זית רענן חלק ב רכג

מרשותו לרשות מורישם, והמה מיד מורישם הוא דקא זכו בירושה דממילא, אלא בע"כ צ"ל דכוונתו היה שכולם יזכו ממנו ומיד האפוטרופסים, ולהכי כיון דעודם קשורים ברשותו, לכן בידו להטיל בהם תנאי כרצונו וז"פ וברור

גם מה שאמרו לערער על הצוואה, כיון שהיה שכ"מ בשעת הצוואה לא מהני קנין מעכשיו, אין בזה ממש, והוא נגד כמה וכמה סוגיות הש"ס, ומבואר להדיא בדברי הרמב"ם [פ"ח מה' זכייה ומתנה הלכה י"ח] להיפוך

נמצא הדין ברור בלי גמגום שכל דברי הצוואה שרירין וקיימין עפ"י דת תוה"ק אליבא דכל הדעות, ולא נפרץ דבר מכל דברי המנוח הנדיב זלה"ה אפי' כמלא מחט, וכל דברי הצוואה כראי מוצקים ולא יעלה הכורת, וכל הרוחות שבעולם לא יזיזו זיז כ"ש להפר אפס מנהו, לו ישלח ה' בקירות לבב הנדיבים והמופלגים בתו"י הי"ו, וישקלו הדברים בפלס מאזני הצדק, אזי ידעו כי בעזה"י שפתי ברור מללו, ואין לנטות מזה כמלא פסיעה קטנה שגם החכמים הנבונים המופלגים הרבנים שליט"א אשר התחילו לערער על הצוואה יענו ויאמרו, אמת כן הדברים: דברי הכותב לכבוד התורה ולומדיה הק' משה יהודה ליב בן הרבני מהור"ר בנימן זללה"ה סימן עט תשובה בדיני נחלות בדבר שאלתו באחד שרוצה ליטול פי שנים בירושת אביו ולא נודע שהוא בכור רק ע"י אגרת שלומים מאביו שכתוב בו כחי וראשית אוני

א הנה בהשקפה ראשונה אמרתי דמוכח מקרא דכתיב בראשית מ"ט ג'] בכורי אתה כחי וראשית אוני, משמע לכאורה דכחי ור"א אינו היכר שלם, ואח"כ ראיתי בפירוש הר"י אברבנאל דכחי ור"א פירושו שנולד בעודנו באבו כשהיה שלם בכל כחותיו, ועוד ראיה מתשובת הגאונים מובא בסמ"ע בסימן רע"ז ס"ק י"ח] עי"ש, אבל עודנה לא מוכרח לגמרי דשאני התם שלא כתוב בו הכרה של בכור רק ע"י צירוף מן הרשום יום מולדתו וכתובת אמו, אבל הכא על זה אנו דנין אם לשון זה הוא לשון הכרה, ותו לא תלינן בטעותא או בשיקרא כיון שהתורה האמינתו

ב איברא לפענ"ד נראה דאפי' כתוב באגרת שלו בפירוש בני בכורי כיון דלא כתב לאחרים רק לבנו עצמו, לאו הכרה הוא, כיון דכתיב בקרא (דברים כ"א י"ז] יכיר בלשון מפעיל ובאו חכמינו ז"ל בקבלה איש מפי איש דיכירנו לאחרים, מכללו נשמע דלאחרים דוקא ולא לעצמו, וכ"מ בתרגום יהונתן שם ארום ית בוכרא ביר סניתא יהודע לכולא דהוא בוכרא], והנה הגם דלדעתי ממקומו מוכרע נראה עוד כדמות ראיה לזה, דאלת"ה אלא דגם לעצמו הוי הכרה, א"כ מילתא דפשיטא הוא היכא שהוציא בנו נסכא לאחר מיתת אביו מתח"י לפנינו. ואמר, כן הדברים שהוא משל אבינו, אבל מגיע לי חלק בכורה מכל עזבון אבינו, שכן אמר לי אבא שאני בכור, דאזי פשיטא דנאמן במיגו דאי בעי שתיק, אכן אם נימא דאין זה הכרה אזי לכמה פוסקים גבי את לאו קמודית [ב"ב דף ל'.] פשיטא דאינו נאמן, דאע"ג דאביו היה נאמן במיגו דאי בעי יהיב ליה במתנה, זהו היכא דנשמע מפיו, אבל להאמין לבן במיגו שכך אמר לו אביו במקום שאב גופיה אינו נאמן אלא במיגו, לא אמרינן מיגו כזו, וכן ס"ל לרשב"ם שם, וכן פסקינן דאם אמר לו מפלוני זבינתי' דזבנה מינך, ולית ליה סהדי שהיתה שלו מעיקרא אפ"ה אינו נאמן שכך אמר לו המוכר במיגו דלהד"מ, ונאמין למוכר, שהרי בשעה שאמר לו דזבנה מינך היה נאמן ג"כ במיגו, וטעמא דמילתא נראה שהוא כעין סברת הרמב"ן [שם דף מ"א:] מובא בנמוקי יוסף גבי האי דדר בקשתא בעיליתא, דהיכא דלית ליה ללוקח סהדי דדר בו חד יומא, והוא טוען שיודע בבירור שדר בו המוכר בשעה שמכרו לו דא"נ במיגו, דמיגו ל"א היכא שאנן צריכים לברר עוד ספק מדעתינו, עי"ש היטב [וברא"ש שם פרק חזקת הבתים סימן ז'], ולהכי נמי גבי לוקח דלא ברירא ליה מילתא שהמוכר זבנה מיניה, רק מפני שהיה נאמן במיגו תו לא מהני מיגו דלוקח, כיון דעיקר תוקפו של מיגו לא הוי כעדים שנחקרו בב"ד רק כחזקה דמי, עיין קידושין (דף ס"ג:] גבי פלוגתא דרבי ור' נתן, ומש"ה לא מהני תו מיגו דלוקח כיון דמ"מ גם לפום טענתו לא נתברר הדבר בבירור גמור לא ע"י עצמו ולא ע"י עדים, אבל אם נימא דהוי הכרה אף שלא הכירו לאחרים, פשיטא דנאמן בנו במיגו כיון שנתברר הדבר לפנינו ע"י הכרה דאביו דדמי לעדות גמורה, ולדידן דפסקינן דל"א מיגו להוציא, ש"מ דלא אלים כעדים, ובדיני דשכיר בזמנו סימן נ"ט, ובדיני אומן סי' ס"ז הארכנו בזה], וא"כ מאי קשיא להו לגמרא [ב"ב דף קכ"ז:] לרבנן יכיר למה לי אפי' בצריך הכירא תיפוק ליה דנאמן במיגו דאיכא נפקותא בכגון זה, א"ו דכעין זה לא הוי הכירא כלל, ומש"ה אפי' היכא דאית ליה מיגו לא מהני מידי, דלו יהיה כדבריו שכך אמר לו אביו לא מהני כלל, וממילא נשמע דאפי' היכא שטוען שכך אמר לו אביו בפני אחרים ויש לו מיגו ג"כ אינו נאמן, משום דדמי למיגו בדדמי דמפני שנדמה לפניו דליכא נפקותא בזה בין היכא שאמר לו בינו לבין עצמו או לפני אחרים, להכי לא נראה בעיניו כטוען שקר, ולפ"ז יש לומר יותר דאפי' היכא שהיו עדים אחורי גדר ושמעו שאמר לו אביו בני בכורי ג"כ איפשר דלא מהני, דלא הוי הכרה עד שיכירנו לאחרים

ג יש להרגיש בענין זה שכבר נודע למי שיש לו יד בש"ע, שדרכו של מרן זקני רבינו בעל בית יוסף להביא דברי הרמב"ם בלשונו הצח, וכאן בענין הכרת בכור הניח את לשונו הטהור שכתב בפ"ב מהלכות נחלות הלכה ט"ז] וז"ל, העידו עדים שהן שמעו אביו של זה אומר דברים כך וכך והרי אותן הדברים יוודע מכללן שזה בנו בכורו הרי זה נוטל פי שנים, אע"פ שלא אמר האב בפירוש זה בני בכורי, והטור וכן הש"ע [סימן רע"ז סעיף י"ג] הניחו לשונו ונקטו בלישנא של שאר הפוסקים עי"ש, ומכללו נשמע דאומדנא לא מהני על כולה מילתא רק היכא ששמעו ממנו שהוא בכור, רק דעודנה יש לספק דאולי בכור אמו קאמר בזה מהני האומדנא אע"פ שלא אמר בפירוש, כיון דעיקר מילתא הוי ע"י הכרה בפירוש, אולם מלישנא דהרמב"ם משמע לכאורה דבכולה מילתא מהני, לכן שבקו ללישנא דהרמב"ם בזה אע"ג דבכל דיני ממונות מהני ידיעה בלא ראיה, עיין שבועות (דף ל"ד.] לריה"ג שם, אבל גבי בכור כיון דכתיב יכיר, בעינן שעיקר ההכרה יהיה מן האב בפירוש ולא ע"י ידיעה בלא ראיה: סימן פ עוד בדיני נחלות

א כתב הרמב"ן בחידושיו לבבא בתרא בסוגיא דראוי (דף קכ"ה] וז"ל, והרב הר"י הלוי ז"ל ג"כ אומר שאשה גובה כתובתה מן המלוה אפי' גבו מעות בזה"ז וכו', וראיה אחת הביא מדקתני בכתובות הרי שהיה נושה באחיו מנה והניח שומרת יבם לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי אלא מוציאין מידו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות, ואוקימנא כר' מאיר דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה, וכר' נתן דאמר מוציאין מזה ונותנין לזה, לדידן נמי דתקינו רבנן בתראי דגביא ממטלטלין גובה מן המלוה, וזו הראיה אע"פ שהרב בעצמו מפקפק בה יותר נכונה לדעתי, ואעפ"כ יכולני לדחותו ולומר דילמא רבי הוא דאמר מלוה מוחזקת היא, וא"ת א"כ הוי תלתא חומרי והתם אמרינן לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה אלא או ר"מ או ר"נ, והוי לן למידחי נמי משום חומרא דרבי, י"ל דההיא לא מסיימי דהא איכא הכא בשמעתין אמוראי דסברי מלוה כמאן דגביא דמי אפי' לרבנן ומוחזקת היא אפי' לגבי בכור, ואביי נמי דהוא מריה דהאי סוגיא הכי ס"ל כדאיתא בפסחים, עכ"ל הרמב"ן, והקשה בקצה"ח סי' ק"ז] וז"ל, ועי"ש שהאריך בפרק כל שעה (דף ל"א.] דאמרינן שם גבי יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בעל חוב חוזר וגובה אותה מהם, ואמרינן שם בשלמא לאביי דאמר למפרע הוא גובה ניחא, אלא לרבא דאמר מכאן ולהבא הוא גובה ליהוי כיתומים שקנו קרקע, ושנינן משום דר' נתן עי"ש. ומזה הביא הרמב"ן דמלוה מוחזקת היא לאביי משום דס"ל למפרע ה"ג, הו"ל כאילו בא ליד אביהם מחיים עי"ש, וקשה לפ"ז איך אמרינן עלה בפרק האשה שנפלו