זית רענן חלק ב רח

אותו בפירוש מחיוב שמירתו, וממילא הדרא קנין רשותו ליד הנפקד וכשקבל עליו לשמור לשני מקנה רשותו לו, משא"כ כשהשכיר את מקומו במעמד המוכר, אף שלא אמר לו ולא מידי, כיון שכבר נסתלק מעליו כל דיני שומרים, שהרי הוא כאילו חזר בפירוש, ופועל יכול לחזור, ובמעמד המפקיד ושתק חזרתו חזרה, ועיין בבית יוסף [סי' ר' סעיף ב'] שדקדק בלשונו עד שיאמר לו המוכר ויקבל עליו ע"פ מאמרו

ז יש להקשות לרב אסי דס"ל דקרקע סימטא קנה וכליו של לוקח ברה"ר לכ"ע לא קנו, מהא דתנינן בפרק הניזקין במס' גיטין [דף נ"ט: דף ס"א.] מצודות חיות ועופות יש בהן גזל מפני דרכי שלום, ותני עלה באוזלי ואוהרי כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בלחי וקוקרי, ועל כרחך מקום מצודה כסימטא דמי, דאל"כ אף ביש להם תוך לא קנה, ולרב אסי אפי' בלחי וקוקרי נמי יקנה, דהא קרקע סיטמא קונה לו, אמנם לדעת רמב"ן במלחמות דמפרש דרב אסי פליג על רב פפא, ונקיטא ליה דברי ר' יוחנן וריש לקיש כפשטא, דאף ברה"ר קונין לו כליו, היה איפשר לומר דמקום מצודה היא כר"ה, אכן היה קשה לדידן דא"כ אף באוזלי וכו' דיש להם תוך נמי לא יקנה, ומסתימת הש"ס משמע דלכ"ע קונה, וכן פסקינן [בסי' ש"ע), ודוחק לומר דבהא גופא פליגי

ונראה דאף לרב אסי דסימטא קונה מפני שיש לו רשות להשתמש בו כל תשמישו, ואף שהוא לכל בני הסימטא כמוכר כלוקח כולם שוים, ס"ל דגם חצר השותפין קונה, אבל מקום מצודה שאין לו רשות רק להניח רשותו לא דמי לחצירו, ומידי דהוי כמו דריסת רגל המבואר בריטב"א פ' קמא דב"מ, מובא בש"ך סי' קצ"ח ס"ק ו'] דלא קונה ליה ד' אמות

ח יש להבין לסלקא דעתא דקרקע סימטא הוא כחצר השותפין שהמקום קנוי לכל בני הסימטא, א"כ מאי קשי' ליה מדברי ר' יעקב אר' יוחנן, דלמא הא דרב אסי כשהמוכר אינו מבני סימטא זו, ולהכי הסימטא הוא כחצירו לקנות מאחרים, ור' יוחנן איירי כשהמוכר הוא ג"כ מבני סימטא זו, וחצר השותפין אינה קונ' לו זמ"ז כמו דפסקינן אנן

אכן הש"ס הוכיח דע"כ איירי כשהוא ג"כ מבני סימטא, דאל"כ אף בלא מדד יקנה לו ד' אמות, אלא ודאי שגם המוכר הוא מבני הסימטא, וכיון שקדם כליו זכה לו ד' אמות, לפי שמקומו של כלי קנוי הוא לבעל הכלי, כמבואר בבית יוסף סוף סי' ר' בשם הר"ן ותלמידי רשב"א

ט יש להתבונן בדברי ר' זירא דאמר שמא כו' אלא במודד לתוך קופתו, וגם במה דמקשה דברי ר' יוחנן אהדדי, דילמא חדא איירי כשנתן דמים [ור"י לשיטתיה דס"ל דבר תורה מעות קונות], וכיון שיש לו רשות ללוקח להשתמש שם לא גרע מהיתה עלייתו של לוקח מושכרת ביד המוכר, דאז הלוקח יטרח ויציל, אף שכבר השכיר מקומו ב"מ דף מ"ט:], מכ"ש בסימטא שיש לו רשות גם עתה, והכי נמי נראה לדינא דאף בחצר שאינה משתמרת דאינו קונה, אבל כשנתן לו מקצת דמים קונה ע"י כסף, [ועיין בש"ך סי' קצ"ח ס"ק ה'], וצ"ל דדחיקא ליה לאוקמי הכי, דמשמע ליה דקרקע גופא או כליו לר"ז קונים לחודא, מדלא הזכיר ממתן דמים, אכן ממתניתין יש להקשות דאם היה פיקח שוכר את מקומן, דמה לו לטירחא והוצאה יתירה, טוב לו לתתו על מקחו, ויקנה בתורת דמים, דהא בסימטא איירי, ויש לדחות דע"י שכירות המקום לא ירגיש המוכר שעושה זה כדי לקנות על ידה, דאולי צריך למקום לתשמיש קבוע

ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם [פ"ד מהלכות מכירה הלכה ט' י'] דבמדה שהוא של אחד מהם קונה בסימטא כשהגיע לרושם, ואפילו כשהמדה היתה של מוכר, לפירוש הראב"ד והמגיד משנה והכ"מ, ודבריו תמוהין ממתניתין דמדד ולא משך לא קנה, עיין במ"מ שם ובלח"מ שהאריכו בזה, וע"פ הנ"ל נראה דעל כרחו איירי בכור בל' סאה בסלע, דעל זה מוקמינן בש"ס בהגיע לשנתות, וכיון דאנן מספקא לן אם תפוס לשון ראשון או לשון אחרון, רק מחמת דלוקח תפיס א"כ הלוקח יכול לחזור בו, כמבואר בנמוקי יוסף, אכן לרמב"ם דחיקא ליה זה דקנה לגמרי משמע, ומדוייק ג"כ בלשונו, שהרי שם [בהלכה ח'] מסיים ואין אחד מהם יכול לחזור, וע"ז נקיט ותני [בהל' ט'] וכן, הרי להדיא דעליה קאי, וא"כ ע"כ כשנתן דמים איירי דאז אין שניהם יכולין לחזור בהם, ולהכי קונה אף במדה של מוכר בסימטא, דכיון דנתן דמים לא גרע מעלייתו של לוקח מושכרת ביד המוכר, [ועיין בכ"מ פ"ג הלכות מכירה ה"ו וש"ך סי' קצ"ח ס"ק ה', דלהרמב"ם ג"כ הטעם בעלייה של לוקח מושכרת ביד מוכר, משום דבכהאי גוונא מעות קונה ויטרח ויציל]: סימן עב עוד בסוגיא הנ"ל

א הרמב"ם פרק ד' מהלכות מכירה הלכה ז'] כתב וז"ל, היו הפירות בסימטא או בחצר של שניהם ואפי' היו ברשות לוקח והיו בתוך כליו של מוכר וקיבל עליו המוכר למכור, והתחיל המוכר למדוד בתוך כליו של מוכר, אם אמר לו כור בלמ"ד אני מוכר לך יכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה הואיל ועדיין הפירות בכליו כו', וכליו של מוכר אינן קונין ללוקח אע"פ שהוא ברשות לוקח, ואם אמר לו כור בלמ"ד סאה בסלע ראשון ראשון קונה, שכיון שפסקו הדמים על כל סאה וסאה, כל סאה שיגביה המוכר ויערה אותה נגמרה מכירתה הואיל ואין הפירות ברשות המוכר [ולא ברשות לוקח] ואילו לא היו הפירות בכליו של מוכר, כיון שהן ברשות לוקח קנה משפסק אע"פ שלא מדד כמו שבארנו עכ"ל, ונושאי כליו האריכו לפרש דבריו, ועיין בכ"מ שהעלה, דגם ברשות לוקח בכליו של מוכר הרי המדידה כאילו אמר לו זיל קני, אמנם כן ברשות לוקח דכיון שהקנה לו כליו קנה לו רשותו ממילא, אבל בסימטא ובחצר של שניהם אף שהקנה לו כליו, מכל מקום במאי קנה, ולכוונה זו מפרש הכ"מ דרישא דקתני יכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה קאי אכולהו, אבל סיפא דקתני ראשון ראשון קנה, לא קאי אלא ארשות לוקח דוקא וכו' עיי"ש, אמנם לו גם כדבריו מרישא גופא קשיא דאם מדד כל הכור קנוי לו, ועודנה קשה, כיון דמדד במדה של מוכר לתוך כלי של מוכר היאך יקנה, ואפי' לתוך קרקע סימטא גם כן לא קנה, וצ"ל דרישא איירי בוודאי במדה שאינה של שניהם, ולהכי כשגמר כל המדה ומדד כל הכור נקנה המדה למפרע ללוקח, כדעת הרא"ש שחולק על ר"י, מובא בטור סי' ר', וכן צ"ל בלאו הכי לדעת הכ"מ שמפרש דברי הרמב"ם, דלהכי קנה בכהאי גוונא דהוי כאומר לו זיל קני, ועיין בלח"מ מה שהקשה עליו מדברי הלכות שהאריך, דעל כרחך רב ושמואל איירי בכהאי גוונא, דאילו היה בכליו של לוקח ברשות מוכר הא קיי"ל דלא קנה, ולדברי כסף משנה אמאי לא נאמר דמדידה הוי כאומר לו זיל קני, דעדיפא לענין רשות מלהקנות לו הכלי כמבואר בפוסקים, ותירץ שם, כיון דהוי מענין המדידה, להכי אמרינן דהוי כאילו משאיל לו הכלי, מה שאין כן הרשות שאינו מענין המדידה, ולדבריו כיון שלא השאיל לו אלא הכלי של מדה, שהוא מענין המדידה, א"כ בכור בל' כשגמר כל המדה היאך קנה, כיון שלא קנה בשעתו, אלא על כרחו צ"ל דס"ל כדעת האשר"י דקנה למפרע]

ומה שהוכרח הכ"מ לפרש דלא קאי אסיפא, הוא דכיון שמכר לו כור בל' סאה בסלע, ומדד לו בסאה שאינה של שניהם, לא עדיף משנתות דאיירי ג"כ כשאמר לו הין בי"ב לוג בסלע, ואע"פ כן לא קנה במדה שאינה של שניהם כשהגיע לשנתות עד שנתמלא המדה לגמרי, דמחמת ספק לא יצאה מרשות מוכר כמבואר בכל הפוסקים, ה"ה והוא הטעם כשאמר לו כור בל' סאה בסלע, היאך יקנה ראשון ראשון כיון שעדיין לא השאיל לו המדה עד שיתמלא הכור לגמרי, כן נראה לי לפרש דברי הכ"מ

ב אמנם בעיקר הדברים דברי הרמב"ם תמוהים מאד, הן בדינו הן בלשונו כמבואר לכל רואה, ועוד יש לדקדק בדבריו בהלכה ח'] וז"ל וכן המוכר יין או שמן, דמבואר בלשונו הצח שדינים הללו עד כה איירי דוקא בפירות ולא בדבר לח, וכן מה שדקדק בלשונו שיגביה ויערה, דלאיזה צורך מהני הגבהתו של מוכר, ומאין הוציא דינים חדשים הללו נגד כל הפוסקים, ועיין בנתיבות המשפט [סי' ר' ס"ק י'] מה שהקשה לדעת רמ"א [סעיף ה'] דבכליו של מוכר אפי' אמר ליה זיל קני לא קנה, והיאך סתם [בסעיף ז'] כדברי הרמב"ם

ונראה לפענ"ד ליישב דבריו על נכון, דלכאורה קשה בשקלא וטריא דהכא, אם כליו של מוכר קונה ברשות לוקח, מהא דאמרינן