זית רענן חלק ב ריב

משמיה דרב והוא שצבורין ומונחין וכו' ומוקי לה רב זביד בבריא וכרב הונא אמר רב דאמר מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ועיי"ש, הרי דס"ל דבמעמד שלשתן בפקדון ולא במלוה אליבא דרב הונא אמר רב, ולקמן (דף קמ"ח] מתרצי להו בש"ס הא דהלוואתי לפלוני בשכיב מרע מהני, או מפני דאיתא במעמד שלשתן או משום דיורש יורשה, ומעתה אליבא דרב זביד דאית ליה אליבא דרב הונא דמעמד שלשתן ליתא במלוה, א"כ בע"כ צ"ל כתירוצו דרב פפא לקמן הואיל ויורש יורשה, ועיין שבת (דף קכ"ח] והא רב הונא תלמידו דרב ורב כר"י ס"ל, גם משמע להו ליסוד מונח בלא זה, דהא דשכ"מ שאמר הלוואתו לפלוני, מהני אליבא דכ"ע וליכא מאן דפליג, וכיון שכן בע"כ צ"ל שהטעם משום הואיל דיורש יורשה, וא"כ גם במזכה לעובר קנה

ב אולם עדיין יש מקום להתלבט בזה, דאולי לרב הונא דאית ליה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, בב"מ דף ס"ו: וביבמות דף צ"ג.], וכיון דאית ליה שיעבוד עליה והשיעבוד מביא לידי גוביינא, יכול להקנות לו מעכשיו, כמו דאית ליה לרב הונא גבי שדה זו וכו' קנויה לך מעכשיו [ביבמות שם], נמצא דלדידיה אין צריך לשני תירוצים דלקמן (דף קמ"ח], דהרי איתא בבריא בקנין מעכשיו, לזה הקשו מהאי דלקמן גבי ארכבי' אתרי רכשי, שהרי רב אית ליה [שם ביבמות] דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, והתם הוה מתנה בקנין וא"כ הוי שכ"מ ובריא שוין, ומה יפוי כח איכא משום מתנת שכ"מ, והטעם דלא מהני קנין בבריא, אפי' למאן דאית ליה כר"מ דלא עדיף מנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס [ב"ב דף קכ"ז:], והכא נמי כיון שמת הנותן קודם שבא לידי גוביינא אפי' במעכשיו לא מהני מידי, כאשר בארנו בזי"ר ח"ר [דף צ' אות ב' ד'], ואפ"ה קס"ד דמהני קנין בבריא גבי חוב, משום דאפי' קודם שבא החוב לידי גבייה כבר נשתעבד לו והשיעבוד מביא לידי גוביינא, ועדיף מנכסים שנפלו כשהוא גוסס דלא היה לו שום שייכות מעיקרא בנכסים אלו, (כאשר מבואר הדבר בכמה מקומות שהאריכו בתוס' לחזק הדבר, דלא מהני קנין גבי חוב, לדידן דאינו מקנה דבר שלא בא לעולם, מכמה ראיות שונות, ומשום דקס"ד מפני שנשתעבד לו כבר, עדיף משאר דבר שלא בא לעולם], להכי חזקו הדבר גם הכא מדברי רב גופא דגם לר"מ לא מהני בכה"ג, היכא שמת טרם שבא הדבר לידי גבייה, ועוד טעם לזה דאף לר"מ לא מהני רק כשהתנה כשיבא לידו דוקא, ואזי יכול להקנות גם מעכשיו כמו גבי שדה זו לכשאקחנה, כמבואר בתוס' לעיל [דף ע"ט:] ד"ה אימור בסוף הדיבור, אבל כשהקנה לו בסתמא לא מהני מידי:

