זית רענן חלק ב יז

דהוקשו להדדי. ומאי שנא שרטוט שאין צריך. ומשום הכי הכריחו לבאר דש"ה דטעם יש בדבר. משום דכמה פעמים יקרה שהקלף דק הרבה. ואם יצטרך לשרטט יבטל ממצות תפלין לגמרי. מה שאין כן גבי מזוזה דנכתב על דוכסוסטוס. וגם על הגויל לדעת הרא"ש שם. וס"ת נכתב על הגויל. משום הכי נמסר לחכמים דלענין זה לחוד לא ילפינן מהיקישא. גם אפשר לומר דתוס' סברי כדעת רמב"ם בפרק א' מהלכות תפלין הלכה י"ב] וזה לשונו הלכה למ"מ שאין כותבין ס"ת ומזוזה אלא בשרטוט. אבל תפלין א"צ שרטוט לפי שהן מחופין. עד כאן לשונו. וגם אין צריך בדיקה לעולם. כמו שכתב בסוף [פרק ב'] שם. נמצא ראיה ברורה גם מדברי הרמב"ם ונמוקי יוסף הנ"ל. דמסתמא הוקשו להדדי לכל הלכותיהן רק מפני טעמים הללו יצאו מהיקישא. ומזה נראה דהרמב"ם ונמוקי יוסף סברי כדעת תוס' במס' ר"ה גבי שופר דיובל. דלא ילפינן מגז"ש דראש השנה לענין כפופים משום שסברא מחלק ביניהם. ועיין (דף כ"ו] תוס' ד"ה של יעל ולא כרא"ש שם]

ומעתה אין לאחוז ולהסתבך בצילא דהיתרא במאי שכתבנו לעיל אות א' אות קטן ב'] שהרי נשתנו לענין דוכסוסטוס וקלף דהתם ניתן לכל אחד הלכה בפני עצמו. ואין לתת טעם לגזירת המלך דס"ת על הגויל. ותפלין על הקלף. ומזוזה על דוכסוסטוס מה שאינו כן לענין שרטוט וכדומה. שההלכה רק על מזוזה לחוד ולהכי בזה הוא שחתרו רבותינו ז"ל למצוא דרך סלולה. דמפני מה לא ילפינן מהדדי. שהרי הוקשו לכל דבר ולפי זה גם לענין כקובה וכזנב דפסול גבי מזוזה. פשיטא שגם בתפלין פסול. שהרי הוקשו לכל מילי. ואע"ג דגבי ס"ת כשר בדף האחרון. היינו טעמא דבלא זה קשיא דלמה התירו בדף אחרון להיות מקצר והולך ולעשותו כזנב דפסול גבי מזוזה. ואין לומר משום דאי אפשר. שהרי אפשר בשתים שתים דכשר במזוזה. כדאיתא שם להדיא בברייתא דלקמן. ואין לומר דאיירי שלא יספיק לו בזה. דהרי פשוט שיכול לכתוב בדף האחרון שורה אחת או שתים ויותר שלימות. ואחר כך יקצר בשתים שתים. אלא ודאי בעל כרחו צריך לומר. דמידי טעמא דעשאו כקובה וכזנב דפסול. משום שנראה כאילו כותב דבר שאינו של חובה. ומצייר ציור כרצונו. ומשום ביזוי מצוה הוא שיצא מתורת כתב לגמרי. ולהכי בדף אחרון שלא נשאר לו רק פסוק אחד. דנראה בעליל שאינו עושה כן מפני רצונו. רק מפני ההכרח המכריחו שלא יצטרך לגנוז היריעה שנתקדשה. שוב אין בזה פסול. וכשם דמותר לכתוב שתים שתים אע"ג דבתוך הספר אינו רשאי מפני שנראה כאגרת. דכיון דמפני ההכרח הוא שכתבו שתים שתים. שוב לא נראה כאגרת כן רשאי גם כן לקצר. כפירוש רש"י מהאי טעמא גופא. דוגמא לזה מצינו גם בדאורייתא. עיין סנהדרין מ"ו עמוד א'] המלין את המת עובר בלאו. ולכבודו או לכבוד החיים מותר אפילו לר' יהודה דסבירא ליה דבר שאין מתכוין אסור מן התורה בכל התורה כולה לבד במלאכת שבת אסור רק מדרבנן. עיין שבת דף מ"א] תוס' ד"ה ומיחם. אלא ודאי דהכא שאני דרחמנא לא אסרו רק משום ביזוי. ולהכי היכא דמלינו משום טעם אחר מותר. ומעתה תו אין להסתבך בסבך דהיתירא. במש"כ לעיל [ובאות קטן א' ואות קטן ד"]

ז ועתה נברר ונלבן בעיקר הפסול דכקובה וכזנב. ובמאי שרמזנו [באות ו'] בטעמא דכקובה וכזנב. דלא מצד הסברא לחוד כתבנו כן. אלא דבעל כרחו צריך לומר כן. דאין לומר דטעמא דמלתא משום דנראה כאגרת. שהרי איתא שם דף למ"ד] ולא ירבה בדפים מפני שנראה כאגרת. ועיין שם ברש"י. דהיינו שכותב שתי תיבות בדף אחד. ולקמן (דף ל"א] אמרינן להדיא דמזוזה שכתבה שתים שתים כשירה. וגם אין לומר דטעמא דר' יוחנן דפוסל בעשאו כקובה. לא משום דנראה כאגרת. אלא משום דהוי כאגרת ממש דפסול לגבי מזוזה. כדאיתא שם (ל"ב] אמר ר"י אמר שמואל כתבה אגרת פסולה מאי טעמא אתיא כתיבה כתיבה. ולפי"ז היה קצת מקום לטעות ולומר דגבי תפלין כשרים. לטעם הרמב"ם דמפרש ליה לענין שרטוט ומשום דמחופים כשרים]. חדא. דאם כן למה דחקו הפוסקים הלא הם בעלי התוס' דסברי דבכל מקום דכתיב ספר להדיא. אפילו הכי אין צריך שרטוט. רק גבי מזוזה משום הלכה למ"מ. וגבי מגילה דהוקש למזוזה. משום דכתיב דברי שלום ואמת. וכן שאר הפוסקים אע"ג שחלקו על רבינו תם וסברי דס"ת צריכה שרטוט וכן פרשת סוטה. מכל מקום משום דקשיא להו דבעל כרחו האי דר"י אמר שמואל לא קאי על שרטוט משום שהוא מצד הלכתא. וכן איתא להדיא ברא"ש ונמוקי יוסף ודחקו לפרש בלא דקדק בחסירות ויתירות. דזהו מילתא דפשיטא שהרי כתיב והיו בהווייתן יהו. ולא איירי ביה בכל פרקין עד כה. ואמאי לא פירשו בדתני לעיל כשעשאו כקובה וכו'. אלא ודאי משום דמשמע מדברי ר' יוחנן דהיכא דעשאו כקובה פסול מצד עצמו. ולא צריכא ללמדו בגזירה שוה. ובעל כרחו צ"ל בטעמא דידיה משום דנראה להדיא כמצייר ציור לעצמו. ולא ככותב דבר של חובה. וכן נראה מפשטות לשונו ובלבד שלא יעשנה כקובה כו'. דנקטה דרך שלילה ואזהרה. ולא להשמיענו פסולו הוא דאתי. משום דמלתא דפשיטא הוא. ומצד סברא החיצונה הוא. ולא משום גזירה שוה הוא. שהוא מצד גזירת הכתוב. דאם כן הוה ליה למינקט ולאשמועינן עיקר הדין ולפרשו משום גז"ש. כמו דנקטו ומפרשי במילתא דשמואל. וזה ברור ופשוט. ואין לנטות מזה זיז כל שהוא. וכיון שכן גם בתפילין מילתא דפשיטא דפסולין

