זית רענן חלק ב כ

דווקא היכא שכתב תיבה אחת לבסוף, אלא אפי' היכא דכתב אפי' פסוק אחד או אפי' חציו, ז', ו', ה', גם כן פסול לגמרי, בין במזוזה בין בתפלין, וכן בס"ת מלבד בדף אחרון היכא דלא אפשר, משום דלא ליתי לבזויי היריעה שלפניה שכתוב בקדושה וכהלכתו, וכמו שכתבנו לעיל באות ו']

כן נראה לפי ענ"ד ברור כשמש בצהרים, לכן שאלתי ובקשתי להסיר המכשלה הזאת מגבולכם, ואל יתאמצו עוד להעמיד הדברים על דעתם כנגד דעת רבותינו הראשונים אשר כל דבריהם כגחלי אש, ולבל יהי כזאת לכם למכשול ולפוקה. הלא יש בכם תלמידי חכמים גדולים מופלגים בתורה ויראה, עמדו וחקרו במישרים, ואז תמצאו האמת באור מצוחצח בעזרת השי"ת, ואל תעלימו עיניכם מזה, כי לא דבר נקל הוא. אחי יקירי שקלו נא בפלס מאזניכם הצח, מדוע שנסתי מתני לטרוח להתאמץ בזה עד כה, ולבוא עד הלום, אם לקנות לי שם לתהלה בגבולכם, חלילה מחשוב כזאת, כי מעודי רחקתי מרחק רב מדרכים האלה ולא חפשתי עד כה דרך צלחה, רק במנוחה בחרתי, וכשמוע שמעתי הדברים מן ידיד נפשי הרב וכו' מהור"ר יודל נ"י ובקש ממני להאריך על הגליון את דעתי בזה, תסמר שערת בשרי, וחרדה לבי בקרבי, כי לא נשמע כאלה בכל הגלילות, אמרתי לא עת לחשות הוא, כי גדלה המכשלה הזאת, לכן גם אתם הלא אב אחד לכולנו, עמדו ואזרו חיל, בכרוזים ובאיומים גדולים ועצומים, לבל יוסיפו הסופרים לשלוח בעולתה ידיהם, ויאמנו ידיהם להוליכם במישרים, ואז ישכילו, ואז יבקע כשחר אורם, ויזכו לרב טוב הצפון, ויקרב קץ גואל צדקנו, ואז נתענגה יחד על רוב שלום, בהשגה יתירה ועצומה, באמונתנו ובתורתנו הקדושה. דברי ידיד לכל ההוגים בתורה הקדושה, ועומדים על משמרתה, להקימה ולהרים מאשפות נזרה בקיום מצוותיה: הק' משה יהודה ליב בן הרבני מהור"ר בנימן זלה"ה: סימן ב בדיני ביהכ"נ

בנידון בית הכנסת של חומה שכבר בנו אותה עד הגג ועמדה זה כמה שנים, ואין יכולין לגמרה מחמת רוב הוצאות שיעלה עוד ע"ז, אם רשאים למוכרה תשובה

א בקדושת ביהכ"נ היכא שכבר התפללו בתוכה אפי' באקראי יש בו משום שני דברים, אחד, משום שינוי מצוה ואכחושי מצוה, והשנית, משום קדושה דאית בה, דחכמים עשאוה כדברים שגופן קדוש, ומשום האי טעמא אי אפשר להפקיע קדושתן רק ע"י חלול על דבר אחר, אפילו ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, אבל אחרי שנתחלל, אזי בז' טובי העיר במעמד אה"ע רשאין לשנותן לצרכי הקהל אפי' על דבר רשות, ואנשי העיר לחודייהו או זטו"ה לחודא, אינם רשאים לחלל רק על קדושה חמורה, נשמע מזה היכא דלא התפללו בתוכה דלית בה משום קדושה, כמבואר בהג"א ריש פ' בני העיר הגה"ה ד' ובא"ח [סי' קנ"ג סעיף ח'] אזי כל מה דהותרה לז' טו"ה במעא"ה בביהכ"נ שנתקדשה כבר, ע"י חילול על דבר אחר, הותרה להם היכא דלא נתקדשה אפי' בלא חילול כלל, דמידי טעמא דמצרכינן חילול רק להפקיע קדושתן והיכא דלא נתקדשה עדיין, דאית ביה רק משום שינוי דעת המתנדבין ושינוי מצוה ואכחושי מצוה, ולענין זה לא מהני החילול מידי, דסוף סוף נשתנה המצוה ודעת המתנדבין

ואין לומר כיון שכבר התפללו בתוכה, כבר יצאו ידי חובת המתנדבין, ומשום האי טעמא מהני חילול, והיכא שלא זכו בו גם בדרך חילול לא מהני, דזה אינו, שהרי אפי' לא התפללו בתוכה אלא אורחים לפי שעה, גם כן נכלל בדינים הנ"ל כמ"ש סעיף ח'] שם ומשמע להדיא דלא יצא מן הכלל לכל פרטי דינים המבוארים לעיל סעיף זיי"ן] דזיי"ן טו"ה במעא"ה יכולים למכור אפי' למשתי ביה שיכרא, ומש"ה מותרים ז' טו"ה במעא"ה לשנותן אפי' לדבר הרשות ולצרכי הקהל, ומה שיקשה על זה לכאורה מאיזה מקומות, יתבאר להלן על נכון

ב איברא כל זה היכא דנבנה ממעות יחידים שהתנדבו, אבל היכא שנתנו והתנדבו דבר מסויים, שאחד מהם התנדב הקרקע, והשאר בנו כל אחד מהם דבר מסויים, זה בנה כותל מזרחי משלו וכן השאר התלקטו ובנו כל א' מהם כפי יכולתם, אזי כל כמה דלא נשתקע שם הבעלים, גם ז' טו"ה במעא"ה אינם יכולים למכור לדבר הרשות. ואפי' אחד מהם יכול לעכב, וכן כשיש לאחד מאנשי העיר דבר מסויים בבנין זה, נמי דינא הכי שהוא יכול לעכב, אפי' נגד ז' טו"ה במעא"ה, ומקור דין זה נובע מערכין [דף ו' ע"ב] ובי"ד (סי' רנ"ט ס"ג] ובא"ח [סי' קנ"ג סעיף י"ד] ומקורו ממרדכי פ' בני העיר, ולהלן יתבארו בכל פרטותיהן

ג איברא לדבר מצוה יכולין שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר לשנותו אפי' בדבר מסויים ולא נשתקע שם הבעלים, כמו דאיתא שם גבי נר ומנורה, אפי' היכא שהבעלים מעכבין, ולכאורה יש לספק אם דוקא למצוה רבה הוא דיכולין לשנותו גבי דבר מסויים ולא נשתקע, אבל לפחותה ממנו גם זטו"ה במעא"ה אינם יכולים לשנותם היכא דבעלים מעכבים, וטעמא דמילתא דכל היכא דבעינן דבר מצוה דוקא, אזי מכללו נשמע דבעינן דוקא עילוי יתירא כדמשמע ר"פ בני העיר, דבאחת משנים יתלכדו, דגבי בני העיר לבד, או זטו"ה לבד בעינן עילוי יתירה, וזטו"ה במעא"ה יחד גם לדבר הרשות נמי, אכן שיתמצעו הדברים גם במצוה פחותה ממנו לא נשמע, אולם גבי נר ומנורה מבואר במהרי"ק (שורש קכ"ח] וכן הש"ך בסי' רנ"ט ס"ק י"א] מסכים עמו. וכתב שם שאין שום פוסק יכול לחלוק ע"ז דאפי' למצוה הפחותה ממנה יכולין לשנותו, מדמפלגינן התם בגמרא בין דבר רשות לדבר מצוה, ש"מ אפי' לפחותה

אולם מסתברא דגבי ביהכ"נ גופא באופן שכתבנו בעינן דוקא עילוי יתירא, כיון דעדיין תוכל שתעמוד בקדושתה, ואפי' היכא דעדיין לא נתקדשה, כגון בעובדא דמרדכי שנדר קרקעו לביהכ"נ, כיון דעדיין אפשר שתחול עליה קדושתה, דגז' עבידא דבטלא כדאי' בריש כתובות, והכא נמי אפשר שיתרצו הכות' כמו שמרמז שם המרדכי ע"ז ברמיזותיו, אבל גבי נר ומנורה שאני, כיון דאיירי התם בדספקי בביה"כ להאיר להמתפללים זולת המנורה ההיא, כמו דאיתא במהרי"ק ובש"ך ובנ"י ריש ב"ב [דף ח'] בשם ר"י ועיי"ש, וכיון דלא נתקדשה מעולם, וגם אי אפשר שתתקדש עוד, שהרי כל עיקר קדושת המנורה הוא מפני שמאירה למתפללים, וכיון שכבר ישנו שם כדי הספוק שוב א"א שתתקדש עוד, ומשום הכי כל מצוה כל דהו מיקרי לגביה עילוי יתירא, שהרי למה שנדרה היא כשרגא בטיהרא וכן נראה ברור. ובזה יתישבו כמה קושיות כמו שנבאר אפס מנהו להלן

ונמצא לפי"ז גבי מנורה גופא בעינן אחת משניהם, היכא דלא ספקי בביהכ"נ מנורות די ספוקם. אזי גם זטו"ה במאה"ע אינם רשאים לשנותו רק לעילוי, והיכא דספקי גם בפחותה סגי, ותרווייהו מחד טעמא. דהיכא דספקי, גם הפחותה בשם עילוי יכונה, כיון דלא נצרכה כלל לצורך מה שנדר, ונצרכה טפי לדבר אחר ואין לך עילוי גדולה מזו, ומשום הכי הוא דקשי' ליה לש"ך בסי' רנ"ט ס"ק י'] על המרדכי דמתיר לשנות המנורה כשלא הדליקו בה עדיין אפי' היכא דלא נשתקע שם הבעלים גם לדבר הרשות דכיון דגבי מנורה איירי בדספקי בלעדו. מה לי הדליקה או לא הדליקה. שגם בהדליקה לא נתקדשה עדיין. ובלתי אפשרי שתתקדש עוד, ואפ"ה אסור היכא דלא נשתקע שה"ב לדבר הרשות, אבל המרדכי לטעמי' אזיל דס"ל דגבי מנורה איירי התם בדלא ספקי ולצורך עילוי, כמו דאיתא להדי' במרדכי ר"פ בני העיר גבי אורח שהתנדב קרקעו לצורך ביהכ"נ. דמחלק שם דגבי מנורה שאני מפני שנתקדשה כבר. אבל מכל מקום הדין עם המהרי"ק דבעיקר הדין לא יחלוק שום פוסק דהיכא דספקי רשאין לשנותן אפילו לפחותה דתרווייהו בחדא מחתא מחתינן להו וכמ"ש

איברא עדיין קשה על המרדכי. דאיך אפשר לאוקמי ההיא דמנורה