זית רענן חלק ב קעז

לענין שבועה, והקשה דמה לי ממון ומה לי שבועה, לכן מתרץ הרא"ש שם מטעם מיגו דהעזה, ג] וקשה ג"כ דהא לדעתו דליכא נפקותא בין ממון לשבועה הדרא קושיא לדוכתיה, ד] קושיית המפרשים על תוס' ד"ה קציצה כו' וז"ל וי"ל דשאני הכא דמודה במקצת כו' עכ"ל, דהא לענין ממון אמרינן מיגו דהעזה, ה] קושיית קצות החשן [סי' רצ"ו] לדעת הבעל המאור דהמפקיד אצל חבירו בשטר וטוען החזרתי אינו צריך לישבע מדאורייתא דלא חייבה רחמנא רק בטענה דשייכא גבי שומרים לבד ואעפ"כ לא הפסיד המיגו מדאורייתא, וכדאיתא להדיא בספר הכריתות בלשון לימודים שער ג' סימן קצ"ה] דמדאורייתא אמרינן אם רצה לטעון שקר היה טוען נאנסו וישבע על טענתו ול"א שאינו רוצה לטעון כן מפני השבועה, א"כ מה מתרצינן דאפקיד בשטר הלא יש לו מיגו דהחזרתי ואם טען החזרתי היה נאמן בלא שבועה מדאורייתא במיגו דנאנסו, וכיון שהיה נאמן בטענת החזרתי בלא שבועה יש להאמינו גם עתה שטוען נאנסו בלא שבועה

ולפענ"ד נראה ליישב בחדא מחתא, דלכאורה קשיא על רב ושמואל דמוקי בששכרו בעדים, אבל בלא עדים נאמן לומר נתתי לך שכרך במיגו לא שכרתיך, דבקידושין (דף ס"ד] פליגי רבי ור' נתן במי שאמר בשעת קידושין יש לי בנים, ובשעת מיתה אמר אין לי בנים נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור דברי רבי, ר' נתן אומר אף נאמן לאסור, ומסקינן התם דפליגי במוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני, דאמרינן מה לי לשקר כעדים דמי ואתו עדים עקרי חזקה לגמרי, ור"נ סבר מה לי לשקר כי חזקה דמי וכו' עי"ש [ובש"ע אהע"ז סי' קנ"ו ס"ז], ולפי דעת הרשב"א שם דמיגו דאי בעי מראה כוונתו לפנינו אלים מן מיגו דטענה אחרת, ולכן אמרינן הואיל ובידו לגרשה דתו לא נשאר שום צד ספק משא"כ בטענה אחרת, ולפי דעתו אף דפליגי רבי ור' נתן בתוקפיה דמה לי לשקר זהו דוקא במיגו דאי בעי עביד מעשה לפנינו, אבל במיגו לטענה אחרת כ"ע מודים דמה לי לשקר כחזקה דמי, דמהיכא תיתי לן לומר דפליגי בפלוגתא רחוקה

ועיין בתוס' בסוגיין ד"ה כי מטי כו' ועי"ל כו', תמצית דבריהם דחזקה אחת לא מהני נגד חזקת חיוב וברי דשכיר וראיה לזה ממתניתין דחנוני ופועלים לדעת גדולי הראשונים דתרווייהו נוטלים מדינא, הפועלים מטעם חזקת חיוב וברי ושמא, והחנוני מטעם חזקה דשליח עושה שליחותו, ואמאי לא מצרפינן חזקה דחנוני לגבי בעל הבית ולפטור מפועלים אלא ודאי דחזקה אחת לא מהני נגד איני יודע אם פרעתיך, ועיין לקמן בדיני שאלה ושכורה סי' פ"ב אות ד' שהארכתי בזה], וא"כ אפי' שכרו שלא בעדים דאית ליה מיגו לבעל הבית מה מהני לגבי חזקת חיוב וברי ושמא, דהא מה לי לשקר דטענה, כחזקה לבד הוא, ואין לומר דהכי אמרינן בשכרו שלא בעדים ממתינין עד למחר ואיכא חזקה דאין בעה"ב עובר בבל תלין בצירוף המיגו והוי תרי חזקה, [ויתיישב בזה קושיית תוס' בסוגיא ד"ה מתוך, דהוי מיגו בדדמי], ז"א דהא בזמנו ליכא רק מיגו לחוד ולמחר דאיכא חזקה דאין בעה"ב עובר בבל תלין תו ליכא חזקה דאתמול דעכשיו לית ליה מיגו דהא הודה מאתמול דשכרו, ומיגו למפרע לא אמרינן

אלא ע"כ צריכין לומר דרב ושמואל ס"ל דאף דפליגי רבי ור' נתן בתוקפיה דמה לי לשקר זהו דוקא היכא דטוען נגד חזקה כגון התם דמוחזק באחי ולא מוחזק בבני בהא סבירא ליה לר' נתן דמה לי לשקר כחזקה דמי, אבל בלא זה כ"ע מודים דאף מיגו ע"י טענה כעדים דמי

ועתה נעמיד דברי הר"י מיגאש ודברי הרא"ש בטעמים ברורים וצלולים, דלכאורה היה נראה דחזקה מהני לפטורי משבועה דאורייתא מק"ו דע"א דלא מהני לממון ומהני לשבועה, אבל יש להביא ראיה דחזקה לא מהני לגבי שבועה מכתובות (דף פ"ח] אי פקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא יהיב לה כתובה באפי סהדא קמא וסהדא בתרא ומוקים להו להנך קמאי בהלוואה, ואם נאמר דחזקה מהני לפטורי משבועה התם נמי חזקה דשטרך בידי מאי בעי מסייע לבעל השטר, ואין לומר דהתם הטעם לפי דלא מהני חזקה לממון ולשבועה, דהא מסתימת הפוסקים משמע אף בתוך זמנו ושטרא יכול לחייבו שבועה דאורייתא, והתם איכא חזקה לממון וחזקה אחרת לפטורי משבועה, אלא ודאי דחזקה לא מהני לפטורי משבועה אף דע"א מהני לפוטרו משבועה, לפי דהגדת עד דומה לשבועה לפי דליתא בחזרה, ולא שייך גבי עד אישתמוטי ולאו דלא תענה אלים כלאו דשבועה, משא"כ חזקה דמ"מ אין הדבר ברור לפנינו, דאולי בעל דין עצמו מספקא ליה ואיכא לברורי ע"י שבועה, לכן צריך לברר, מה שאין כן לגבי ממון דלית לן בירור אחר שפיר סמכינן אחזקה

ולפ"ז אתי שפיר דעת הר"י מיגאש דמיגו לפטורי משבועה לא אמרינן דס"ל דמיגו ע"י טענה גם רבי מודה דרק כחזקה דמי וחזקה לא מהני לפטורי משבועה, [וא"ל ממה דאמר רבה ריש ב"מ מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע, ופי' התוס' שם דמיגו דאי בעי כפר הכל, דשאני התם דמקשינן על התחלת השבועה, ונוכל לומר דמפני זה מיאן רש"י ז"ל בפירושם ומפרש דהוה משיב אבידה, ואיפשר דגם דעת בעלי התוס' כן כיון דאי בעי כפר הכל ומרויח ממון יותר מטענתו דהשתא דמיגו כזה כעדים דמי]

וע"ז הקשה הרא"ש להיפוך כיון שאינו טוען נגד חזקה כ"ע מודים דכעדים דמי ואזיל לשיטתו בקידושין שם, ומתרץ הטעם דהוי מיגו מאינו מעיז למעיז דמיגו גרוע כזה לא אלים מחזקה ומהני לענין ממון ולא לפטורי משבועה, אמנם כ"ז לדידן, אבל לרב ושמואל דאף דבשכרו שלא בעדים מהימן במיגו דאי בעי אמר לא שכרתיך, אף דהוי מיגו דהעזה מהני לגבי שכיר, אף דחזקה לחוד לא מהני כהנ"ל, ע"כ אית להו דאף מיגו דהעזה כעדים דמי, שפיר מקשינן א"כ שבועת שומרין דחייבה רחמנא היכי משכחת לה, וא"ל דשאני הכא דהוי מיגו דהעזה לפמ"ש, דעתה הדרא קושיית הר"ש לדוכתיה דמה לי ממון ומה לי שבועה, דבשלמא לדידן אמרינן הטעם דמיגו דהעזה כחזקה דמי, אבל לרב ושמואל דאית להו מיגו דהעזה במקום דחזקה לא מהני, ע"כ אית להו דמה לי לשקר כעדים דמי ותו ליכא נפקותא בין ממון לשבועה, ומיושבים ג' קושיות הנ"ל

וקו' ד' נראה ליישב עפ"י דברי תוס' [דף מ"ה:] ד"ה מתוך, דאף דאמרינן מיגו בשבועת שומרין, אבל במודה במקצת לא אמרינן מיגו דאי בעי כפר הכל, דלכפור יותר ולהעיז נגד התובע בודאי לא אמרינן, דאל"כ מודה במקצת היכי משכחת לה, וע"כ צריך לומר דמיגו גרוע כזה לכפור יותר בודאי רק כחזקה דמי, דהא לענין ממון אמרינן מיגו כזו אפי' לכפור יותר כמו בעיזי דאכלו חושלא בב"ב דף ל"ו וברבה בר שרשום [שם ל"ב:], וא"כ קשה קו' הרא"ש דמה לי ממון ומה לי שבועה, אלא ודאי ע"כ צ"ל כנ"ל דרק כחזקה דמי, וגם רב ושמואל מודים במיגו זו [דהוי כחזקה לבד], ומיושב דברי תוס' כיון דמיגו זו כחזקה דמי, וחזקה לחודא לא מהני לבעה"ב נגד חזקת חיוב דשכיר, (וה"ה בקציצה לסלקא דעתא דש"ס דדינו כמתוך שאינו יכול לישבע] (ועיין בהשמטות)

ועל קו' ה' נראה דס"ל לבעל המאור דאף דרב ושמואל דסבירא להו דאף מיגו דהעזה כעדים דמי, זהו דוקא במקום שאינו טוען נגד חזקה, אבל במקום שטוען נגד חזקה וגם מיגו דע"י טענה לבד אז בצירוף תרווייהו קלישא מיגו דידיה מעדים לחזקה, וחיליה דידיה רק כחזקה לחוד, וזה פשוט, שלא נוכל להעדיף ולהתקיף הטענה שטוען מן הטענה דאי בעי טעין, וא"כ אם טוען בשטר פקדון החזרתי אף דנאמן במיגו מ"מ כיון שטוען נגד חזקת השטר הרי חילא דמיגו כחזקה לחוד, א"כ תו לא קשה אמאי לא מהימן לטעון נאנסו במיגו דהחזרתי לפי שלא נוכל להאלים ולהעדיף טענתו מן הטענה דאי בעי טעין וגם עתה רק כחזקה דמי, וחזקה לא מהני לפטורי משבועה, וא"ל דא"כ בשטר פקדון כשטוען החזרתי יתחייב לישבע מדאורייתא מהאי טעמא, ז"א הכי משום מיגו אתה פוטרו משבועה דאורייתא, רק דכיון דלא מצינו לשבועה זו בתורה לגבי שומרים אזי ממילא פטור משא"כ כשטען נאנסו דאיתיה לשבועה מה"ת, רק שדנין לפוטרו משום מיגו אזי לא נוכל לפוטרו כמ"ש [ולקמן בדיני אומן סי' ס"ז אות ה' כתבנו עוד ישוב לקושיא זאת]

ובזה יש ליישב באופן אחר קו' הראשונים על הר"י מיגאש, מדרבה דאמר מפני מה אמרה תור' מודה במקצת הטענ' ישבע ליהימני' במיגו דאי בעי כפר הכל. ולפי הנ"ל דטעמיה דהר"י מיגאש דמיגו כחזקה דמי, וחזקה לא מהני לפוטרו משבועה, ורבה דס"ל ב"ב (דף ל"ב:] דאמרינן מיגו להוציא, ע"כ סבר דמיגו כעדים דמי ואמרינן ג"כ לפטורי משבועה

ב באופן אחר נראה ליישב קו' קצוה"ח הנ"ל עפ"י דברי סמ"ע סי' ע"א ס"ק ה', ובתומים שם ס"ק ג'] דהיכא דנתן לו נאמנות כבי תרי בינם לבין עצמם, והלוה מודה בזה וטוען פרעתי דאינו נאמן במיגו, שהרי בע"כ צ"ל שהאמינו אפי' במקום מיגו שהרי לעולם יש לו מיגו זו, וא"כ האמנתו מה אהני ליה, דבשלמא היכא