ח ואגב דעסיקנא בזה יש לבאר, דלכאורה קשה לדעת הפוסקים הרא"ש וסייעתו, דסברי לדינא כדעת רש"י, דבכל מקום דכתיב ספר אזי פשיטא דצריכה שרטוט משום הלכה למ"מ, ומפרשים מלתא דשמואל בכתבה אגרת דלא כדעת רש"י דקאי על שרטוט ומצד גז"ש, כיון דהוי מצד הלכה למ"מ, וכיון שכן עדיין קשיא הלכתא למה, כיון דסוף סוף הרי איכא גז"ש, יהיה לאיזה ענין שיהיה, מכל מקום ממילא משמע גם לענין שרטוט, דאין היקש למחצה, דבשלמא לדעת רבינו תם לא קשה, דכיון דסבירא ליה דגם בס"ת לא בעי שרטוט, אף על גב דכתיב ביה ספר, תו ליכא גז"ש גבי מזוזה, רק מצד הלכתא לחוד, אבל לדידהו דסבירא להו בזה כדעת רש"י דס"ת צריכה שרטוט, ואפילו הכי לא ניחא להו לפרש מלתא דשמואל דקאי על שרטוט, דכבר אתיא מהלכתא, ומשום הכי מפרשי דקאי על חסירות ויתירות, וקשיא דאם כן הלכתא למה לי, וכמו כן מקשה בגמ' סוכה [דף כ"ח עמוד א'] הלכתא למה לי, וצריך לומר דלקושטא גם לדידהו ניחא, משום האי טעמא גופא דכתיבנא לעיל באות ו'] לרש"י, דהלכתא אתיא לאפוקי תפילין דהוקשו למזוזה, ואפילו הכי לא ניחא להו לפרש מלתא דשמואל כן דקאי על שרטוט, משום דמשמע מלישניה דעיקר פסולו דכתבה אגרת הוא דאתא לאשמעינן, ואי אמרת דקאי על שרטוט לזה לא צריך לגז"ש, שכבר נשמע מהלכתא

ט ולפי"ז נסתלקו ונהרסו כל צדדי היתרא שכתבנו [באות א'] גם מה שכתבנו לעיל [באות קטן ה'] משום הבו דלא לוסיף עלה, כיון שלא נעשו רק מצד אחד, ממילא בטל, כיון שכבר נתברר במסמרות נטועים, דתפילין שווין בכל הפסולין למזוזה, וכיון דמזוזה פסול אף מצד א', כמו שכתב הש"ך שנתקבל הוראתו בכל העולם במקום שלא נחלקו עליו גדולי האחרונים להדיא בראיות ברורות, גם יש ראיה קצת לדבריו, דאי לא תימא הכי, אמאי אמרינן דבסוף הספר רשאי לקצר, דהיינו בכל שורה ושורה משני צדדים, כי היכי דלסיים בסוף הדף, עיין מנחות דף למ"ד ע"א] וברש"י שם, הרי יכול לעשות בהיתרא שיקצר מצד א', דאז הוי כתיבה מעלייתא, ותו לא שייך לומר גם מה שכתבנו לעיל [בסוף אות ו'] משום דנראה בעליל שמפני ההכרח הוא מקצר והולך משני צדדים, כיון שיכול לקצר רק מצד א', דאזי כשר אף לכתחלה, ודוחק לומר דאיירי דוקא בגוונא שלא יספיק לו, שהרי יכול למשוך ברצונו באלכסון

גם הרב המופלג מוה' יודל נ"י הציע לפני בעת ששאל ממני, ויפה כיון להביא הראיה על זה, מפי' רש"י והרע"ב ד'] ממס' כלאים בשתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב, שפירשו כן, דהיינו בשורה ראשונה שלש ובשניה שתים, והיטב אשר דיבר לכאורה, אכן יש לגמגם שהרי גם במזוזה פסול להדיא כקובה או כו' דוקא בשלש שורות וקיצר בכל