זית רענן חלק ב רכט

אונסין, ומשמע לרוב הפוסקים דחיובם רק משעת אונסין, וכל חד וחד כפי דינו, ולהכי לקמן בסוגיא דמחליף אזלא למסקנא, אם כן איכא תרי חזקות לנתבע חזקת ממון וחזקת חי, להכי מתרצי לקמן דסומכוס לא קאי רק אשאל אחת ושכר אחת, והכא אזלא ללישנא קמא דהתם, אם כן איכא חזקת חיוב כנגד חזקת חי, דכיון שהחיוב מתחיל משעת משיכה, ואף כשתובע טוען איני יודע מ"מ בדררא דממונא איכא צד מעליותא בחזקת חיוב דידיה, כדי לסלק את חזקת חי, ועיין ברשב"א גיטין [דף ע"ח:] ד"ה רבה מ"ש בשם התוס'

ו ובזה יש ליישב קושיא (ב') הנ"ל, והיא קושיית הנמוקי יוסף על הרמב"ם, ויש עוד קצת הוכחה מסוגיא זו לדברי הרמב"ם, דאם לא כן גם לרב הונא ולרב יהודה מי ניחא, אף דסבירי להו ברי ושמא ברי עדיף, זהו נגד חזקת ממון לחוד, אבל הכא איכא גם חזקת חי, דהא כמו דאנן אמרינן בענין חזקת ממון דעדיף, אבל לשני ענינים לא מהני חזקת ממון לחוד לגבי תרתי, מהיכא תיתי יעדיף ברי ושמא לרב הונא ור"י מחזקת ממון לדידן, ועיין בסוגיא דהיו בה מומין בתוס' ד"ה חדא במקום וכו', ולדעת הרמב"ם ניחא, דבשלמא לרב הונא ור"י דסבירי להו ברי ושמא ברי עדיף, אם כן איכא חזקת חיוב לגבי חזקת חי, וברי ושמא לגבי חזקת ממון, אבל לרב נחמן קשיא מכולהו בבי, דאף בשאלה היום ושכרה למחר דאיכא חזקת חיוב הרי חזקת חי מסלקהו, ולא נשאר רק ברי ושמא דלדידהו פטור

וליישב קושי' (ג') היא קושיית מהרש"א, נראה דודאי קושייתו קאי רק אשאלה היום ושכרה למחר, אבל מסיפא בשאל אחת ושכר אחת לא קשה מידי דהא מבואר בשיטה מקובצת בסוגיין, בוויכוח שבין הראב"ד ורז"ה בד"ה דהא דחייבה התורה שבועה בשומרים אף בכופר הכל ואף על טענת ספק, לפי שהענין מכריח לזה דהא לכל שומר יש צד הפוטר, והבעלים מסרו לידם על דעת שהמה לבדם ישמרו, והבעלים לא ידעו מאומה מכל הקורות אותם, אם כן כל שומר יטעון טענה הפוטרתו ואידך לא ידע מאומה, שעל דעת כן מסרו לידו שהוא לבד ישמור וידע את כל אשר נהייתה בו, להכי, חייבתו התורה שבועה, משא"כ בשאר טוען ונטען שאין הענין מחייב שלא ידע התובע, ולהכי בכפירתו יעיז נגדו ואף בבנו שיכול להעיז מ"מ אין נושא הענין גורם לזה רק שאחר כך נפל במקרה שמת התובע, אבל בשומרים הענין מחייב שלא ידע, כן נראה הבנת דבריו. ולפי זה בשאל אחת לא קשה מידי קושיית המהרש"א דהא דומה לעיקר,, כיון שגם על העיקר טוען שמא דהרי מרוחקים זה מזה מן הקצה אל הקצה, דהא כל מעליותא של העיקר והענין שחייבתו התורה שבועה אף שהוא כופר הכל, כל זה מביאהו לפי שהענין מחייבו שלא ידע התובע, וכל אחד יטעון צד הפוטר ולא יעיז, מה שאין כן בגלגול כיון שפרה אחת לפנינו היא, והוא לא ידע בעצמו מה טיבה אם שאולה ואם שכורה, הרי הורע כחו במה שלא ידע, ועל העיקר כל תוקפו וחיזוק של השבועה רק על דבר שלא יכול לידע אם כן צריך לומר דקושיית המהרש"א קאי אשאלה היום ושכרה למחר, דבזה שוה הגלגול לעיקר, שגם בזה הענין מחייבתו שלא ידע מתי מתה, אך אם נאמר דחיובו של שומרים משעת משיכה גם בזה לא קשיא מידי, דהא מבואר בדברי ר"ן קידושין (דף כ"ז] בסוגיא דגלגול, דאם אמרינן דחיובו משעת משיכה הוי כטוען ברי על עיקר, כיון שהוא מוחזק בחיובו של שומר עי"ש. והוא בא להפקיע שיעבודו הרי זה כטוען ברי, וכן מבואר להדיא בדבריו, רק צריך לומר דקושיית המהרש"א קאי רק אי אמרינן דחיובו של שומרים משעת אונסין כמו דסברי לקמן בסוגיא דמחליף, וגם על שאל אחת ושכר אחת לא קשיא מידי כאשר הקדמנו לעיל

