זית רענן חלק ב קסט

נאמנות סתם לא מהני מיגו, ומיגו דהפה שאסר מהני אפי' נגד נאמנות כבי תרי, והמהרי"ט חולק בזה וס"ל דאין לחלק בין מיגו למיגו רק בין נאמנות סתם לנאמנות כבי תרי, ומביא ראיה לדבריו מתוס' ריש גיטין שנשאו ונתנו אם טענינן מזויף ליתמי וללקוחות ושלא בפניו וכתבו שם דא"כ לא שבקת חיי לכל ברי' שיכול לזייף לעולם על יתמי ולקוחות, ומיהו כתבו דאין זה ראי' דנהי דלא טענינן מזויף אבל טענינן פרוע דאבוהון נאמן במיגו דמזויף, ומזה הביא המהרי"ט ראי' דמהני מיגו נגד נאמנות דאל"כ אכתי יכול לזייף ולכתוב בו נאמנות. וע"ז השיגו בקצוה"ח שגם לפי סברתו קשיא דיכול לכתוב בו נאמנות כבי תרי. אלא בע"כ צ"ל כדעת מהר"ם הנ"ל דמיגו דהפה שאסר עדיף ומהני אפי' נגד נאמנות כבי תרי, וכן הש"ך בסוף סק"ב מרמז על דברי המהרי"ט האלו], ויפה השיג שכן מבואר בתוס' ב"ק (דף ע"ב:] בסוף ד"ה אין. ובחידושי רמב"ן ב"ב פרק המוכר את הבית (דף ע'] ד"ה או דילמא דפרוע במיגו דמזויף עדיפא משאר מיגו דדמי להפה שאסר, וא"כ קשה על המהרי"ט בתרתי, חדא דמה הקשה על המהר"ם הלוי הלא במיגו דהפה שאסר מודה, ועוד דאדרבה דעל המהרי"ט קשיא דהא יכול לזייף ולכתוב נאמנות כבי תרי

איברא כדי להצדיק ד"ק לתרץ קושי' הראשונה נראה דנהי דלמסקנא כן הוא, זהו לדידן דפסקינן דטענינן ליתמי מזויף ולהכי דמי למיגו דאי בעי שתיק. איברא השתא לס"ד של תוס' דלא טענינן מזויף דלא שכיח כלל דלא נחשדו בני ישראל ע"ז רק היכא דטען אידך טענה מבוררת. אבל בלא"ה מוציאין ממון מחזקתו, מסתברא דתו לא דמי כלל למיגו דא"ב שתיק, כיון דצריכין דוקא לטענת ברי דאידך, דבלא זה מוציאין מחזקת ממון אפי' מיתמי ולקוחות

גם על קושי' שניה דאכתי יכולין לזייף ולכתוב בו נאמנות כבי תרי, יש ליישב דנראה בפשטא דעיקר סברת המהרי"ט לחלק בין נאמנות סתם דמהני מיגו נגדו, ולא כן בנאמנות כבי תרי, דכל זמן דליכא עדים גמורים נגד המיגו אזי חשיבא המיגו כעדים, ומש"ה בנאמנות סתם אף על גב דגם במלוה על פה מוציאין ע"י אפי' מיתמי היכא שהאמינו נגדם [כמבואר בש"ע סעיף י"ז], מ"מ מהני מיגו דכל זמן דליכא עדים דמכחישי לפנינו חשיבא המיגו כעדים, משא"כ בנאמנות כבי תרי דחשיבא כעדים כשרים, אזי לא מהני מיגו, דהוי כמיגו במקום עדים. כללו של דבר דלעולם לא מסלקינן המיגו רק במקום עדים ברורים אבל זולת זה אפי' בדבר דאלים כל כך דמוציאין ממון על ידו, [כגון נאמנות סתם וחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו] אפ"ה במקום שמיגו מנגדו הרי המיגו בתוקפה ולא מסלקינן לה על ידיהם. והשתא ניחא דנהי דלס"ד דתוס' דלא טענינן מזויף ליתמי ומוציאין ממון מחזקתו, משום דזה גופא כעין חזקה דמי דלא נחשדו לזייף. אבל מ"מ לא חשיב כאלו מסהדי העדים לפנינו ולא עוד אלא דחזקה שלא נחשדו גרוע מנאמנות סתם ושאר חזקות שהרי בדיבור בעלמא אם טוען מזויף] נסתלקה לגמרי, ומש"ה ירד ממדרגתו העליונה למדרגה הפחותה ממנו באפס דבר, ומשום האי טעמא גופי' הרי המיגו בתוקפה, הגע בעצמך מי שהוציא שטר שאינו מקוים על יתמי ותפס מהם בעדים ויש ליתמי עדים שלא לוה, הכי נימא דחשיבי כתרי ותרי ומועיל תפיסתו, ואפי' לדעת מקצת פוסקים דלא טענינן מזויף ליתמי, דמ"מ אין לשטר זה תורת עדות, רק דנידון כחזקה בעלמא, דלגבי סהדי לאו כלום הוא, וה"נ נגד מיגו לשיטתו דכל זמן דליכא סהדי דמכחישי לפנינו חשיבא המיגו כסהדי. אולם לדעת מהר"מ הלוי שפיר הקשה דלדידי' אפי' בדבר דלא חשיב כסהדי מסלקינן למיגו שהרי אפי' בנאמנות סתם מסלקינן למיגו ועי' היטב, וא"ל דא"כ גם על מהר"מ הלוי לא קשה כל כך דנהי דנאמנות סתם מסלק' למיגו, זהו היכא דידעינן בבירור אבל לא ע"י חזקה דלא חשידי, דאכתי בזה לא יעלה תרופה לקושייתו, דכיון דאית ליה דאפי' דבר דלא הגיע לכחו של אנן סהדי מסלק לתוקפי' דמיגו, הרי עודנו לא שבקת חיי שיכול לזייף ולכתוב בו נאמנות כב"ת [עתה נשכילה כי מה שתמה הקצה"ח על המהרי"ט הוא קושיית מהרי"ט בעצמו]

