זית רענן חלק ב רכז

טוען שמא על הגלגולים לא אמרינן מתוך, מדקתני זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו, דהא כמו דמוקי רישא ומציעתא בדאיכא עדים שמתה כדרכה וליכא עיקר שבועה, הכי נמי בסיפא, וכן הקשה בלחם משנה פרק ג' מהלכות שאלה הלכה ד'], עוד הקשה בגידולי תרומה שער ל"ח חלק א' דין ב'] דהא לדבריו כיון דקתני ומתה איירי בדאיכא עדים, שלשון זה מוכיח שנתברר לנו שמתה, א"כ אמאי קתני ישבע השוכר, דהא כולה בבא על מציאות דרישא קאי, גם בדברי הר"ן בקידושין [דף כ"ז] ובשבועות תמוהים, שמביא ראיה ממציעתא דאף על טענת שמא של תובע מגלגלין, ודבריו הקדושים מרפסין איגרא, דהא בפשטות מוכח להיפוך דבטענת שמא אין מגלגלין, דאם לא כן אמאי קתני פטור הא מחוייב לישבע ע"י גלגול, כמו שהקשו בתוס' ד"ה ביום, ונהי דאיכא למידחי דאיירי במאמינו וליכא עיקר שבועה, אבל להיפוך לא מוכח מידי

ונראה לפי ענ"ד דהא בודאי אף לדעת הרשב"א והנמוקי יוסף דסבירי להו דמגלגלין אף בטענת ספק של תובע, זהו אליבא דידן דפסקינן ברי ושמא לאו ברי עדיף ואין בכחו של הברי לפוטרו משבועה, אבל לרב הונא ור"י דסבירי להו ברי ושמא ברי עדיף נראה דאינו צריך לישבע, דהא ברי ושמא לדידהו עדיפא ממיגו, דהרי מיגו להוציא לא אמרינן, וברי ושמא מועיל אף להוציא, וכיון דמיגו מהני לפוטרו מגלגול [כמבואר בתוס' שהקשו היאך מגלגלין לעולם הא אית ליה מיגו דאיני יודע], מכל שכן דברי ושמא מהני לפוטרו מגלגול, וכן יש להוכיח קצת כיון דברי ושמא לדידהו עדיף מעד אחד דלא מהני להוציא ממון, ולענין שבועה מועיל, מכל שכן דברי ושמא מהני לפוטרו משבועה, והא דשבועת שומרים מחוייב לישבע אף שהלה אינו יודע, הוא מטעמא אחרינא דהוי ברי גרוע ושמא טוב, ואף לאביי דס"ל אף בברי גרוע ושמא טוב דברי עדיף, כמו שכתבו תוס' ד"ה רב הונא, הוא דוקא כגון בזה אחי דלא הוה ליה למידע, אבל מ"מ איפשר דידע, אבל בשומרים שגם השומר מודה שהבעלים אינם יודעים מאומה מזה, מודה בברי גרוע ושמא טוב, כמו שמחלק הש"ך (סי' ע"ב ס"ק נ"א] לענין מתוך

