זית רענן חלק ב רכח

תינח אם איירי דלא נתברר אם מתה כדרכה דמחוייב לישבע, ואזי דוקא כשטוען איני יודע שלא נתברר הספק לגמרי גם לאחר שנשבע משא"כ כשטוען טענת ברי

ד יש לדקדק בלישנא דגמ' דמקשה רק על רב נחמן, לימא תיהוי תיובתא דרב נחמן, ומדוע שבקי' לר' יוחנן הא גם עליו תסוב הקושיא ממתניתין כמו על רב נחמן, ונראה לתרץ דמסדר הש"ס הבין מתירוץ הגמרא דמוקי רישא בתרתי וסיפא בתלת, דקאי הקושיא על הרישא ועל הסיפא, ולכך העמיד מצב הקושי' רק על רב נחמן דאליביה קשה בין מרישא ובין מסיפא, אבל על ר' יוחנן לא תיקשי רק מסיפא וכאשר נבאר, לזאת הכחידו תחת לשונו, דלכאורה יש לספק באיני יודע אם פרעתיך ויש חזקה המסייע ללוה, אם מועיל חזקה זו לסלק את חזקת חיוב דאידך ולא נשאר רק ברי ושמא והעמד ממון על חזקתו, או דלמא כיון שחזקת חיוב מצורף בהדי ברי ושמא, אזי אף תרי חזקות בהדיה לא מועילים לו, ובפשטות היה נראה שהלה פטור דאוקי חזקה בהדי חזקה, וברי ושמא לגבי חזקת ממון לא מהני מידי, אכן מדברי הרא"ש פרק קמא דכתובות סימן י"ח] משמע להדיא היכא דאיכא ברי ושמא וחזקת הגוף, אף שיש לאידך רובא וחזקת ממון וספק ספיקא להחזיק, כלמו יחד אינם מצטרפים בהדי שמא דידיה, כמו גבי משארסתני נאנסתי דנאמנת אף שיש רוב רצון, וספק ספיקא שמא אין תחתיו ושמא ברצון וגם חזקת ממון, אך מנא לן לדמות חזקת הגוף דעדיף טפי לגבי חזקת חיוב דגרוע, דלא מהני מידי בשמא ושמא דאף באיני יודע אם פרעתיך ושניהם טוענים שמא פטור, כמבואר בשו"ע סי' ע"ה סעיף י'] וחזקת הגוף מועיל אף בשמא ושמא, כמבואר בתוס' כתובות (דף ל"ו ע"א] ד"ה החרשת

אכן לכאורה מוכח להדיא מתניתין דחנוני ופועלים, ששניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית, ועיין בבעל המאור ורמב"ן ומגיד משנה שם דפועלים נוטלין מצד הדין, מידי דהוי כאיני יודע אם פרעתיך דחייב משורת הדין, אכן בחנוני פליגי רבוותא דיש אומרים דמצד שורת הדין אינו נוטל כלום, דהוי לגביה כאיני יודע אם נתחייבתי, רק שחכמים תיקנו לו ליטול בשבועה כיון דלא אמר בסהדי הב ליה, ואיכא דסברי שגם חנוני נוטל משורת הדין מחמת חזקה שליח עושה שליחותו, כמו שכתב הש"ך [סי' צ"א ס"ק י"ב] בשם בעל התרומות ואם כן אם נאמר דחזקה מועיל לגבי חזקת חיוב, אמאי נוטלין הפועלים משורת הדין הא חזקה דשליח עושה שליחותו מסייע לבעל הבית נגד הפועלים, ואף אם נאמר שפועלים נוטלין מתקנתא, הא לא מצינו שום עילה וסיבה לתקנה זו רק מחמת חזקת חיוב, והרי איכא חזקה כנגדו חזקת שליח עושה שליחותו, דבשלמא לגבי חנוני לדעת רבוותא דנוטל מתקנתא כבר מצאו חכמים סיבה לחייבו דלא אמר בסהדי הב לי', אבל לגבי פועלים לא מצאנו שום סמך ועילה לתקנה זו, אלא ודאי דחזקה אינו מועיל לגבי חזקת חיוב, ולהכי נוטלין מדינא

