זית רענן חלק ב ריד

הפירות], ובע"כ צ"ל דמ"מ יש לו מיגו שיתן לו מהיום אם לא אחזור בי, הרי להדיא דלכ"ע מהני בכה"ג, ולכאורה י"ל דעודנו יש לו מיגו ליתן לו שיחול המתנה בשעה א' סמוך למיתה, כאשר השיב לי ידי"נ הרב הגדול הצדיק מוה"ר נחום נ"י, ואמרתי לו דא"כ במאי יקנה אי בסודר כבר הדר סודר' למרי', וכן במשיכה כמבואר בכתובות (דף פ"ב], וכן בחזקה כמבואר יבמות (דף צ"ג] בתוס' ד"ה קנויה, וא"ל שיקנה לו קרקע בשטר והמטלטלין בתורת אגב, חדא לדעת רוב הפוסקים קנין אגב אינו אלא מדרבנן, גם בתורת חצר שהוא מדאוריי', חדא בדלית ליה קרקע אזדא ליה המיגו, ועוד בבכור קטן מאי איכא למימר, דקטן אין לו חצר, [כמ"ש בש"ע סי' רמ"ג סעיף כ"ג]: וטעמא דמילתא שהרי טעמא דרפויי מרפיא לא גרע מהיכא דלא נתכוין כלל לקנות, ולהכי בנכסי הגר דבעינן שיתכוון לקנות, שהרי עודר בנכסי הגר וכסבור שלו הוא, מבואר ביבמות דף נ"ב:] דלא קני, ומש"ה בעינן כוונה אלימתא, משא"כ בדעת אחרת מקנה קנה אפי' שלא נתכוון, כמ"ש הנ"י ב"ב פ' חזקת הבתים (דף מ"א] גבי רב ענן שקל בידקא בארעי', וברשב"א גיטין (דף כ"א] גבי זקן שאני דידע לאקנויי ע"ש

ג ולדברינו שכתבנו לעיל אות א'] ממילא מובן דאין לבנות יסוד, דגם לדעת רש"י מהני בהתנה להדיא אם לא אחזור יקנה מהיום, ממה שפירש"י קידושין ר"פ האומר גבי מעכשיו ולאחר שלשים יום (דף נ"ט:] ד"ה מספקא ליה אי תנאי הוא, היינו אם לא אחזור בי, וכן מנוטל כלי מבית האומן ע"מ לבקרו (ב"ב דף פ"ח] שהלוקח יכול לחזור, ואפ"ה אם לא חזר קנה למפרע כדמוכח להדיא מדברי ר"ן פ"ק דמס' עכו"ם, גבי משום נסיוני דלהכי אמרינן שם בש"ס דף ט"ו] משום מחמר ולא משום שביתת בהמתו שהרי אם ירצה הלוקח יקנה למפרע יעו"ש, דמידי הוא טעמא שיש להסתבך בזה בתחילת השקפה, רק משום דרפויי מרפיא, וזה לא שייך רק גבי הקונה והזוכה, דהיכא דרפויי מרפיא בידו לא סמכה דעתיה, אבל גבי קידושין וכן בלוקח מן האומן ע"מ לבקרו הוא להיפוך, שהברירה ביד הקונה והזוכה, (ומה שכתבתי לעיל (באות ב') להביא ראיה מהא דאי בעינא בכספא איקני, היינו מהיכא דהתנאי הוא מצד המוכר, אע"ג דבש"ס שם איתא היכא שלוקח התנה כן, ותו ליכא ראיה כיון דלא שייך לומר משום דרפויי מרפיא, אולם מסתמת הש"ס והפוסקים משמע להדיא דגם בהתנה המוכר הדין כן, וכן הוא להדיא בש"ע סימן ק"צ סעיף ח'], אך הראיות שכתבנו [באות ב'] הם כראי מוצקים