ועוד נקדים מה שצריכים לפרש דבריהם, דמפרשים מדקתני ומתה דמיירי בדאיכא עדים שלשון זה מוכיח שידוע לנו שמתה, עדיין יש לומר דילמא פשע ביה תחלה במיתתה, אך דנוכל לומר שגם זה נתברר לנו בבירור גמור שלא פשע במיתתה מתחלה, ולפי זה יתיישב רהיטת הסוגיא על נכון, דבשלמא לרב הונא ור"י דס"ל ברי ושמא ברי עדיף איכא לאוקמא כולה מתניתין בחדא גוונא, דהיינו שלא נתברר לנו אם מתה בפשיעה מתחלתו אם לאו, ולהכי בזה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע, (וכ"מ בנתיבות המשפט (סי' רצ"ד ס"ק ב') שזהו גם כן עיקר שבועה, והוא בכלל דאינו ברשותו], כיון שעדיין לא נתברר לנו אם פשע בזה מתחלתו, ואעפ"כ במציעתא כשאומר ברי ששכורה מתה והלה טוען איני יודע פטור משבועה, אף דגם בטענת ספק של תובע מגלגלין, כיון דלרב הונא ור"י מהני ברי ושמא להוציא ממון מכ"ש דמהני לפוטרו מגלגול כנ"ל, אבל לרב נחמן ור"י דסבירי להו ברי ושמא לאו ברי עדיף, קשיא ממנ"פ אי מיירי היכא דאיכא עדים דמתה ע"י אונס גמור ולא פשע בה מתחלתו, ולהכי במציעתא אינו צריך לישבע, קשיא רישא דקתני חייב, וגם בסיפא בזה אומר שאולה וז"א שכורה ישבע, ואי דליכא עדים אם פשע מתחלתו אם לא, תינח רישא דחייב ע"י מתוך שאינו יכול לישבע ע"י גלגול, דהכי סבירי להו לרשב"א ונמו"י דע"י גלגול אמרינן מתוך, וכן בסיפא גם כן שפיר דקתני ישבע, אבל קשיא מציעתא כיון דס"ל דברי ושמא לאו ברי עדיף א"כ גם בטענת ספק של תובע מגלגלין, ואמאי קתני פטור דמשמע לשיטתם דפטור לגמרי, עיין שם בדבריהם שמפני זה חידשו דאיירי במתה ע"י עדים. אמנם זהו לפי המסקנא דמשני בדאיכא עסק שבועה ביניהם, ובזה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע מחמת מודה במקצת, א"כ כולה מתניתין איירי בדאיכא עדים שלא פשע כלום, ולפי זה דברי הר"ן ברורים כשמש כיון דכל הקושי' של הש"ס ממציעתא קאי, דהא מרישא לחוד לא קשה, דאיכא למימר דליכא עדים אם לא פשע מתחלתו ומחוייב לשלם מחמת מתוך שאין יכול לישבע על ידי גלגול, כדסבירי להו לדעת הרמב"ן והרשב"א והנמו"י, אך קושיי' הש"ס אזלא מכח ממה נפשך, דא"כ קשיא מציעתא כנ"ל, הרי מוכח להדיא דאף בטענת ספק של תובע מגלגלין, ודברי הנמוקי יוסף ג"כ נכונים, דהא לרב הונא ור"י דלא איירי בעסק שבועה כמפורש להדיא ברש"י ד"ה מה שטענו, א"כ בעל כרחו איירי בדליכא עדים אם לא פשע מתחלתו מדקתני ישבע, ואעפ"כ במציעתא פטור לגמרי, דהא בזה אומר שכורה מתה והלה אינו יודע דהוי ברי טוב ושמא גרוע, אין צריך לישבע לרב הונא ור"י דסבירי להו דמהני ברי ושמא אף להוציא ממון, מכ"ש דמהני לפוטרו מגלגול שבועה, אבל בסיפא דקתני יחלוקו אכולה בבא אף בשאלה היום וכו' דהוי ברי גרוע ושמא טוב, דהא לא הוי ליה למידע מתי מתה, א"כ קשה אמאי לא ישלם לגמרי, דהא אם טען ברי דבשעה שהיתה שכורה מתה, היה מחוייב לישבע כמו בכל שבועת שומרים דצריך לישבע מדאורייתא אף למאן דאמר ברי ושמא ברי עדיף, והוא מטעם דהוי ברי גרוע ושמא טוב, הכי נמי בסיפא ישלם לגמרי כיון דאינו יכול לישבע, דבשלמא כשטוען איני יודע אם שאולה או שכורה שפיר תני יחלוקו, ואינו מחוייב לשלם כולו ע"י מתוך, דהא כשטוען ברי אינו צריך לישבע לרב הונא ור"י, דהוי ברי טוב ושמא גרוע, אבל באיני יודע אם ביום או בשעה שהיתה שאולה ישלם לגמרי, אלא ודאי כשתובע טוען שמא לא אמרינן מתוך שאין יכול לישבע משלם, על הגלגולים, ואף שהנמוקי יוסף מתרץ לרישא ומציעתא בדאיכא עדים, זהו לרב נחמן ור' יוחנן דמוקי לה בעסק שבועה, אבל לרב הונא ורב יהודה על כרחו איירי בדליכא עדים, דאם לא כן קשיא סיפא אמאי ישבע, כקושיית הגידולי תרומה הנ"ל, ועיין