וע"ז תירצו דלאו בחדא מחתא מחתינהו, והוא דהגם דרבנן עשאוה כירושה לגמרי, ואפי' בדבר דלא מהני קנין בבריא, משום האי טעמא גופא דהואיל ויורש יורשה, זהו היכא שהוגרע דבר הנקנה מלחול שם קנין עליו, אבל היכא שהגרעון הוא בקונה עצמו, אזי בזה לא עשאוהו כיורש, והטעם, דלא עדיף ירושה דרבנן מיורש דאורייתא, לר' יוחנן בן ברוקא, דהתורה עשאהו כיורש, אפ"ה לא מהני לר"י בן ברוקא אף כשתלד, [הגם דיורש גמור בודאי זוכה כשנולד גם לרבנן דר"י בן ברוקא], תדע מדלא מוקי רב הונא מתני' כר"י בן ברוקא ואמר בפירוש לכשתלד, אלא ודאי שגם בזה לא מהני אליבא דר"י ב"ב דדוקא היכא שהיורש הוא בעולם, אז התורה נתנה לו להנחילו כל מה שירצה, אבל כשאיננו בעולם לא, הכא נמי במאי דתקון רבנן כעין דאורייתא תקנו

והנה ראיתי בס' פתח הבית [ריש סי' ל"ה] שהניח דברי התוס' בצ"ע, גם הקשה דא"כ דלאו בחדא מחתא מחתינהו, מאי הקשה הגמ' לקמן [דף קמ"ז:] על ידור פלוני בבית זה, משכ"מ שאמר הלואתי לפלוני, ולדברינו ניחא שגם ע"ז נמשך קו השוה ונגדר בטעם ובהכרחיות הדברי', [ועי"ש בפ"ה שרצה לבנות דיק ע"פ דברי הלח"מ (סוף פ"ה מהלכות זכיה ומתנה) דלמאן דאית ליה דמזכה לעובר לכשתלד דלא קנה, גם בן הנולד לאחר מיתה אינו יורש כלל, כבר כתבתי בזי"ר ח"ר (דף פ"ז סוף אות ב') שדבר זה כמו זר נחשב, דליבום בן הנולד לאחר מיתת אביו פוטר מיבום (נדה דף מ"ד) דילפינן מבן אין לו, ומבואר הדבר במס' ב"ב (דף קט"ו.) יבמות (דף כ"ב:) תוס' ד"ה בן אין לו, דיבום ונחלה שוין, (וגם גבי נחלה כתיב ובן אין לו ש במדבר כ"ז ח')]

אחר זמן כביר שערכתי דבריי הנ"ל, הנה נזדמן לפני ספר הר"י מיגא"ש על שבועות שנדפס בפראג] ובסופו איזה תשובות מגאוני הזמן, מובא שם (בדף ל"ד] בשם הגאון הקדוש מוהר"ר עקיבא איגר זצ"ל, וז"ל ומש"כ מורי חמי הגאון דלשון תוס' ב"ב (דף קמ"א:] ד"ה נכסי וכו' אע"ג וכו' שצריך תיקון דכוונתם דהא דארכביה אתרי רכשי, עכ"ל, ולא ידענו כוונתו בזה, ויראה שפירש גם כן דברי התוס' כמו שכתבתי לעיל

