זית רענן חלק ב טז

כמו גבי מזוזה. הרי להדיא דאע"ג דלא כתיב ביה כתיבה ילפינן ממזוזה מהיקישא דוקשרתם וכתבתם ואין לומר משום דכתיב ביה הוי' כמש"כ רש"י במשנה. דזה קאי על מנין הפרשיות עצמן. שהרי אחר כך מציין רש"י עצמו על אות א', ועוד דלמסקנא קאי על מוקף גויל קשיא להיפך מנא לן כיון דלא כתיב ביה כתיבה כלל. ועוד ראיה מדברי ירושלמי מגילה. מובא בתוס' (דף ל"ג) כתבה על שני דפים דפסול. והוא משום דילפינן מסוטה. ופסול גבי מזוזה ותפלין ובעל כרחו משום דילפינן היקישא מוקשרתם וכתבתם

איברא דברי הירושלמי צריך ביאור שהרי תניא להדיא דבתפלין אפילו בד' עורות כשר, ואין צריך לדבק כדאיתא שם להדיא (דף ל"ד) דר"י חזר בו לגבי ר' יוסי. איברא נראה פשוט דהא דפוסל בירושלמי איירי בפרשה א' שכתבה על שני עורות. והא דמכשרינן בברייתא היינו שכתב פרשה שלימה על כל עור בפני עצמו. אע"ג דגבי מזוזה פסול בשני עורות אפילו בפרשה שלימה על כל עור בפני עצמו, דילפינן מספר דגבי סוטה. היינו טעמא דכיון דגבי תפלין לא כתיבא כתיבה בתורה. רק דילפינן בהיקישא דוקשרתם וכתבתם דגבי מזוזה. משום הכי היכא דכתב פרשה שלימה על כל עור ועור בפ"ע אזי מסתבר ביותר דיש ללמוד תפלין של יד מתפלין של ראש דכשרין לכתחלה בד' עורות. ולא נילף ממזוזה ליפסל. אבל היכא דכתב פרשה אחת על שני עורות. אזי באמת בין בתפלין של יד ובין בתפלין של ראש פסולין מהיקש דוקשרתם וכתבתם

ד ובזה מתורץ קושיית הבית שמואל (סימן ק"ל סעיף קטן ח') דמאי שנא גבי גט דלא מהני דיבוק ותפירה, וגבי ד' פרשיות דתפלין של יד דמהני דיבוק. למאי דסבירא ליה לר"י מעיקרא. דשאני ושאני דגבי תפילין אי אפשר לפסלן. משום שני ספרים דיותר יש לדמות תפלין ש"י לתפלין ש"ר. רק מצד והיה לך לאות כשם שאות אחת מבחוץ כו'. הרי דבדידיה תליא מלתא וכיון דאינו ניכר הרי ליכא אלא אות אחת. אבל בפרשה אחת שכתבה על שני עורות וכן בגט ופרשת סוטה. דפסול משום שני ספרים. מה בכך דאינו ניכר כיון דלקושטא יש בו שנים. ורחמנא בעי רק ספר אחד ובזה נסתלקה ראיה הנ"ל [באות א' אות קטן ג'] משני דפים. ואדרבא משם ראיה להיפך. שהרי פרשה א' פסול בשני עורות. בין בתפלין ש"י בין בתפלין ש"ר. והיינו משום דילפינן מהיקישא דוקשרתם וכתבתם. דכמו דפסול במזוזה משום דילפינן כתיבה כתיבה מפרשת סוטה דכתיב בספר. ילפינן נמי תפלין מהיקישא דוקשרתם וכתבתם. רק דבכל פרשה ופרשה לחודא. כשירה גם בתפלין של יד על עור בפני עצמו משום דיותר מסתבר ללמוד מיניה וביה מתפילין של ראש