אולם גדרי הוכחה זו תלוי במה דפליגי רבוותא בחזקה שליח עושה שליחותו אם מהני להקל, ומקור לזה מהא דפליגי רב נחמן ורב ששת במס' עירובין (דף ל"ב] דלרב נחמן לא מהני רק בדרבנן, ולרב ששת מהני אף בשל תורה, ועיין בתוס' שם ד"ה רב ששת ובאשר"י שם, דרבינו תם סבירא ליה הלכה כרב נחמן, וראייתו מהא דסבירא ליה לר' יוחנן בפרק התקבל בגיטין [דף ס"ד.] דלא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו רק להחמיר, אך כמה פוסקים חולקים עליו דהלכה כרב ששת באיסורי, והא דר' יוחנן שאני דליכא מכשול למשלח, ואין השליח חושש ליתן הגט, וזה לשונו שם וההוא דחולין נמי אין השליח חושש לתרום שאם לא יתרום יראה המשלח שאינו תרום, ומעתה לא מיבעיא לרב נחמן בודאי לא מוכח מידי מהא דחנוני ופועלים, דלדידיה חזקה זו לית ביה ממשא, אלא אפי' לרב ששת ולדעת ר"י ורא"ש דפסקו כותיה, אך באופן שלא יסתרו דבריו נגד ר' יוחנן ומזה נתחדש להם חילוק הנ"ל, בין היכא דאיכא מכשול לגבי המשלח כנ"ל, ואם כן הכא ליכא שום מכשול לגבי בעל הבית דהא אם לא יתן להם יחזרו הפועלים ויתבעו את בעה"ב, והרי זה כמו גבי תרומה, ואין לומר דאיכא מכשול לגביה כנגד איסור בל תלין, דהא תנן המחהו אצל חנוני ואצל שולחני אין עובר עליו, אבל לקושטא דמילתא נראה דלדעת הפוסקים שפסקו כרב ששת, יש להוכיח ממתניתין דחנוני ופועלים, שלא מהני שום חזקה לגבי חזקת חיוב וברי ושמא, דהא בירושלמי מובא בהלכות בבא מציעא פרק המקבל דף קי"א] דמוקי למתניתין כשלא העמידם אצל חנוני, אבל אם העמידם אין לפועלים על בעל הבית כלום, ואף לדעת הלכות שם דפליג עליו, בזה כולי עלמא מודים דאיירי אף כשלא העמידם, ועיין בנמוקי יוסף פרק המקבל שם, היכא שהחנוני אינו מחוייב ליתן לא נפקע בל תלין מן הבעה"ב, דדוקא היכא שמחויב ליתן אזי איכא למימר שנכנס בחריקאו, וכיון דמתניתין איירי אף בלא העמידם ואין החנוני נתחייב ליתן, אם כן איכא מכשול לגבי בעל הבית לענין בל תלין, וכל זמן שלא נתן לו החנוני והוא כבר תבע את הבעה"ב ועבר עליו השמש, נראה דעובר על בל תלין אף שלא תבעו מחדש, שהרי מוטל על בעה"ב לפרוע ביומו, או שיתברר לו בבירור גמור שכבר נתן לו החנוני, דהא בדיבורא ופטומי מילי בעלמא שהבטיח החנוני ליתן לפועלים, מידי מששא אית בהו להפקיע מאיסורא דרמי על כתפיה, הרי מצינו אף דאיכא חזקה אלימתא דשליח עושה שליחותו, ואיכא מכשול לגבי משלח אע"פ כן אינו מועיל לגבי חזקת חיוב דפועלים, אמנם כל זה לדעת הפוסקים דפסקו כרב ששת, אשר השוה דעתו לדברי ר' יוחנן בפ' התקבל, אבל לרב נחמן דסבירא ליה להדיא אף דאיכא מכשול למשלח לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו לגבי דאורייתא, לא מוכח מידי ממתניתין ונקטינן כסברא פשוטה דמוקמינן חזקה לגבי חזקה, ולפי הוצעות דברינו להכי ריהטא סוגיא דידן דוקא אליבא דרב נחמן דהמסדר הש"ס הוכיח, כיון דחזינן דמוקי הש"ס רישא בתרתי וסיפא בתלת הרי דגם מן רישא קשיא ליה, אף דשאני הכא דאיכא חזקת חיוב, וגם רב נחמן ור' יוחנן מודים דחייב כקושיי' הנמוקי יוסף על הרמב"ם בסוגיא זו, דסבירא ליה דשומרים נתחייבו משעת משיכה, אמאי צריך לאוקמא רישא בתרתי, הא הוי כאיני יודע אם פרעתיך, ובע"כ צריך לומר דנגד זה איכא לשוכר ג"כ חזקת חי לגבי חזקת חיוב, והא תינח לרב נחמן דסבירא ליה דלא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו לגבי דאורייתא, לא מוכח מידי ממתניתין הנ"ל, אבל לר' יוחנן דסבירא ליה כרב ששת כדסברי תוס' ואשר"י שם, ומוכח ממתניתין דחנוני ופועלים דלא מהני חזקה אלימתא נגד חזקת חיוב וברי ושמא, ולהכי לא קשיא מרישא מידי, ואין צריך לאוקמי בתרתי, ועיין שבועות (דף מ"ה:] בסוגיא דקציצה תוס' ד"ה כי מטא, משמע גם כן דחזקה לא מהני לגבי איני יודע אם פרעתיך, ואף בתירוץ ראשון איכא למימר דשאני התם שטוען ברי לפנינו ועל ידי חזקה אמרינן דלאו מחמת דמספקא ליה טוען כן רק שיודע בבירור, אחרי הצעתי דברי לפני תלמידיי הראה לי אחד מהם שגם בתומים [סי' צ"א ס"ק ג'] מפלפל אפס מדברים הנ"ל, אכן באופן אחר דפשיטא ליה דחזקה הוי כטוען ברי, ומזה הוכיח דאין החנוני נוטל מצד הדין, דאם לא כן אמאי ישלם לפועלים, דהא חזקה הוי כמו טוען ברי, ולא נראין לענ"ד דבריו בזה במחכ"ת הקדושה, דהא מוכח מדברי אשר"י פרק קמא דכתובות שהבאתי לעיל דלא כדבריו, גם מה דנקט דאיכא מכשול לגבי בעה"ב נגד לא תגזול, גם בזה דבריו תמוהים, דהא לגבי איסור לא תגזול הוי כמו תרומה, דהא מסתמא הפועלים יחזרו ויתבעו לבעה"ב

ה עודנה נשיחה בדברים התמוהים בסוגיין. א] דברי תוס' דף צ"ז] דפשיטא להו דסומכוס קאי אף בשאלה היום ושכרה למחר, (וכן משמע להדיא מדבריהם בד"ה שאלה, וכן משמע מקושייתם בד"ה לימא], ותמוה הלא סתרו דבריהם דלקמן בסוגיא דמחליף (דף ק'] סוף ד"ה הא, דשם הוכיחו דסומכוס קאי רק בשכר אחת ושאל אחת, וכן הקשו המפרשים. ב] קושי'ת הנמוקי יוסף על הרמב"ם [פ"א מהלכות שאלה] דשומרים נתחייבו משעת משיכה, א"כ למה ליה להש"ס לאוקמא רישא בב', הלא הוי כאיני יודע אם פרעתיך. ג] קושיית המהרש"א על תוס' ד"ה היום בסוף הדיבור בתירוצם הב', דאין מגלגלין כשתובע טוען שמא, דהא למסקנת דבריהם תליא באם דומה לעיקר, והכא נמי הגלגול דומה לעיקר ד] גם יש לדקדק בדברי תוס' מה שהקשו דהיאך מגלגלין לעולם, דהא אית ליה מיגו דאינו יודע, קודם תירוצם השני, דהא גם לתירוצם השני בעל כרחו צריכין לומר דכשהנתבע אין יודע אין מגלגלין, דאם לא כן קשיא מרישא, ואמאי לא נטרו עד שיסיימו ליישב סוגיא דהכא, ואח"כ יקשו קושיא דעלמא

ונראה לפי ענ"ד דהנה בכתובות פרק אלו נערות (דף ל"ד:] איכא תרי לישני לרבא, אי חיוב שומרים משעת משיכה או משעת