ג עוד ראיתי שם תשו' מהגאון מהר"ם סופר מפרעשבורג זצ"ל אשר השיב לכבוד חמיו הגאון הנ"ל, וז"ל ואשר בדק מרנא מו"ח הגאון במי שמנחיל נכסיו על פיו וריבה לאחד, אם יכול להנחיל גם מלוה שאינה ניתנת במתנת בריא כגון מלוה על פה של עכו"ם שאינה במעמד שלשתן וכיוצא בו, או נימא כגון דאין בה קנין גם להנחיל אינו יכול וכו', שוב הראני וכו' שכבר ישב על מדוכה זו הגאון מליסא [בסי' רפ"א], ושם הביא ג"כ ראיה דאין האב יכול להנחיל דבר שלא בא לעולם, מב"ב (דף קל"ג] דדחיק למצוא נפקא מינה אי נוטלו משום מתנת שכיב מרע או משום ירושה, ולא אמר איכא בינייהו דבר שלא בא לעולם, דבמתנת שכ"מ לא קנה, והאב יכול להנחילו, אלא ע"כ דאינו יכול, ובמחילת כבוד הגאון לפום רהיטא לא עיין, דהסוגיא קאי לפרש דברי רב הונא ורב הונא הא סבירא ליה בעלמא אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וגם במתנת שכ"מ יכול ליתן, ולא הוה מצי למימר הך איכא בינייהו, ואני תמה מאד על הגאון מהרי"ט והגאון מליסא, הא ממקומו הדבר מוכרע, ב"ב קמ"ח ע"א] דאמר ר"פ הואיל ויורש יורשה, ופי' התוס' דדבר שלא בא לעולם אין מציאות גבי יורש, דבן היורש פירות דקל משום שקנה בגוף הדקל, פירוש לדבריהם, שהרי אי איפשר שיהיה להמוריש פירות דקל מבלי שיהיה לו בגוף הדקל, שאפי' מוכר דקל לחבירו ושייר פירות לעצמו, אמרינן שהשאיר לעצמו מקום פירותיו, כמבואר ב"ב (דף קמ"ח], ואם כן מוריש לבניו מקום הפירות, ואין מציאות שיוריש דבר שלא בא לעולם, על כן ליתא במתנת שכיב מרע, כן פי' כוונת התוס' וכו', ואי ס"ד שיכול להנחיל לבניו פירות דקל מבלי מקום דקל, א"כ שוב משכחת ליה יורש יורשה אפי' בירושה דממילא, כגון ראובן חילק נכסיו על פיו ונתן דקל לבנו שמעון ופירות לבנו לוי, ומת לוי וירש קהת בנו פירות דקל, א"כ תיהוי נמי בשכ"מ, אלא ע"כ מוכח מזה בפשיטות כי היכי דאינו יכול להנחיל לדבר שלא בא לעולם, היינו עובר, הכי נמי לא יכול להנחיל דבר שלב"ל, וזה ברור בלא פקפוק בעזר הי"ת, [וכן כתובה תשובה זאת בחתם סופר חלק ח"מ סי' ק"נ]

ולפי ענ"ד דברי קדשו לא מחוורים בזה, מש"כ לפום רהיטא לא עיין וכו' דר"ה לטעמי' דאית ליה אדם מקנה דבר שלב"ל, דהרי בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס או לאחר מיתה גם לר"מ לא קנה כדאיתא (דף קכ"ז ע"ב], גם מש"כ דממקומו מוכרע וכו' לאחר העיון לא מצאתי בהם נוכחת, שהרי עיקרו של מבוכה זו אם יכול להנחיל בדבר שלבל"ע, הוא בדבר שכשיבא לעולם יזכה בהם זכייה גמורה ע"פ מוסדי הדת כגון חוב דלא מטיא לידיה, או ירושה שנפל לו ממקום אחר, דאם יבא לידו בחייו יזכה בהם, וגם כשמת זכו בהם יורשיו אח"כ, דתחת אבותיך יהיו בניך כתיב, בכגון זה חקרו לדעת אם יכול להנחיל למי שירצה מבניו אם לא, אם נאמר כיון שהתורה נתנה רשות להנחיל הרי זה כירושה דממילא לכל דבר, ומשפט אחד לכולם במשורה אחת, או דילמא דמכל מקום לגבי הנותן בעינן שיהיה לו יד וזכות בנחלה זו שמורישה, גם למוכרו וליתן במתנה אז יכול להורישה, והמקבל ממנו זכה משום ירושה, אבל בדברים שאין לו יד ורשות ליתנם לאחרים, גם להוריש לא איפשר, וזכו בהם אז היורשים דממילא, אמנם באופן זה שהמציא הגאון הנ"ל בנתן דקל לאחד ופירות לאחר דלא הקנה לו מקום הפירות, א"כ בכהאי גוונא הרי לא עדיפי ידן דיורשים מן המוריש עצמו, שהרי לגבי עצמו נמי אם אמר בפירוש ששייר לעצמו רק הפירות, אזי גם כשיבאו הפירות לעולם, לא יזכה בהם מידי, ואיך יעלה על הדעת שיעדיף כחו דאתי מחמתיה יותר משל עצמו, רק דלגבי עצמו אמרינן בעין יפה משייר ושייר מקום הפירות, אבל אנן השתא כשהוריש רק הפירות לחוד אנו דנין, אזי ממנו תוצאות הגבול אלפני המנחיל עצמו, וכשם שהמנחיל אין לו יד וזכות לזכות בפירות לחוד ששייר לעצמו, מכל שכן הנוחל דאתי מכחו: