זית רענן חלק ב קצג

שימשכנם להתפרע מהם וכן עשה וכו'. והשיב, הספרים אפי' תדינו אותם כדברים העשוים להשאיל ולהשכיר, אינם עכשיו בידו, וא"כ אין לו תביעה עליו בגופן של ספרים, עכ"ל. וטעם הדבר הוא שכל טעמו של דברים העשוין להשאיל ולהשכיר דאינו נאמן לטעון לקוח משום דמוקמינן ליה בחזקת מרא קמא, וכל זה אינו רק לגבי גוף החפץ כשהוא בעין, משא"כ לגבי המעות דלית בהו חזקת מ"ק, ומש"ה גבי אחר דכבר קנה את החפץ בשינוי מעשה דאינו חייב לשלם כי אם דמיו ולגבי דמים תו ליכא חזקת מ"ק, מש"ה נאמן לטעון נתת לי, משא"כ גבי אומן כיון דמחוייב להחזיר את החפץ כמו שהוא אע"ג שמטמינו ואינו מראהו כיון דאנן מחזקינן דמסתמא עודנו בידו פשיטא דמחייבינן ליה שישלם דמי שוויו

ג והא דמשני בראה עבדו ביד אומן וטליתו ביד כובס בדאיכא עדים וראה, וקשיא לרשב"ם הנ"ל דמפרש בדאיכא עדים שמסרו לו בתורת אומנות דא"כ אפי' אחר נמי בדאיכא עדים שמסרו לו בפקדון או בשאלה וראה בידו, ג"כ א"נ, ובזה ל"ש תירוץ הנ"ל כיון דל"ש ביה שינוי מעשה, וגם בטלית בי"כ הוי שינוי החוזר לברייתו ויש לדחות דגבי אחר הוי מיהת השבח שלו דשבח גזילה דגזלן הוא, וכר"מ דעבדא כמטלטלין, משא"כ גבי אומן דע"ד בעה"ב השביחו ונראה לתרץ ברווחא, כיון דגבי עבד מיירי בע"כ כשהחזיק בו ג' שנים וכמפורש ברשב"ם ולעיל בגמרא וא"כ בע"כ מיירי כששימש בו כל ג' שנים והיה כל זמן זה תחת רשותו לבד בכ"ד, וה"ט דליכא ראיה מדלא מיחו בו הבעלים, כיון שידוע לכל שהוא אומן אמרינן דבשכר האומנות שימש בו כל הזמן ההוא, אבל גבי אחר אפי' דידוע ע"י עדים שבאה לידו בתורת שאלה מתחלה הוה ליה למחויי אח"כ, שהרי אפי' בקרקע דבחב"ע ובאה לידו מתחלה בתורת משכנתא ואח"כ החזיק בה ג"ש הוי חזקה לכמה פוסקים מדלא מיחה בו, כיון שאינו ידוע לכל כמו גבי אומן, וגם בטלית בי"כ ניחא דנקט ליה בהדי עבד כמשי"ת לקמן אות ח'] דכל עיקר חזרתו של רבה הוא מדקתני לה בהדי הדדי, ועוד דרשב"ם לשיטתו דס"ל לעיל [דף ל"ו] שגם גודרות גופייהו יש להם חזקה לאחר ג"ש אע"ג דלאו בני שטרא נינהו, ולפ"ז גם בעדי פקדון וראה יש להם חזקה לאחר ג"ש, ומשום דקתני לה בהדי עבד דמיירי לאחר ג"ש, ודוקא אומן הוא דאינו נאמן אפי' לאחר ג"ש משא"כ בעדי פקדון וראה. אח"ז מצאתי בש"מ בסוגיא דרבה ב"ש [דף ל"ג] שכתב להדיא כן לחלק בין אומן לאחר, ואפי' בדאיכא עדי פקדון וראה

ונהניתי מאד שכוונתי תל"י לדעת הר"י מיגאש וגדולי הפוסקים הראשונים עיי"ש, וז"ל תד"ה לקוחה, והא דאמרינן דבדאיכא עדים כו' מסתברא לי דהתם דוקא במטלטלין ובחזקה דלאלתר כו' אבל בקרקע דחזקתן ג"ש כל חזקה ג' ראיה היא כו' והא דאמר רבא כו' אמטלטלין לחוד קאמר ולא אעבדים, כיון דחזקתן ג' שנים כו' אפי' איכא עדים וראה נאמן לומר חזרתי ולקחתי, עכ"ל והא דמשמע מדבריו דדוקא בעבד הוא דל"מ עדי פקדון וראה כשהחזיק בו ג"ש, אבל במטלטלין מהני עדי פקדון וראה אפי' לאחר ג"ש, ה"ט דס"ל דגם בגודרות לא מהני אפי' כשהחזיק בו ג"ש דלאו בני שטרא נינהו, משום דכל עיקר חזקת ג"ש בשטרא תליא דעד ג"ש מזדהר בשטרא וכו'. אבל לרשב"ם דס"ל דגם בגודרות מהני חזקת ג"ש, דכל עיקר חזקת ג"ש במחאה תליא נידון ממילא דה"ה בעדי פקדון וראה מהני חזקת ג"ש ועיין סי' קל"ה סעיף א']. ולמש"ל [באות ב'] דאיכא נפקותא רבתא לרבה בין אומן לאחר, בין למאי דקס"ד מעיקרא ובין למסקנא אליבא דרבה, מ"מ אתקפתיה דרנב"י ממתניתין הכי אזדא ליה דנהי דאיכא נפקותא לדינא בין אומן לאחר גם לדידך, מ"מ מצחות לישנא דמתניתין משמע דאומן אין לו חזקה הוא משום דאין בתפיסתו ראיה של כלום, אבל גבי אחר יש לו חזקה בעצמותו דיש בתפיסתו ראיה, אבל לדידך דגם באומן בעינן עדים וראה וכה"ג גם באחר ליכא ראיה בתפיסתו, רק מטעם אחר נסתבב זכותו לפי דקנאו בשינוי מעשה ונתגלגל פני הנידון רק על הדמים וכמש"ל, אבל לולא זאת הלא שניהם האומן והאחרים שוים בראיית התפיסה

ד והא דלא ניחא ליה לרשב"ם בתירוצו דתוס' בד"ה אבל] דרבה מוקי לה במסרו לו סתם, הוא, דלשיטתו דעיקר טעמיה דרבה דלא סגי באומן בראה לחוד כמו בגודרות ודברים העשוין להשאיל ולהשכיר, דשאני אומן מפני שעודנו יכול לומר לו אינך רגיל לתקן אצלי, א"כ גם כשמסרו לו בעדים בסתם עודנו לא פקע טענה זו, להכי הוכרח לפרש דמסר לו בעדים בפירוש לתקן, ומש"ה מפרש בתחלת הסוגיא שפני הנידון הוא על הדמים, גם גבי אומן, וכמש"ל באות ב']. אכן בעלי התוס' דחולקין עליו בזה דס"ל דאין זה טענה כלל גם לרבה, רק דסברי דלרבה הוא משום תקנת חכמים שתקנו לגבי אומן, דאלת"ה הרי א"א לאומנין לקנות כלים ובגדים רק בעדים וכיון שקנין הוא לעלמין ואטו בכיפי תלו להו, וגם הבעלים לא יפסידו עי"ז דכיון דמשך זמן התיקון ידוע ואינו לעולם, הרי יכול למוסרו לתקן בפני עדים, אבל בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר, וכן גבי גודרות דאיכא פסידא דבעלים מוקמינן ליה אדינא

ובעיקר פלוגתייהו בטענה דאינך רגיל לתקן אצלי, מצינו כיוצא בו פלוגתא דרבוותא, עיין [סימן קל"ד סעיף ו'] גבי בן אומן לאחר מיתת אביו, אם נאמן לטעון אני קניתי ממך, כיון דאיכא למיתלי שירשו מאביו, וכן בש"ך [סימן רצ"ז ס"ק א'] בד"ה ומ"ש המ"מ בשם הרמב"ן ורשב"א וכו' וע"ש, אלמא דפליגי בכל הדברים שאין בתפיסתן ראיה דמוקמינן ליה בחזקת מ"ק, אם זהו היכא דנראה בעליל שאין בתפיסתן ראיה בבירור, אבל היכא דמספ"ל ואיכא למיתלי שאין בתפיסתן ראיה, כיון דלא נתברר לגמרי, מוקמינן ליה בתר חזקה דהשתא דעדיפא מחזקת מ"ק, [וזהו כדעת מהרש"א בסוגיא דהמחליף ב"מ דף ק'], או שגם בזה מוקמינן ליה בחזקת מ"ק [וכדעת מהרש"ל שם], וס"ל לרשב"ם דפליגי בכגון זה בטענת שאינך רגיל לתקן אצלי, רבה ואביי, ופסקינן כאביי, או משום דגם במספ"ל אם יש בתפיסתו ראיה מוקמינן ליה בחזקת מ"ק, או משום דבטענה זו עודנו לא נכנס לספק השקול

ומ"ש הרשב"ם לחלק בין אומן לדברים העשוין להשאיל ולהשכיר משום דלכל שכניו הוא משאיל. צריך ביאור קצת, דא"כ מי שאינו משכניו יטעון ג"כ אינך רגיל להשאילני וקניתי ממך. ונראה דמבואר בתוס' שבועות (דף מ"ו] בד"ה וספרא דאגדתא ובהלכות שם באריכות, דהא דאמרינן שם דאחזוקי אינשי בגנבי ל"מ זהו דוקא על אדם ידוע, ומש"ה נמי גבי דברים העשוין להשאיל ולהשכיר, כיון דמשאיל לכל שכניו תו אין בתפיסתו ראיה גם לאחרים שאינם משכניו, דנוכל לתלות שאחד משכניו מכר לו וא"י ממי הגיע לו, משא"כ גבי אומן שהרגיל לתקן ידוע לו, והדר דינא דאחזוקי בגנבי ל"מ, [ועמ"ש בזה בהשמטות]

עיין בש"מ שהקשה לדעת רשב"ם דבלא מסר לו בעדים אית ליה מיגו דלהד"מ שלא נתת לי לתקן מפני שאינך רגיל אצלי, א"כ מאי הקשה אביי לקמן מראה עבדו ביד אומן, דאכתי יש לומר דבראה לחוד סגי ליה, והוא דידעינן דרגיל לתקן אצלו, והניח בקושיא ולפענ"ד נראה דבזה מיושב ג"כ מה שמקדים אביי לזה תירוצו דרבה על סיפא דמיירי ביוצא מתחת ידי אחר דא"ל מיגו דמינך זבינתיה, דבזה תו א"א לומר דרישא מיירי בדידעינן דרגיל לתקן, דא"כ ליפלוג וליתני בדידיה, דהיינו באומן גופא דבדלא ידעינן נאמן במיגו דאינך רגיל, ומכ"ש גבי אחר דאית ליה מיגו דעדיף טובא

ה בתוס' ד"ה א"ה וכו'. ונראה לתרץ דרך פלפול, וגם בתירוצא דרבה מי סברת וכו' לא ס"ד וכו' שהוא שפת יתר ללא צורך דיספיק לומר דס"ל דצלב"ע, ונראה דאביי הבין בדברי רבה דמסרו לו בעדים ואמר לו אל תחזיר אלא בעדים ואפ"ה קשיא ליה, וה"ט דס"ל דהא דא"נ במיגו דהחזרתי בפני עדים והלכו למדה"י, כיון שהתנו עמו בפירוש הוי כאנן סהדי, וא"כ גבי אומן נמי היכא דהתנה בפירוש שנתן לו לתקן ואל תחזיר לי אלא בעדים א"נ לומר חזרתי ולקחתי במיגו דהחזרתי בפני פו"פ דדמי למיגו במ"ע, כמ"ש [באות א'], אבל לדידך דאית לך דבראה לחוד גם האומן נאמן רק כל עיקר דינו דאומן לדידך הוא היכא דמסרו לו בעדים ואמר לו אל תחזיר אלא בעדים, וקשיא דא"כ אפי' אחר נמי, וצ"ל כתירוץ התוס' דמיירי במסר לו סתם דגבי אחר תלינן דמסר לו בתורת מכר ובאם לא תיטב בעיניך אל תחזירני אלא בעדים, וכהאי דתניא הלוקח כלי מבית האומן ע"מ לשגרו ב"מ דף פ"א], אבל באומן תלינן דמסתמא בתורת אומנות נתנו לידו, והשתא כיון שעיקרו אינו בבירור גמור ויסודו הוא דתלינן בסתמא, השתא דאית ליה מיגו רחוק לומר דנחזור ונבנה מזה עוד לומר דהוי כמיגו במקום עדים, ובפרט לרבה דס"ל כל כמה דלא הוי כעדים גמורים מהני מיגו [ב"מ שם] גבי נהר פקוד, ועיין ברמב"ם בה' א"ב [פ' כ' הלכה ט"ו] כי"ב גבי ע"א שאביו כהן דלא מחזקינן בנו לכהן, [ועיין בזית רענן ח"ר דף צ"ח:], וע"ז מתרץ ליה מי סברת המפקיד וכו' אין צריך להב"ע ותלית ביה דמיירי בא"ל אל תחזיר א"ב, ומשום מיגו במ"ע