ומעתה אין כאן מחלוקת בין הפוסקים בזה, ונאמנים עלינו דברי המגיד משנה [פ' י"ב מהלכות זכייה ומתנה הלכה י"ד] שכתב להדיא דלדינא אין נפקותא בזה, בין פירש"י ורשב"ם לפי' הר"ת, גבי מתנת בריא שהוא כמתנת שכ"מ, איברא לפמ"ש אזי בהפקר כה"ג בהתנה מהיום אם לא אחזור בי, אזי איפשר לומר דלכ"ע לא קנה הזוכה שהחזיק בהן בחיי המפקיר, אבל עודנה תלוי בפלוגתא דרש"י ותוס' ב"מ [דף י"ב] ברש"י ד"ה זרק ארנקי ובתוס' ד"ה ויצא, ועי' בנ"י שם דלדעת רש"י הפקר מדעת חשוב כדעת אח"מ, ול"ד לנכסי הגר, וכבר הוכחנו לעיל, דבדעת אח"מ לכ"ע קנה אפי' היכא דרפויי מרפי', ובטור וש"ע סי' רמ"ג סעי' כ"ד ובש"ך סי' רס"ח ס"ק ט' מבואר דפסקינן כדעת רש"י בזה, ועיין במל"מ פ' כ"ט מהלכות מכירה ה' י"א]: סימן עו בענין הנ"ל

א עתה נלקטה אחת לאחת אשר חשבו להשחית מעגלי צדק ופעמותיו, אשר בעוד נשמתו הטהורה מרחפת בקרבו בכל סרעפי לבבו וכל עשתונותיו הכין את אשר יביא לפני יוצרנו ית"ש לעולמו, ובכל מעמקי לבבו בנה בנינים עצומים במועצות ודעת בכל עוז ותעצומות, לחזק ידים רפות וברכים כושלות, שהן ת"ח צדיקים השוכנים בארצנו הקדושה תובב"א, ובכל הקשורים בעבותות אהבה לתורה ולתעודה, ונראה בעליל לעין כל, שירא לנפשו אולי יפיל א' מן היורשים צרור ארצה, קם ונשבע ש"ח ע"ד המקום שבאם יושחת אפי' עפ"י רוב הפוסקים, אזי יתקיים ויתיצב אפי' עפ"י דעת יחידי בכל תוקף ועוז, ועתה הפכו קערה ע"פ, וענו ואמרו קמה אלומתנו וגם נצבה עפ"י ישמעאלים ודתן, ואבירם נבנתה לפעמים עפ"י דעת יחידי לדעתם, ולפעמים בגילתא דחיטא, והם כמוץ אשר תדפנו רוח, והנה משם אתחיל לדבר ובכללות הדברים נקומה ונראה ונביטה במדת חז"ל אשר כל דבריהם כגחלי אש, ונוסדו עפ"י רוח הקדש, ומצינו בדבריהם הק' אשר במקום שנראה בעליל את גמר דעתו, אזי אמרי' שגמר להקנותו גם בלא קנין אלים כלל, ולפעמים בלא קנין כלל, באין אומר ואין דברים, ובפרט בענין גדול כזה להחיות כו"כ נפשות עדי נצח, ובתוכם כו"כ ת"ח גדולים וצדיקים והמה כבולים בעבודת הש"י, ומצפון לבבו של נפש היקר הלא נראה ונגשש כחוט השערה רק להקם ולא להפר, וכמו איש החפץ בחיים ובורח מן המות, כן בחלה נפשו בקרבו לבל ישחית מני הדברים חלילה, מחוט ועד שרוך נעל

ונלקטה דברי חז"ל הנפוצים אנה ואנה, עיין ע"ז [דף ס"ג:] בחנוני המקיפו כיון דאורחי' להקיפו, קני ליה דינר גביה, וז"ל רש"י שם בד"ה קני ליה וכו' שכל מקום שיש לו הדינר קנוי לחנוני הלכך חליפין נינהו, בכורות [דף י"ח:] ברועה כהן דניחא ליה דליתעבד מצוה ע"י ואקני ליה מקום בחצירו, ובתוס' שם ד"ה אקנויי בתירוצם הראשון, קידושין [דף ח'] בסלע של שניהם מהו וכו' הרי אע"ג דחצר השותפים אינו קונה זה מזה, כיון דרצה לקדשה אמרינן שהקנה לה חלקו, ועי"ש בר"ן שכתב כן בדעת רש"י, הרי אע"ג דלא דיבר מזה כלום ולא נעשתה מעשה קנין, אפ"ה נקנה לאידך משום דסמכה דעתיה, ובדרך זה אחז צדיק דרכו, א' מרבותינו האחרונים ה"ה בעל הט"ז, בא"ח בסי' תל"ד ס"ק ו'] גבי ביטל ע"י שליח יעוי"ש, ואין ביאור לדברי קדשו דבמאי קנה השליח, וכתבתי זה כמה בגליון ש"ע שם, דעפ"י דברי ש"ס בכורות ותוס' הנ"ל יש מקום להקים דברי קדשו, דעיקר טעמא כיון שרוצה להפקיע איסור חמץ, מסתמא הקנה את חמצו לשלוחו, והגם דפסקי' התם כר"ע, מבואר בבכורות שם דהטעם משום דא"ל פסידא וגם המצוה כזאת לא רמיא עלי'