ג באופן אחר נראה ליישב דברי הר"ן הנ"ל, במה שמוכיח מן מציעתא דאף בטענת ספק של תובע מגלגלין, על פי המבואר בשיטה מקובצת דכמה רבוותא סברי דמציעתא קאי רק לפוטרו מחיוב ממון אפי' לסומכוס, אבל מחוייב לישבע ע"י גלגול אפי' בטענת ספק של תובע, והוסיף הר"ן תת כחו להוכיח, דבעל כרחו צריך לומר כן דפטורא דמציעתא לא קאי רק על צד חיוב ממון, דאי לא תימא הכי קשיא מסוף פרק המניח (דף ל"ה:] דמוכח משם דאפי' בברי ושמא להחזיק היכא דמודה במקצת, סבירא ליה לסומכוס יחלוקו בברי גרוע ושמא טוב, וכ"כ תוס' ד"ה מדסיפא, וא"כ במציעתא גבי בשעה שהיתה שכורה או ביום שהיתה שכורה מתה דהוי ברי גרוע אמאי פטור לגמרי, נימא דיחלוקו כיון שמודה במקצת, אפי' לסלקא דעתא, כיון דצריך להחזיר העור והנבילה, ואי משום דדמי להילך דדינו ככופר הכל, זהו לענין שבועה, אכן לענין דררא דממונא לסומכוס דינו כמו מודה במקצת, דהא גם בגדול וקטן דקתני התם נמי הוי הילך, ואפ"ה לא מקשינן התם מסיפא, וכמו שכתבו תוס' שם, ואין לומר משום דאית ליה מיגו דכופר בכולה, וכמו שכתבתי לעיל באות א'], דאכתי קשיא מדקתני בסיפא זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו, דהתם ישנו לתובע משום תרתי למעליותא לגבי מציעתא, חדא טענת שמא של השואל שהיא שמא גרוע, וחדא דלית ליה מיגו דלא שייך מיגו בשמא, וגם שהוא בעצמו מודה במקצת, אפי' הכי לא אמרינן דיחלוקו רק היכא שהמוחזק טוען שמא, אבל כשטוען ברי אפי' היכא דלית ליה מיגו דומיא דסיפא, אפי' הכי פטור לגמרי לסומכוס גם כשמודה במקצת, והדרא קושיא לדוכתא מסוף פרק המניח, אלא בעל כרחו צריך לומר דכיון שצריך לישבע מדאורייתא ע"י גלגול שוב נסתלק דינו של סומכוס מזה, משום דמודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא, וזהו עוצם ראייתו של הר"ן דבעל כרחו צריך לומר דפטור דקתני קאי על חיוב ממון אכן מחוייב לישבע, ועיקר הפטור נסתבב משום חיוב שבועה, וכמו שכתבתי

ובסוג זה איפשר ליישב גם דברי הנמוקי יוסף הנ"ל [באות ב'] שהוכיח מסיפא דהיכא דטוען שמא על הגלגולים לא אמרינן מתוך שאין יכול לישבע משלם, משום דבבא דסיפא בע"כ איירי היכא דלא נתברר לפנינו שלא פשע בו גם מתחלתו, ולא בגוונא דרישא, ובאמת מחוייב לישבע ע"י גלגול שאינו יודע אם שאולה מתה או שכורה, כמ"ש הנמוקי יוסף שם [שגם דלא אמרינן מתוך, אבל מכל מקום מחוייב לישבע שאינו יודע] והורה לנו מתניתין בזה שגם דמודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא, זהו היכא שנתברר הספק לגמרי ע"י שבועה, אבל כשנשבע שאינו יודע שעודנו הדבר בספק אמרינן יחלוקו, דאי לא תימא הכי קשיא אמאי קתני דינא דיחלוקו בסיפא בזה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע, דאית ביה תרתי לריעותא לגבי שואל, חדא דמודה במקצת ולית ליה מיגו, ועוד דקטעין שמא בדבר דהוי ליה למידע, ליתני אפי' בחדא לריעותא דטעין ברי והמשאיל טוען שמא ולית ליה מיגו נמי פסקינן יחלוקו לסומכוס משום דמודה במקצת, כדאיתא בסוף פרק המניח, ואי משום דמודה היכא דאיכא שבועה דאורייתא, הא