ה איברא דברי תוס' הנ"ל בראייתם מירושלמי דדוקא בשני עורות הוא דפסול ולא בשני דפים. ודלא כרש"י. צריך עיון. שהרי מירושלמי מוכח להיפוך. וזה לשונו שם מגלה (דף וי"ו) ולמה לא אמרן יש בספרים מה שאין בתפלין ומזוזות שהספרים נכתבים בשני דפים. ותפלין ומזוזות אינם נכתבים אלא בדף אחד התיב ר"י כו' דרבה (פירש המפרש. גדולה מזו היה לו להקשות] שהספרים נכתבים בשני עורות [פרשה א' ותפלין ומזוזות אינם נכתבים אלא בעור א'. אמרין חבריא. נאמר דף א' בשני עורות לית הא דרבה (וכי אין זה גדולה מכולן] אמר לון שכן אפילו ספרים אינם נכתבים כן [בדף אחד בשני עורות אפילו ספרים אינם נכתבין עכ"ל. הרי להדיא דקושיא ראשונה קאי על שני דפים בעור א' והוא כפירוש רש"י. רק שהקשה אחר כך דגדולה מזו היה לו להקשות. דגבי ס"ת כשר אפילו בשני עורות וכבר הניחו דברי תוס' בתמהון גדול. וכן איתא במרדכי שמביא ראיה מירושלמי לפירוש רש"י

ולפי ענ"ד נראה דיפה כיוונו בראיה זו לאשורם. שהרי בקושיא שניה שהקשה בדרבה מיניה. הקשה בסתמא משני עורות דבס"ת כשר ובתומ"ז פסול. מנ"ל דקשיא ליה משני עורות בדף א' דלמא בשני דפים בפרשה א' הוא דקשיא ליה, דבס"ת כשר אפי' היכא דניכר התפירה להדיא. מה שאין כן בתו"מ. דאפילו גבי תפלין פסול פרשה א' על שני עורות. ושוב לא שייך התירוץ שכן אפילו ספרים אינם נכתבים כן. ומאיזה הוכחה הכריחו חבריא דקושיא קאי על דף א'. אלא ודאי שהוכיחו כן מן המאוחר על הקדום דאי לא תימא הכי. היינו קושיא ראשונה שהקשה מעיקרא מב' דפים. דבעל כרחו איירי בשני עורות. דאי בעור א'. גם בתו"מ כשרים. וכיון שכבר הקשה בשני דפים בשני עורות. ממילא נשמע דבעל כרחו מה שהקשה אחר כך ברבה מיניה. היינו בשני עורות ודף א'. ועל זה תירץ לו שפיר. דאם כן גם בס"ת פסול כהאי גוונא ועיין. וזה ברור ונכון. הארכנו מזה מענין לענין באותו ענין. בכדי שלא נוציא מתחת ידינו דבר שאינו מתוקן

ועוד מצאנו שכן כתבו התוס' להדיא. דגם בתפלין בעינן ספר עיין שבת (דף ע"ט) בד"ה קלף. וז"ל וקשה דא"כ פסול לכתוב עליהם ס"ת ותו"מ דבעינן ספר ולהכי פסול כו' עכ"ל. הרי אע"ג דלא כתיב בתפלין גופיה לא כתיבה ולא ספר. אלא בעל כרחו צריך לומר דילפינן ממזוזה מהיקישא דוקשרתם וכתבתם: עוד ראיה ברורה ממס' קידושין ל"ד ע"א] דמקשה שם להדיא וניקוש תפלין למזוזה. רק דמשני התם דיותר נכון לאקושי תפלין לתלמוד תורה. משום דאיתקש בין בפרשה ראשונה בין בפרשה שניה. וכן שם עמוד ב'] דאי כתב רחמנא ראייה ולא כתב תפלין הוה אמינא אקיש תפילין למזוזה הרי להדיא דהוי היקש גמור וממילא נמי דהוא הדין שכן פסולי מזוזה פסלי נמי בתפילין משום היקישא דאין היקש למחצה

