זית רענן חלק ב ריט

איפשר לחלקם רק או שיתקיים כולו או להיפוך, אזי לכ"ע בין לשמואל בין לר"י מושך הקיום את הבטל אתו אבל לא להיפוך, ולפ"ז ממילא מוכח דהיכא שהענין אינו מקושר כגון במטבע ומטלטלין שהקנה לחבירו במתנה בקנין סודר דקנה מיהת מטלטלין, מאי אמרת דמקושר עדיף, הלא מ"מ נשמע ממילא דמוטב שיתקיים הענין ולא שיתבטל, שגם במקושר איכא למימר שיתבטל בכולו, ואפ"ה פסקינן דיתקיים בכולו, [וכן בשנים שהגביהו מציאה דאמרינן מיגו דזכי אפי' למ"ד דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו, משום דזכיית כל א' מקושר בחבירו, ומיהו מהתם יש לדחות שאין זה בכלל מגביה מציאה לחבירו כמובן] מכ"ש בדבר שאינו מקושר, שלא נתבטל הקיום בגרירת הבטל כיון דאיפשר לחלקם, ועיין ברא"ש נדרים שם דמשמע מדברי קדשו דטעמיה דשמואל לאו משום שההפרה של מתענה קשורה בשאינה מתענה משום גזה"כ, רק בסברא אחרת פליגי, דשמואל ס"ל דגם ככר שאינה מתענה מ"מ הוא בכלל סוג הפרה, לכן אמרינן ביה מתוך, אבל בנטולה מן היהודים שאחרים לא יכנסו כלל לסוג וגדר הפרה לעולם, מש"ה מופר רק חלקו ולא שייך ביה כלל שיכנוס ג"כ בגדר גרירה (וכמ"ש לעיל באות ה' בשם המרדכי], אבל ככר שאינה מתענה דאיפשר שלאחר זמן תתענה גם מזה ומש"ה איתא בתורת גרירה, ור' יוחנן ס"ל דאזלינן בתר השתא, וכיון דבשעתיה ליתא בתורת הפרה מש"ה כל חדא קאי בדוכתיה, והא דלא ניחא ליה להרא"ש כפירוש הר"ן, משום דדחיק טובא לומר דשמואל יטעה בזה ולומר שגם בזה איתא לגזה"כ דאישה יפירנו עד שיפר כולו שהסברא פשוטה כר"י וכמ"ש הר"ן, אבל גבי תאנים וענבים גם הרא"ש מודה כדינא דתוספתא דאם היפר א' לא הוי הפרה כלל, עיין לקמן [דף פ"ז] ובטור [סימן רל"ד]

הארכתי קצת בזה לברר דסוגיי' דעלמא שהמקיים מושך את הבטל כדי שיתקיים כולו, או דכל חד בדוכתיה קאי, והיכא שא' מהם לא נכנס כלל לתורת זכייה, אזי לכ"ע לא ביטל הבטל את הדבר שתוכל להתקיים, ומשה"ט נמי כשהתנה ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה, דלגבי דבר שבממון תנאו קיים [כתובות דף נ"ו], ול"א לדעה ראשונה שבמרדכי שכולו בטל מפני שא"א להתקיים בשום אופן, ודמי למ"ש לעיל [באות ה'], וגם בל"ז יש לדחות קצת דדוקא בדבר המתקיים הן במעשה או בדיבור הוא דתליא בגרירה, אבל לא בתנאים שמבטלין המעשה

ח גם נראה לפענ"ד דאותן ג' דעות שבמרדכי הן דוקא היכא שהקנה כולם בזמן אחד, כגון מטלטלין ומטבע או דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם, והוא שיקנה שניהם בזמן א', אבל היכא שהקנה המטלטלין מהיום ומטבע לאחר זמן בקנין א' דמהני לגבי חד ולא לגבי חבירו, אזי פשיטא שאין א' נמשך ונגרר אחר חבירו וכל חד בדוכתיה קאי כדינו, וראיה לזה מב"ב (דף קנ"ז] דרצה הש"ס לפשוט דדאיקני משתעבד משבח קרקעות, ואי ס"ד דאיקני לא משתעבד, בע"ח אמאי גובה שבחא עי"ש, ואמאי לא, הא נשתעבד לו השבח ע"י ששיעבד לו את הקרקע בהדי שבחא ומהני נמי לשבחא ע"י המשכה וגרירה, לדעה ב' שבמרדכי, [והא דמיבעיא ליה בדאיקני זהו היכא שלא שיעבד בפירוש רק דאיקני לחוד]. אמנם לפי הנ"ל ניחא, שהרי על הקרקע חל השיעבוד ונקנה לגמרי מעכשיו בשעה שהלוה לו אבל על השבח לא נגמר השיעבוד אז לכ"ע רק בשעה שבא לעולם, וליכא למימר דמיירי שפירש להדיא שלא יקנה גם שיעבודו של הקרקע מעכשיו רק בשעה שיבא השבח לעולם, דא"כ היאך גובה מן הלקוחות

