זית רענן חלק ב רי

רשותו, וכן בהא דאמרינן לקמן היכא דאמר זיל קני, ונראה דבלא זה צריך להבין דאם נאמר דמספקא לן בכליו של לוקח ברשות מוכר, אם השאיל לו רשותו אם לא, א"כ אמאי אמרינן לקמן דכליו של מוכר ברשות לוקח מתלא תלוי בזה, דהא שאני בכליו של לוקח, דאמרינן שהשאיל לו גם את הרשות עיין בנתיבות שם שעמד ג"כ בזה], ונראה בפשטות דהכי פירושא, דבודאי משאיל לו רשותא, אבל כ"ז דלא שמעינן להדיא שמשאיל לו, אם כן הרי כל שעה ושעה מספקא לן דילמא יחזור בו, כיון שלא נתברר לפנינו שהשאיל לו, ולא עדיף מאתרא דמסלקי, אכן למסקנא היכא שהבעל מוכר קלתות, הרי הוא כאילו נתברר לפנינו שהשאיל לה המקום דמסתמא לא יחזור, אזי קנה לוקח אף שלא קנה את הרשות, וליישב קושי' מהרש"א דאמי אלא הקשו מזיל קני, דהתם נוכל לומר שקנה את המקום ע"י תשמיש הכלי, משא"כ הכא אף שקלתה שלה, מ"מ לא עדיף מנכסי מלוג דכל הכלים שלה הם כנכסי מלוג דקנויים לבעל, וכיון ששניהם שלו היאך תקנה את המקום ע"י קלתה ואת הקלתה ע"י המקום כיון ששניהם שלו, ובמידי דצריך זכייה לא אמרינן שיבואו כאחד, ועיין בקצוה"ח סי' ר' ס"ק ה' ומש"כ לעיל אות א']

ו הא דבארנו לעיל [אות ב' ובסי' הקדום אות ג"ה] דלדעת כמה פוסקים אף במשיכה לא קנה במעורבים, וכן הוא דעת הרשב"ם והרא"ש והרמב"ם והבעה"מ, וקשה מהא דאמרינן בחולין [דף פ"ג] בד' פרקים משחיטין את הטבח בע"כ, ובגמ' שם והא לא משך, אמר ר"ה א"ר בשמשך, אי הכי אימא סיפא לפיכך אם מת מת למוכר, והא משך, ולדעתם כיון שעדיין לא נתברר חלקו לא קנה במשיכה, ודוחק לומר דאיירי שכבר בירר לו חלקו, דומיא דרישא דעל כרחו איירי בשכבר ייחד לו חלקו לדעתם, דהא הפוסקים הביאו תירוץ הש"ס בשזיכה לו ע"י אחר, ולא נשמט אחד מהם לפרש דדוקא כשבירר חלקו. לכן נראה לפענ"ד דזהו דוקא בפירות ובתבואה שכל הפירות שוין, ולהכי היכא שמכר לו מדה אמרינן שכל זמן שלא מדד לא הקנה לו מידי, אבל בדבר דאית ביה שינויים מידי דמעלי וגריעי אמרינן להיפוך, שמוכר מסתמא לא הקפיד והקנה לו מיד, כדי שיברור ללוקח אח"כ מה שירצה, כמו דאמרינן בית בביתי שור בשורי מכור לך מראהו נפל מראהו אבד וגרוע בש"ע חו"מ סי' רי"ד סעיף י"ב]: ז לדעת רבינו יונה [מביאו הטור סימן ר'] דס"ל דכור בשלשים לא קנה אלא כשמדד לתוך כליו של לוקח בסימטא, אבל אם מדד והניח בקרקע סימטא לא קנה, דכיון דלא קנה בשעתו, היאך יקנה אח"כ, וקשה מהא דמקשה בעכו"ם [דף ע"א:] סוף סוף כי מטא לאוירא דמנא קניי', יי"נ לא הוי עד דמטיא לארעיתיה דמנא, דהא מסתמא קונה מדה ידוע, וכל זמן שלא הגיע למדה זו לא קנה רק כשנתמלא המדה ואז נאסר, ואף (לדעת נמו"י] דבמשיכה מודה רבינו יונה דקונה למפרע, מכל מקום מהא דמקשה הש"ס אח"כ ותיקני ליה כליו, קשה לדעתו, ואף לדעת האשר"י, כל זמן שלא הגיע למדה כלל, גם לדעתו לא קנה למפרע כמש"כ באות ב' לעיל בשם השמ"ק]

ונראה לפענ"ד עפ"י סברת הר"ן בפרק שבועות שתים, בהא דאיתא התם (דף כ"ח:] אכליה לאיסורא והדר אכליה לתנאיה וכו' פלוגתא דר' יוחנן ור"ל, וז"ל שם ותמהני אכליה לאיסורא והדר אכליה לתנאיה, היכי איכא איסורא כלל, דהא משמע כל מי שאוסר עצמו בדבר פלוני אם יעשה כך, אין האיסור מתחיל אלא לאחר שיעשה אותו הדבר, אבל קודם לכן אין האיסור חל עליו כלל אפי' נתקיים התנאי אח"כ וכו', וי"ל דכי אמרינן הכי בדבר הנמשך קודם התנאי ואחר התנאי וכו', אבל זה שלא נשבע אלא על דבר אחד, אם תאמר שלא נאסר אלא לאחר שיתקיים תנאו, נמצא שיהא איפשר שיתקיים תנאו ולא יחול נדרו כלל, דהיינו אם יאכל האיסור ראשון, הלכך אמדינן לדעתו ששבועתו היתה שכל זמן שיתקיים תנאו ואפי' בסוף זמן יחול נדרו עכ"ל, ועמ"ש בתפארת ירושלים מס' נדרים אות נ"א מ"ש ע"ד ר"ן האלו דלא תקשי עליו ממתני' דאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח], הרי דבמקום שאיפשר שיתבטל המעשה לגמרי, אף שהתנה בלשון אם, אמרינן דדעתו היה למעכשיו, אף שלא יפסיד מאומה רק שיוציא דיבורו לבטלה, מכ"ש בנידון דידן, שבאם נאמר היכא שמכר יין לעכו"ם לתוך כליו של עכו"ם שלא יקנה רק אח"כ, לפי דבסתמא אין דעתו על מעכשיו, נמצא שיתבטל המעשה לגמרי ויפסיד כל המקח, אלא ודאי דעתו היה על מעכשיו: סימן עג בדיני חצר בעזה"י חורף שנת תקצ"ה לפ"ק פה ק"ק שעפסק יע"א