ז אכן זאת ננקוט מיהת בידינו, דאי אמרינן שחיובו משעת אונסין הרי איכא תרי חזקי למוחזק, חזקת חי וחזקת ממון, ובזה לא פליג סומכוס, והנה כל קושיי' התוס' אשר הרעישו הוא רק ממציעתא, ולכאורה קשה דמאי קשיא להו, דהא במציעתא שתובע טוען שמא, אם כן אית להו מיגו דאיני יודע, שהרי דקדקו בדבריהם שאין עושה ברצון עצמו מסופק כשאידך טוען ברי שאז נראה שאמר אמת, אך זה אינו כיון דמשנה זו אליבא דסומכוס איירי אם כן קשה אמאי פטור במציעתא ישבע על ידי גלגול, ומיגו דאיני יודע לית ליה דאם יטעון איני יודע יפסיד ממון, אכן כל זה בשאל אחת, אבל בשאלה היום אי אמרינן דחיובו משעת אונסין לחוד, לא קשיא כלום ממציעתא דהרי אית ליה מיגו דאיני יודע, וסומכוס אינו קאי רק אשאל אחת, ולהכי הקדימו תוס' קושיא זו דהיאך מגלגלין לעולם. ותירוצם בכדי להקדים ולהכריח שקושייתם מן מציעתא לא קאי רק אשאל אחת, או גם על שאלה היום [ומתורץ קושיא ד' הנ"ל]. אמנם דוקא אי אמרינן שחיובו של שומרים משעת משיכה, אם כן לית להו מיגו דאיני יודע, דהא גם בזה פליג סומכוס, אבל אם נאמר שחיובו של שומרים רק משעת אונסין לא קשיא רק משאל אחת, דבאינך גווני אית להו מיגו דאיני יודע, דהא סומכוס לא קאי רק אשאל אחת, אבל באידך הוי תרי חזקי, דהא ליכא חזקת חיוב נגד חזקת חי, וכל זה הקדימו כדי להבין את תירוצם השני, שלא יקשה לנו קושיית המהרש"א. ומעתה ממנ"פ לא קשיא, דהא בשאל אחת אין הגלגול דומה לעיקר, דהא מרוחקים זה מזה הרחק הלאה, דהא כל מעליותא ותוקפו של העיקר הוא לפי שהענין מחייב שלא ידע, אבל בגלגול גם עליו מוטל לידע כמוהו כיון שאחת לפנינו, רק בשאלה היום ובשאלה חצי יום דומה הגלגול לעיקר, אכן בהנך בבי לא קאי כלל תירוצם, דהא בלא זה פטור מגלגול כיון דאית ליה מיגו דאיני יודע, והיכא דאיכא חזקת חי וחזקת ממון לא פליג סומכוס, ואם תמצא לומר לסומכוס דחיובו של שומר משעת משיכה אם כן איכא חזקת חיוב נגד חזקת חי, כדסבירי להו לתוס' בסוגיא זו, דסומכוס פליג אכולה בבא, על זה שפיר תירצו דאין מגלגלין כשתובע טוען שמא, רק בדאיכא רגלים לדבר ואין הגלגול דומה לעיקר, דהא על העיקר הוי כטוען ברי כמבואר בר"ן קידושין, אם כן ממילא מובן דבכולהו בבי ולתרי לישני באלו נערות, שפיר קתני במציעתא דפטור מגלגול

ח עיין בלחם משנה [פרק ג' מהלכות שאלה הלכה ג'], שתמה על הנמוקי יוסף על שני התירוצים שתירץ לדעת הרמב"ם דסבירא ליה דשומרים נתחייבו משעת משיכה, חדא שקושיית הש"ס קאי משכר אחת ושאל אחת, ועוד דמשמע להו דאף אם השכיר לו קודם גם כן חייב, ולהכי מוקי לרישא בתרתי, דהא ברמב"ם מבואר להדיא, דאף בהשאיל לו קודם גם כן פטור עיי"ש, תרי תמיהי קא חזינא, חדא דהדרא קושיי' הנמוקי יוסף לדוכתי' על הרמב"ם, וגם דברי נמוקי יוסף בתירוצו תמוהים, ולפי ענ"ד נראה דהא בעיקר דינו של הרמב"ם הרעישו עליו נושאי כליו [בפרק א' מהלכות שאלה הלכה ה'] עיי"ש במגיד משנה ולח"מ, והנה הרמב"ן והרשב"א השיגו עליו כיון דלרבא איכא תרי לישני, וללישנא בתרא גם לרבא לא נתחייב אלא משעת אונסין, והניח להם אביהן אחריות נכסים אטבחוה קאי, למה שבק את לישנא בתרא דש"ס ופסק כלישנא קמא, והמגיד משנה שם תמה עליו ביותר, כיון דדינו של רב פפא בהיתה לו פרה שאולה וטבחה בשבת מישך שייכי בדינו של רבא, היאך אחז החבל בתרין ראשין דהא פסק בפרק ג' מהלכות גניבה] בהיתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור כרב פפא, והכא ס"ל כרבא וכלישנא קמא, דאף במתה חייבים בהניח להם אביהם אחריות נכסים, ויש להבין מדוע לא עמדו רבותינו הרמב"ן והרשב"א שהשיגו עליו, ועזבו השגה זו אשר כל סתום לא עממום וכל רז לא נעלם מהם

ולפי ענ"ד נראה ליישב הכל על נכון, ועיין בכסף משנה שמחמת השגה זו מחק מש"ס ולא גרס דתליא בדרב פפא, וכמה קשה עלינו לעשות גירסא חדשה, זולתי מקומות אשר כבר נחלקו רבותינו הקדמונים להדיא איזה גירסא עיקר ומקובל מרבותיהם כאשר מצינו כמה פעמים, אך נראה דגירסא זו אשר מצאנו לפנינו בפרק אלו נערות בהא דרבא, אם פליג אדרב פפא אם לא, בע"כ גירסא זו צרורה וקשורה בעבותות המושכל, במקום שמצינו להדיא בש"ס שני גירסות אשר כבר נחלקו בהם אבות העולם איזה מהגירסא עיקרית, וטרם נחקורה במה דמצינו להדיא ברבותינו הראשונים כמה פעמים באיזה ענינים, כאשר נבאר השייכים לענין זה, ובמושכל אחד נבין את דבריהם המפוזרים אנה ואנה, ועל פי שלשה עדים יקום דבר להבין טיב הענין לאשורו, עיין ברמב"ם [פרק כ"ב מהלכות אישות הלכה ט"ו] וז"ל, וכן הבעל שמכר קרקע בנכסי אשתו בין נכסי צאן ברזל בין נכסי מלוג לא עשה כלום, וכתב המגיד משנה וז"ל, ואמרו בירושלמי ואפי' מכר הבעל ומתה האשה בחיי הבעל, לפי שאין לבעל בשעת מכירה בגוף הקרקע כלום, ויש להתבונן כיון דמתקנת אושא הרי הוא כלוקח למפרע, אמאי במכרה היא ומת הוא מועיל המכירה שלה, (כמ"ש הרמב"ם שם הלכה ז' ובמגיד משנה שם] שאין לה בשעת