ונמצא בנידון דידן שהביטול הוא משום זרעם וזרע זרעם שלא באו לעולם, וגם זכייתם רק לאחר מיתת אביהם ולא זכו כאחד, פשיטא דאין בהם שום מקום לומר שיבטלו כל זכיית אביהם, ועי"ז יתבטל כל הצוואה בכללה, [ומלבד זה הלא עיקר הדבר כאשר כתבנו לעיל שגם הם יזכו ע"י שהקנה לאפוטרופסים בקנין גמור ע"מ להקנות]

ט יש להתבונן לדעה שניה במרדכי דאמרינן גרירה לגבי מטלטלין ומטבע ונתקיים בכולהו, דא"כ גבי איסור גיורא ב"ב דף קמ"ט] דאמר רבא אי בחליפין אין מטבע נקנה בחליפין, הכי גברא ערטילאי היה ולא היה לו בגד או כלי להקנות בחליפין בהדי המעות שהיה לו בפקדון אצל רבא, וכן נדפס קושיא זאת בתוך חידושי הר"ן ב"מ ס"פ הזהב בשם מרן הגאון הקדוש מוהרע"א זצוק"ל], ודוחק לומר דכמו שכתב הנמוקי יוסף שם לענין אגב קרקע ה"נ לקנין זה. ונראה ליישב דהנה בקידושין [דף נ"א] הקשה רבא בעובדא דחמש נשים, אילימא דאמר כולכם, קני את וחמור הוא, ולבסוף מתרץ לטעמיה דאמר כולכם ואחת מן האחיות, ועי"ש ברש"י בד"ה הרי כולכם, ובריטב"א שם דלתירוצא דרבא תו לא דמי לקני את וחמור, דדוקא היכא דלא הוי בר זכייה כלל וזהו היכא דאמר כולכם שקידש את שתיהן יחד, דאזי אין בהם צד תפיסת קידושין כלל ואז דמי לקני את וחמור, משא"כ באחת מבנותיך דיש בהם צד תפיסה בקידושין, אילו סיימה, נמצא דגם השתא שלא סיימה מ"מ לא דמי למקנה למי שהוא בעולם ולמי שאינו בעולם, דהתם לאו בר זכייה הוא כלל, ולפ"ז לדעה זו י"ל דקושי' רבא קאי אליבא דהלכתא, וכמ"ש הריטב"א שם דהיכא דכיילינן בחד לישנא כגון דאמר כולכם, לא קנה כלל אפי' לר"נ דס"ל דקנה מחצה, וע"ז משני רבא דאיירי באומר כולכם וא' מבנותיך, משום דאי איפשר לשבש המשנה דקתני כולכם כמו שפירש"י שם], ונמצא השתא דאיירי כשאמר א' מבנותיך דהשתא בנות זכייה הם, ודמי לגמרי לדינו של מרדכי הנ"ל וגם הקונה והזוכה א' הוא, ואפ"ה ס"ל לרבא דל"א גרירה ויתפסו הקידושין גם בא' מהן שיצטרכו שניהם גט מספק דמידי טעמא לרבא דקידושין שלא נמסרו לביאה לא הוי קידושין אלא מפני שהקלישו כחו של קידושין כאלו, והשתא שקידש גם אחרים בהדיא אמאי א"מ ותתקדש השתא ע"י גרירה, אלא ודאי דרבא ס"ל דאפי' במידי דיש בו צד זכייה ל"א שתתקיים ע"י גרירה, ומש"ה רבא לטעמיה שפיר קאמר גבי איסור גיורא, דאי איפשר שיקנה לרב מרי בריה איברא דעה זו סברה דמצד הסברא איתא לתורת גרירה במידי דאיתא בתורת קנייה וזכייה, רק רבא לטעמיה דס"ל דקידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין, אזי א"א באופן אחר לתרץ למתניתין רק כשאמר כולכם וא' מהאחיות וממילא מוכח דליתא לגרירה, אבל אליבא דידן דלא פסקינן כוותיה בזה הדרינן לסברא דאיתא לגרירה, וכמו דס"ל לשמואל בנדרים (דף פ"ב:] מתוך שמיפר למתענה מיפר נמי לשאינה מתענה, וכן בריש פרק האיש מקדש גבי שחיטת קרבן פסח, וכן בב"מ (דף ח'] גבי שותפים שגנבו לפירש"י שם, ומתניתין דחמש נשים מתרצינן דאמר להדיא כל הראוי לביאה, ונמצא שקידש בפירוש חוץ מהאחיות

י עיין חו"מ [סי' רמ"ח סעיף ז'] ובסמ"ע [ס"ק כ"ב] וז"ל ויש חולקין וכו', פירוש חולקין ואומרין בירושה דאין לה הפסק אפי' בכה"ג כיון דעכ"פ זכה בפירות כל ימי חייו זכה גם בהגוף, אבל ג"כ מודים דאין כח ביד הראשון למוכרו באם אמר מהיום לפלוני, עכ"ל. ודבריו משוללי הבנה, דהרי אנן פסקינן דקנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי, א"כ מה בכך שזכה בפירות, ובקנין הפירות שזכה בהם מכבר שוב אין לה הפסק, אבל בקה"ג שזכה בו השני מתחלה ישאר בידו ובאמת בב"י מבואר דטעם החולקים משום דסברי דגם בנתן לשני מעכשיו הראשון יכול למכור, ונמצא דגוף ופירות קנויים ביד הראשון, והוא שיטת רז"ה וסייעתיה, אבל בסמ"ע משמע להדיא דלא פליגי על מכירת הראשון רק לענין זה דשייך גבי' דין ירושה דאלה"פ. ולכאורה היה מקום לטעות בדבריו דס"ל כדעה ראשונה שבמרדכי הנ"ל, ואמרינן כיון דנתן לו הגוף והפירות וכיון שבטל קנינו של שני לגבי פירות בטל נמי לגבי הגוף, אך מלשונו לא משמע כן, וגם כבר כתבנו לעיל [באות ח'] דאפי' לדעה זו דווקא כשחייל על שניהם יחד מש"ה נכנס לכלל מיגו וגרירה, אבל הכא בזמנים נפרדים המה הגוף מעכשיו ופירות לאחר זמן, אזי מן הסברא הפשוטה שיתקיים המקויים ולא יגרר אחר הבטל שיתבטל אח"כ, לכן נלפענ"ד דע"כ לא נפסוק להלכה דק"פ לאו כקנין הגוף דמי, אלא היכא שלא זכה בפירות רק לזמן ידוע כגון בזמן שהיובל נוהג או שכתב לו מהיום ולאחר מיתה דלא זכה בפירות רק לזמן, ובזה פליגי ר"י ור"ל דלר"י גם בזה עיקר הקנין הוא רק קה"פ, וקה"ג מילתא דקלישתא הוא בעצמותו ולא חל עליה שום קנין ורשות רק היכא שיגיע לידו אח"כ גם קה"פ, ומש"ה ס"ל דמכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב דלא קנה לוקח, משום דקה"ג תלוי בקה"פ, ובזה פסקינן כריש לקיש, אבל היכא שקה"פ לעולם בלא הפסק, אזי גם לדידן אין לקנין הגוף בעצמותו שום קנין ורשות ונפקע ממילא, ובזה מובן גם דברי הרשב"ם בפ' יש נוחלין דף קל"ז [שהארכנו לעיל באות ב'] שלכאורה דבריו תמוהים [במ"ש תד"ה ומודה, כגון דאמר מהיום ולאח"מ, שעכ"פ יזכה המקבל בקנין הגוף שהוא מהיום, ובזה קודם לאחריך] כמ"ש לעיל, [אחר זה מצאתי בקצות החשן סימן רמ"ח ס"ק ט' שעמד ג"כ על רשב"ם הנ"ל, איברא קצת בשינוי, והוא, שיקנה המקבל את הגוף והפירות, ואין לזה ביאור עפ"י המושכל דעל הפירות כבר קדמו אחריך]: