זית רענן חלק ב כא

בדלא ספקי ובעילוי יתירא כקושי' מהרי"ק מדמפלגינן בין דבר רשות לדבר מצוה. ועשה מזה הכרעה מוכרחת לבלתי ישונה אליבא דכ"ע. גם בלא זה קשי' על המרדכי בפ' בה"ע דמאי קשי' לי' התם מערכין. דמנא ליה דהתם באורח מיירי. ופשטא דמילתא משמע שאחד מבני העיר הקדישו. ומנא ליה להקשות ולשנויי ונראה, דהנה התם בערכין מחלקינן בברייתא בין דבר רשות לדב"מ, ובזה קמה ונצבה הוכחת מהרי"ק, דאפי' ללפחותה ממנו איירי, והיינו בדספקי. וקושי' המרדכי אזלא למאי דאיתא התם אמר ר"א אמר ר"י א"י שהתנדב מנורה לביהכ"נ עד שלא נשתקע שב"ע אסור לשנותו משנשתקע שב"ע מותר לשנותו. למאי, אילימא לדבר רשות מאי איריא א"י אפי' ישראל נמי, ומאי קושי' דהא ישראל דומיא דא"י שאינו מאנשי עדתם שרינן אפי' לדבר רשות. משום דהתנדב רק על דעת אנשי העיר. ומזה הוא דקשיא ליה למרדכי, למאי שפסק לעיל דגבי איש אחר שאינו מאנשי העיר דמותר לשנות אפי' לד"ר, כמ"ש המ"א [בס"ק ל"ה] וע"ז מתרץ דמימרא דר"י מדמפליג בין נשתקע ללא נשתקע. שמע מינה אפי' היכא דלא ספקי, והשתמשו במנורה זו לצורך. אפ"ה שרי בנשתקע ואסור בלא נשתקע וע"ז הוא דמקשה שפיר דבכהאי גוונא אפי' בישראל דומיא דא"י. שאינו מבני העיר ג"כ אסור לשנות לדבר רשות מפני שכבר נתקדשה המנורה, ועיין כי נכון הוא

גם יתיישב ברווחא קושי' מ"א [ס"ק כ"ז] שהקשה וז"ל. וצ"ע מאי שנא ממנורה דכתב בי"ד [סי' רנ"ט ס"ג] דשרי לשנותו לד"ר, דהתם איירי בדספקי, וכמ"ש המהרי"ק והש"ך. ונמצא דלא נתקדשה מעולם. ומה שהקשה על תשובת הרא"ש [כלל ה'], ותירוצו דחוק למאד, דאיך אפשר לומר דאיירי כשבנו ביהמ"ד אחר, כיון שמזה לא איירי השואל. ונראה דבתשו' ס"ל כדעת הרמב"ן דאגורי ומשכוני אסור זה בבני העיר או בז' טו"ה לחוד. וכן במתנה דפליגי נמי בכה"ג. אבל שבעה טובי העיר במא"ה יכולין אפי' להשכיר. כמ"ש בחידושי רשב"א במס' מגלה בשמו. דדמי לתשמישי מצוה ולאחר זמן מצותן, עיין מש"כ בזה [אות ז' א"ק ג']

ד בגבו לעניים במידי דאינו דבר קבוע דאסור לשנות אפי' לדבר מצוה רבה אם לא עפ"י זטו"ה במא"ה. כמ"ש הפוסקים. האשר"י ריש ב"ב [דף ח'] ומהרי"ו ומהרי"ק, מקורו מפ"ב דשקלים ומירושלמי שם, והקשה המורי"ק בשורש ה' וקכ"ח] ממנורה. ומתרץ דאיירי בדספקי בביהכ"נ זולת המנורה הזאת. ומאי קשיא לי' כיון שגם במנורה איירי זטו"ה במא"ה, כמו דאיתא להדי' באשר"י ריש פ"ק דב"ב [דף ח'] שמביא התם להדיא בדברי ר"י מיגאש וז"ל, וההיא דישראל שהתנדב מנורה וכו' שאני התם דכל המתנדב לצורך ביהכ"נ על דעת הצבור הוא מתנדב. דבהכ"נ עצמו יכולין למכרו ואפי' למישתא בי' שכרא וע"ש. וזה לא שרינן אלא בזטו"ה במא"ה. שמע מינה דגם גבי מנורה איירי נמי הכי. ונראה, דמ"מ קשי' ליה בתרתי. חדא דגבי מנורה שרינן אפי' לדבר רשות היכא דנשתקע. וגבי מידי דלאו קבוע לא שרינן בירושלמי עפ"י זטו"ה במא"ה רק לדבר מצוה דוקא. כמ"ש הש"ך [בסי' רנ"ו ס"ק ז'] ועוד דאפי' בלא נשתקע שרינן מיהת לדמ"צ אפי' בפחותה הימנה, אפי' בלא זטו"ה, במא"ה לחוד, כמו שהוכיח האשר"י לעיל מההוא טייעא דאנדיב שרגא ושנייא חזנא. ומשו"ה הוצרך לומר דמנורה איירי ג"כ במידי דקביעי כגון בדספקי. כמ"ש בסי' קכ"ח, ובסי' ה' מתרץ באופן אחר. ודבריו סותרין אהדדי לדינא למעיי"ש, ועפ"י דברינו הנ"ל מתורץ על נכון. וכמו שנתבאר להלן [באות ז' א"ק ג']

