומנים מקנים לבעל המעות (כמו כל המוכרים כמבואר במס' ב"ק בסוגיא דמי הודיעו ובראשונים שם. ובמחנה אפרים ה' שלוחין סי' ט"ו האריך בזה] דבין למ"ד אומן קונה בשבח כלי. ובין למ"ד אין אומן קונה בש"כ. מ"מ צריכין לומר דבשעת עשיית השבח הקנו תיכף לבעל המעות. רק למ"ד אומן קונה בש"כ יש בו קצת קנין כמו גבי משכון [וגרע ממשכון כמ"ש הר"ן במס' שבועות בסוגיא דקציצה] אבל עיקרן קנוי לבעלים בשעת עשייתן. וכן לדעת הפוסקים דפסקינן כוותייהו. כדאי' בש"ע [סי' קנ"ג סעיף ז'] משום שרבים מצויין שם בקביעות מסתמא הקדישוהו לכל העולם. האומדנא זה במתכונתה לא תושלל נמי גבי אומנין עצמן. וכיון שציוו לאומנים שיבנו ביהכ"נ בכרך. הרי זה כאלו אמרו בפירוש שיבנו לכולי עלמא ולכל מי שירצה להתפלל בתוכו. והרי הקנו האומנים את שבח הבנין לכולהו. ואפי' לדעת רבינו ירוחם מובא בב"י ובש"ך [ס"ק ב' בסי' קפ"ג] דבמעות השליח אמרינן מי הודיע. אבל בנדון דידן הוי כאלו הודיעו בפירוש ומה שכתב דבזמנים הללו נפל היתירא דמהר"ם לובלין בתשו' [סי' נ"ט] בזטו"ה אפי' בכרכים. הדין עמו

ומה שחשש לחומרא דתשו' מהר"ם לובלין [סי' נ"ט] שם לעשות גן ירק בעז"א זהו בבה"כ של כרכים. רק שחידש מפני דדמי לתלו בדעתו. ומשום האי טעמא הוא דחשש להחמיר בזה. אכן במקום שאין לחוש ולדמותו לכרכים אין לחוש לזה.. רק בזאת צריכין להזהר טובא. שבעת שיתקבצו יחד זטו"ה בפירסום שיתנו תיכף בשעת מכירה עם הלוקח שהרשות לו שישתמש בכל דבר. כדעת הרמב"ם שם [פי"א מה' תפלה ה' י"ז]

השמטה שגם לצורכי הקהל ישנו מצוה רבה הגדולה מכולם. והוא לצורך פדיון שבויים כמבואר [בסי' רנ"ב ס"א]. ודוקא בגמרו לגמרי. רק במ"א מביא שם גירסא אחרת ברמב"ם. עיי"ש [סי' קנ"ג ס"ק ל"ב ובאשל אברהם] אבל לדעת רוב הפוסקים ולפי הגירסא שלפנינו לית מאן דפליג. ואפי' בדבר שאינו קבוע. ועיין סי' רנ"א סעיף י"ד] ועיין בתשו' מהרי"ק [סוף סי' קכ"ח] שמביא בשם תשו' רשב"א שע"י זטו"ה יכולין לשנות מעות עניים אפי' בדלא קביעי כדי להקל מעליהם עול שמן לביהכ"נ וע"ש. הרי אע"ג דלא מלאו דעת המתנדבים אפ"ה שרי. וכמ"ש לעיל. לפי שכל המתנדב ליד הקהל על דעתם התנדב. ואפי' לפי תשו' השניה. זהו בממון עניים דוקא לפי שכבר זכו עניים. וכמ"ש בט"ז (סי' רנ"ט ס"ק ה'] אולם מה שמדמה שם בהתנדב לצורך בית עלמין למנורה ללא נשתקע. נלפע"ד כמ"ש לעיל [אות ב']: ירח תמוז שנת תרי"ג לפ"ק קוטנא. הק' משה יהודה ליב.