ו עוד חובה עלינו לבאר מפני מה נשתנו לענין שרטוט ואפקוהו מהיקש. דמזוזה צריכה שרטוט ולא בתפלין וכמש"כ לעיל (באות א' א"ק א'). איברא לאחר עיון קצת עוד נראה מזה ראיה ברורה לאלומי היקישא דתפלין למזוזה. עיין מנחות ל"ב] שרטוט של מזוזה הלכה למשה מסיני. שם אמר ר"י אמר שמואל כתבה אגרת פסולה. ופירש רש"י בלא שרטוט. מאי טעמא אתיא כתיבה כתיבה ופירש רש"י כתוב זאת זכרון בספר. ועיין שם תוס' ד"ה כתבה אגרת וזה לשונם וקשה דלעיל אמרינן שרטוט של מזוזה הלכה למ"מ. והכא יליף כתיבה כתיבה ועיין שם. ולפי ענ"ד נראה דדברי רש"י נכונים בפשיטות. עיין מס' מכות [דף י"א עמוד א'] דפליגי בה ר' מאיר ור' יהודה גבי ס"ת שתפרו בחוטי פשתן חד אמר כשר וחד אמר פסול. למאן דאמר פסול, דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך. ואיתקש כל התורה כולה לתפלין. מה תפלין הלכה למ"מ לתופרן בגידין אף כל כו'. ואידך כי איתקש למותר בפיך. להלכותיו לא איתקש. וזה לשון רש"י בד"ה להלכותיהן לדבר שאינו כתוב בתורה. ובתפלין גופיה לא גמרינן ליה אלא בהלכה למ"מ לא ילפינן בהיקישא עד כאן לשונו. ואנן פסקינן כמאן דפוסל בשלחן ערוך סימן רע"ו סעיף א'] דהיקישא ניתן גם להנלמד מהלכה למ"מ. שהרי סתמא דגמרא במגילה י"ט עמוד א'] דנקרא ספר לפוסלו בחוטי פשתן. וכן מסוגיא הנ"ל דמנחות נלמד כן לפירוש רש"י הנ"ל. דכתבה אגרת פסולה. דילפינן כתיבה כתיבה מספר תורה. דקאי על שרטוט והרי בס"ת גופא דצריך שרטוט פירש רש"י בסוטה (דף י"ז:) דהלכה למ"מ דכל ספרים צריכין שרטוט. ולפי"ז תו לא קשה לרש"י קושיא הנ"ל. דכיון דילפינן בגזירה שוה גבי מזוזה דצריך שרטוט. וקשיא הלכתא למה לי. אלא בעל כרחו צריך לומר דאתיא הלכתא לאפוקי תפלין דאין צריך שרטוט. דדוקא מזוזה דכתיב ביה כתיבה צריך שרטוט. אבל לולא זאת אמינא דהדר ילפינן תפלין ממזוזה. דהוקשו להדדי כנ"ל. אלא דאכתי קשיא לדעת תוס' שם דגזירה שוה לא קאי על שרטוט. רק מהלכה למ"מ לחוד הוא דמזוזה צריך שרטוט. ואפילו הכי בתפלין אין צריך שרטוט. ולא ילפינן מהיקישא. דהרי אנן פסקינן דהיקישא קאי גם על הלכותיהן. גבי ס"ת שתפרו בחוטי פשתן וביותר קשה שתוס' בעצמם הקשו שם (דף ל"ב] בד"ה הא דאמאי לא ילפינן בגז"ש דכתיבה כתיבה גבי ס"ת לדעת ר"ת. ולא הקשו מתפלין לכולי עלמא דהוקשו למזוזה. כדאיתא במס' קידושין וכמש"כ לעיל. וצריך לומר דסברי כדעת נימוקי יוסף שם. וזה לשונו אין צריך שרטוט. לפי שהקלף דק הרבה ושמא יקרע. ביאור דבריו. דלא ליתן טעם על ההלכה בא. דמי הכריחו לזה להטעים הדבר שיצא ממלכו של עולם. וכמו דוכסוסטוס דכשר במזוזה ולא בס"ת ותפלין. וגויל דכשר בס"ת ופסול בתפלין לכולי עלמא. ובמזוזה לדעת תוס'. אלא דקשיא ליה דכשם דהוקשו תפלין למזוזה לכל דבר לענין כתיבה תמה ועל דיפתרא ואשורית ובדיו לדעת רוב הפוסקים. ובוודאי אינו אלא משום