ב איברא לא באתי הנה לבנות דיק ולשפוך סוללה ע"ז, ובעזה"י נברר ונלבן כי הצוואה הזאת שרירא וקיימא אליבא דכ"ע וא' מהן לא נעדר, והם דימו דברי הצוואה לדברי מהרימ"ט ז"ל [סי' כ"ג] שכתב בנידון א' שציוה ליתן לחתניו כך וכך והיו לו עוד בנות פנויות אם גם המה בכלל, וחידש שם שגם אם ציוה כן בפירוש לא מהני, כיון שלא נבררו מי ומי הם, ואנן פסקינן בדאורייתא אין ברירה, [וחולק שם על תשו' הרא"ש כלל ס"ח סימן ט' בשטר שכ' בו שמשעבד עצמו לכל מי שמוציאו], והביא דברי הרמב"ן והר"ן ספ"ק דגיטין [דף י"ג:] גבי משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך עי"ש, וה"נ בנ"ד שהקנה לאפוטרופסים מעכשיו שהם יבררו ת"ח שבירושלים ושארי מקומות ונותן להם סך מסוים מדי שנה בשנה, לא מהני ג"כ, כיון שעדיין לא נתבררו

ולדעתי נראה דבכגון זה מהני אליבא דכ"ע, והוא דבעיקר הסברא של רבותינו הראשונים בדין ברירה, דאנן פסקינן גבי ב' לוגין דאין ברירה, וגבי אם מתי יהיה גט מעכשיו דמהני הגט, והוא דגבי ב' לוגין הספק הוא על ב' לוגין המעורבין בתוך היין, ונמצא שאין הדבר עומד להתברר דאולי ישבר הנוד ולא יתברר לעולם, משא"כ גבי אם מתי, ועיין בתוס' ר"פ כל הגט ור"ן שם, ובפי' מהרש"א ומהרש"ל שם ובקצוה"ח סי' ס"א], ונמצא בעובדא דמהרי"ט ז"ל, וכן גבי משתעבדנא לכל מאן דאתי מחמתך שפיר תלוי בברירה, כיון שספק על איש א' המעורב בין אנשים הרבה דעלמא, ואין הדבר עומד להתברר בודאי, דאולי לא ימכור המלוה כלל, אכן בנ"ד לדברי הצוואה השנית שנתן מעכשיו בלא שיור ותנאי כלל, הרי הדבר עומד להתברר בודאי דלא יחדל אביון מקרב הארץ, ובכגון זה פסקינן לכל הפוסקים דיש ברירה, והלכה רווחת בגט שכ"מ דמהני לכ"ע בלי גמגום ומתירין אותה לשוק בלא חליצה, ואם באיסור ערוה החמורה סמכינן על ברירה היכא דעומד להתברר, כ"ש בממון הקל, וממילא מובן דלדברי צוואה ראשונה יש מקום לדבריהם כיון שאינו עומד להתברר דאולי יחזור לגמרי ודמי לשני לוגין, אבל לדברי צוואה השניה הדבר ברור דמהני גם לדברי מהרימ"ט]

הגם שא"צ ראיה לזה שמובן לכל מעיין בצדק שכן הדברים, איברא לעדופי ולאלומי מילתא, נברר בראיות נכוחות שא"א לזוז זיז כל שהוא מן הנ"ל, עיין מעשר שני [פ"ה מ"ט] ועישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף ומקומו מושכר לו, ושם איירי במעשר שכבר היה