בש"ס ב"מ (דף י"א] איתיביה ר' אבא לעולא וכו' וכי ר' יהושע ור' עקיבא בצד שדהו של רבן גמליאל היו עומדין וכו', ר"ג מטלטלין אגב קרקע הקנה להם וכו' אלא טובת הנאה אינה ממון לקנות ממנו בחליפין, ה"נ טובת הנאה א"מ לקנות על גבי קרקע, ולא היא, מתנות כהונה נתינה כתיבא בהו חליפין דרך מקח וממכר הוא וכו', רב פפא אמר דעת אחרת מקנה אותן שאני, והקושיות בסוגיא זו, א] דעת הרא"ש שפוסק כרב פפא לפי דר"פ בתראה הוא, והקשה עליו הש"ך סי' ר' סק"א] שכל הסוגיא דש"ס קידושין (דף כ"ז] דבעי למיפשט התם דאגב בעי ציבורין, וכן פשט דקרקע במכר ומטלטלין במתנה דקונה אג"ק, מעובדא דרבן גמליאל וזקנים, הרי מוכח להדיא דמטלטלין אגב מקרקעי הקנה להם ודלא כר"פ. ב] קושיות האחרונים, לדעת הרי"ף דפוסק דלא כר"פ, וגם ט"ה אינה ממון [כמ"ש הכ"מ פ"ז מה' נדרים הלכה י"א בשיטת הרי"ף] וקשה באיזה קנין הקנה להם, דמחמת חצר לא קנו, דבעינן חצר המשתמרת לדעתו, או עומד בצדו, וגם קנין אגב מקרקעי ליכא למימר דהא ס"ל ט"ה אינה ממון ג] קושי' קצוה"ח [סי' ער"ה סק"א] לדעת תוס' ב"מ [דף ו'] סד"ה והא, דגם למ"ד ט"ה ממון אינו יכול לתבוע רק דמי ט"ה שיש לו, א"כ קשה מאי משני ר"פ דעת אחרת מקנה שאני, שהרי ליכא דעת אחרת רק בכדי ט"ה ועל המותר ליכא דעת אחרת, ועוד הקשה שם לדעת הריטב"א קידושין ס"פ האיש מקדש דלמ"ד ט"ה ממון, בגונב טבלו של חבירו צריך לשלם כל דמי טבלו, א"כ לדידיה קשה קושי' תוס' ב"מ הנ"ל בהא דתקפו כהן אין מוציאין, יאמרו הבעלים ליתן לכהן אחר. ד] קושי' השאגת אריה [סי' ע"ז] דבין לשינויא קמא ובין לשינויא דר"פ בע"כ צ"ל דט"ה ממון, דאל"כ ליכא דעת אחרת מקנה, וגם קנין אג"ק אינו מועיל אי אמרינן ט"ה אינה ממון, והתם בסיפא דמתניתין תנן דאמר ר' יהושע עישור שאני עתיד למוד נתון לאליעזר בן עזריה ומקומו מושכר לו, וא"כ קשיא דר' יהושע אדר' יהושע דס"ל בפסחים [דף מ"ו:] טהא"מ. ה] קושי' הש"ך [בסי' ר"ג סק"א] על הרמ"א שם, דטהא"מ לקנות ממנו בחליפין, וז"ל ותמוה לי דהא בש"ס פ"ק דקידושין ס"ל להדיא דר"ג מטלטלי אג"ק הקנה להם גבי קרקע במכר ומטלטלין במתנה וכו' עכ"ל הש"ך

ונראה לפענ"ד לתרץ כל הקושיו' הנ"ל בחדא מחתא בס"ד, דהנה מבואר להדיא בערכין [דף כ"ח:] במשנה מחרים אדם את קדשיו וכו' אם נדבה ליתן את טובתם, הרי דיכול להקדיש ט"ה גם למ"ד טהא"מ, דדוקא לקדושי אשה או בגונב טבלו של חבירו למ"ד טהא"מ, אינה מקודשת, ואין הגונב טבל משלם רק בעד החולין שבו, משום דאין לבעלים קנין בגופו, רק זכות מבחוץ הוא דזכיא ליה רחמנא, וכן איתא בספר מקור חיים [בדיני בדיקה וביטול תד"ה ועתה], ועפ"ז נראה דגם למ"ד טהא"מ ואינו יכול לקדש את האשה כיון שאין לו קנין בגוף החפץ, זהו דוקא בקידש ישראלית, אבל בכהנת אפשר לומר דלכ"ע מקודשת

וטעמא דידי לפי שטובת הנאה דבעלים, דקלישא ליה קנינו בגוף החפץ, לא גרע מדבר שלבל"ע ודבר שאין בו ממש וכדומה, אשר הוכחתי זה שנים כבירים דריעותא דידהו במה שאינו יכול להקנותם בשום קנין, רק מחמת הקונה נסתעפים, ולא מחמת המקנה, דלגבי מקנה בודאי מועיל, היכא דליכא חסרון לגבי קונה, מטעם ק"ו אם יכול להוציא מתחת ידו ממון גמור דאלים זכייתו גביה ע"י קנין, כ"ש שיכול להוציא מרשותו זכייה וקנין קלישא שיש לו בממון שא"ב ממש ע"י קנין זה, אבל לגבי הקונה הוא להיפוך, דדוקא בדבר דאלים קנינו חל הקנין על גופו להכניסו לרשותו, וכעין זה מצינו בנדרים דף ע"ה] האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני הרי הן קיימין, לא אמר כלום, הרי הן מופרין ר' אליעזר אומר מופר וחכמים אומרים אינו מופר, אמר ר"א אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור, אמרו לו הרי הוא אומר אישה יקימנו ואישה יפירנו, את שבא לכלל הקם