ה לענין ביה"כ של כרכים, מבואר הדבר בתשו' פנ"י סי' ז'] דלא מיקרי של כרכים. אלא היכא שיושבין שם בקביעות אורחים כמעט חצי שנה או יותר. ושרוב פעמים נמצאים בה עשרה בטלנין מעלמא. וז"ל שם לא נמצא הרבה קהילות במדינה שיהא דין זה שייך, כי אם בקהלה שיש שם הרבה ירידים בשנה ואורחים חונים שמה כמעט חצי שנה או יותר, דאז הוקדשו לדעתם כיון שצורך להם ליכנס בבהכ"נ וכו' עכ"ל. וכן מבואר במשאת בנימין סי' ל"ג (מובא ג"כ במ"א סי' קנ"ג ס"ק י"ז) ועליהם יש לסמוך ובפרט שהוא רק מעלה מדרבנן כמ"ש הפ"י שם. ופסק כן לדינא בבהכ"נ בק"ק הוראדנא

ועוד נלפענ"ד דאפי' לטעם הראשון משום דנתנו לזה מעלמא. זהו כשהיו רבים שם מעלמא והתנדבו לזה, ולהכי לא מהני זטו"ה במא"ה. לפי שהם אינם נכנסים בעול האנשי העיר שיתבטלו דעתם נגדם. רק על דעתם התנדבו, אבל כל כמה שלא היו רבים ביחד רק איזהו מיחידים דעלמא מדי עברם בעיר הזאת התנדבו בתוך המתנדבים בבני העיר. אפי' היה כן כו"כ פעמים, אזי אמרינן להיפך שרק על דעת בני העיר התנדבו. ודי גם באנשי העיר לבד ולא בעי זטו"ה במעא"ה יחד. וראיה ברורה לזה, דאל"כ קשי' מדברי מרדכי הנ"ל ופסקינן כן בשו"ע (סי' קנ"ג סעיף י"ד] שבאם התנדב קרקע לביהכ"נ ואיננו דר באותו העיר. אזי יכולים בני העיר לבדם לשנותו אף לדבר הרשות. ואם הוא מבני העיר אין יכול לשנותן רק לדבר עילוי וע"י זטו"ה במא"ה דוקא, ואיך יהיו הסברות הפוכות לגמרי מהיפך להיפך. שהרי בבית הכנסת של כרכים אמרי' להיפך, דשמא יש אחד בקצה הארץ שאיננו מסכים לדעת אנשי העיר וטוביהם. אלא משום דהתם מפני שרבים מעלמא היו יחד ושפה אחת לכולם כשהתנדבו. לכן אמרינן דמסתמא לא ביטלו דעתם נגד דעת אנשי העיר וזטו"ה. ומשו"ה אפי' שהסכימו עתה רוב מן האורחים שרגילים לבוא שמה. עדיין חיישינן לאחד מהם שהלך לעלמא. אבל כשהתנדבו כל אחד ואחד בפ"ע. אזי אמרינן להיפך דמסתמא ביטל דעתו לגמרי והתנדב רק ע"ד בני העיר לחוד. וכן משמע להדיא מלשון רבותינו. וז"ל הר"ן שם, יש מפרשים דהיינו טעמא משום כיון דמעלמא קאתו לה רבים הוציאו בבנינה. ושמא יש אחד בסוף העולם שהוציא בה וחלקו מעכב עכ"ל דלמה התחיל ברבים וסיים מפני יחיד. וגם שהוא שפת יתר לגמרי. כיון דסוף סוף חיישי' ליחיד. הו"ל למינקט בקצרה דחיישי' שמא יש א' בסוף העולם שהוציא בה. ולמאי שכתבתי זהו כוונתו דדוקא היכא שהיו רבים ביחד ובעצה אחת הסכימו להתנדב נדבותם, אזי הוא דאמרינן שגם כל אחד ואחד מהם לא התנדב ע"ד זט"ה ואנשי העיר. (ואין לתרץ ולישב קושי' הנ"ל, דבהתנדב קרקע שאני לפי שעדיין לא נשתמש בה לדבר שבקדושה, אבל בביהכ"נ של כרכים שכבר התפללו בתוכה דמי למנורה דאפי' כשהוא מעיר אחרת אין יכולין לשנותו כמו שמתרץ המרדכי שם, וכמש"כ לעיל באות ג'], דזה אינו, דמידי טעמא היכא שכבר נשתמש בה ונתקדשה הוא רק מפני מילתא דאיסורא. דאין להורידו מקדושתו ובבהכ"נ של כרכי' אמרינן דאפי' לעילוי יתירא והקדושה חלה על הדמים. ואפ"ה אסור למוכרו מפני דעת הנודר, ועיין)

ו וכדי לברר הענין בשלימות נבאר עוד פרט זה. באם הנודר הוא מבני העיר או שאיננו מבני העיר. החילוק ביניהם בתרי גווני. חדא, לא מיבעי בדבר שאינו מסויים. דאזי כשאיננו מבני העיר ועודנו לא נשתמש לדבר שבקדושה. דאז יכולין בני העיר לחוד לשנותו אפי' לדבר הרשות. משום שעל דעת בה"ע לבדם נדר וביטל דעתו נגדם. וכשם דמהני זטו"ה במאה"ע נגד אחד מבני העיר. ה"נ מהני בחד מנהו (או בזטו"ה או בבני העיר), כשאיננו מבני העיר. אבל באחד מאנשי העיר יכולין לשנותם שניהן יחד זטו"ה במא"ה אפי' לדבר הרשות ואפי' בלא חילול כלל, כיון דעודנה לא נתקדשה, ואפי' לדעת הרמב"ן דהטעם משום אכחושי מצוה וביזוי מצוה. מ"מ צ"ל דכל זמן שלא נשתמש לדבר מצוה, לא מצרכינן לידי חלול כלל. וכמש"כ לעיל [באות א']. וכן מבואר בש"ס ריש פרק בני העיר (דף כ"ו] והני מילי בעתיקי אבל בחדתי לית לן בה וכשנדרו דבר מסוים ועדיין לא נתקדשה ולא נשתקע שם הבעלים אזי כשאיננו מבה"ע יכולין ג"כ לשנותן אפי' לדבר רשות בחד מנהו וכשהוא מבה"ע אזי אפי' שניהם יחד אין יכולין לשנותן אפי' למצוה הפחותה ממנו. רק בעילוי יתירא וע"י שניהם יחד זטו"ה ובמא"ה ותו אפי' כשמוחה בפירוש לא מהני. וכמש"כ לעיל (באות ב') ובנשתקע שם הבעלים. או בדבר שאינו מסוים. אזי כשאיננו מבני העיר יכולין בני העיר או זטו"ה לחוד לשנותן אפי' לדבר רשות. שהרי באיש אחר שאיננו מבה"ע לית לן לאפלוגי בין נשתקע ללא נשתקע. כמבואר במרדכי גבי נדר קרקע לביהכ"נ. ובאחד מבה"ע שנדר. אזי בחד מנהו באנשי העיר לחוד או זטו"ה לחוד בעינן שינוי לעילוי יתירא. אפי' שלא כדרך חלול כיון דעדיין לא נתקדשה. ודין זה מקורו ביו"ד [סי' רנ"ט ס"ב] אבל זטו"ה במא"ה יכולין לשנותן אפי' לדבר רשות ואפי' שלא בדרך חילול והפקעה. ומהני בכל הנך דינים. דכללא הוא דכל זמן שלא נתקדש ונשתמש בו למצוה אינן צריכין להפקעה וחילול והיכא שכבר נשתמשו ונתקדשו. אזי בדבר שאינו מסויים או אפי'