ונראה דעיקרן ושרשן פלוגתייהו תלי' בפלוגתא דרבי ור' נתן בקידושין דף ס"ד:] באוקימתא דאביי שם וכדאסברא לן בדיני דשכיר בזמנו [סי' נ"ט אות א'] יעו"ש, ודעת מהרי"ט דמה לו לשקר כעדים דמי, ואפי' לר"נ איפשר לומר כן, דשאני התם כיון דמוחזק באחין והוא אומר כנגד החזקה הנודעת לכל או משום שאומר בשעת מיתה להיפוך דהגדה זו דבשעתו היא העיקרית כמ"ש תוס' יבמות [קט"ו] בסוף ד"ה או דילמא, ומש"ה אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דמה לו לשקר כזאת [דאיתרע על ידי הגדתו דשעת מיתה] אינו אלא כחזקה אבל מיגו דעלמא איפשר לומר דגם לר"נ כעדים דמי, ומהר"מ הלוי וסמ"ע בתי' הראשון] וש"ך דסברי לחלק בין מיגו דהפה שאסר לשאר מיגו, דבכל מיגו דעלמא ל"מ אפי' כנגד נאמנות סתם דסבירא להו דמה לו לשקר כחזקה דמי, ואפי' לרבי. דשאני התם דמיגו אלימא כהאי דא"ב מגרשה לפנינו ונראה לכל שאינה אגידא עוד הוא דעדיפא מכל מיגו דעלמא וחשיבא כעדים וכמ"ש הרשב"א והר"ן שם. אבל שאר מיגו דא"ב טען כך גריעא טפי ולא מהני אפי' כנגד נאמנות סתם, והא דמיבעי' לן בש"ס ב"ב [דף ה':] בתוך זמנו אם מהני מיגו במקום חזקה, שאני התם כיון דעכשיו הוא לאחר זמן והפה שאסר והודה דלא פרעו לאח"ז הוא שטוען שפרע ת"ז, ולשיטתם הרי מיגו דהפה שאסר עדיפא משאר מיגו וכמ"ש הרמב"ן בחידושיו בפרק המוכר את הבית דגבי תוך זמנו דמי להפה שאסר] דאפי' נגד נאמנות כב"ת מהני ליה. אבל מהרי"ט דלא ס"ל לחלק בין פה שאסר לשאר מיגו, והא דכתב הרמב"ן לחלק, הוא למ"ד שם דלא מהימן במיגו נגד שטר גבי שטר כיס אבל לדינא דפסקינן דנאמן במיגו דעלמא נגד שטר. אלמא דמרע ליה לחזקה לגמרי דאפי' תפיסה לא מהני, אלמא דמה לו לשקר כעדים דמי, ות"ז החזקה עדיפא דאפי' במלוה על פה מהימן המלוה בלא שבועה הוא דמיבעי' לן ופסקינן בת"ז דכחזקה דמי לפי שהמיגו הוא נגד חזקה דאלימא כל כך ולא אתי' חזקה ועקרה לחזקה לגמרי לכן מהני תפיסה אח"כ

איברא לדינא כבר הכריע בקצה"ח (סי' ק"ח סק"ד וסי' צ"ז ס"ק י"א דכן נראה בש"ע בכמה מקומות דמיגו דהפה שאסר עדיפא ממיגו דעלמא ודבריו מוכרחים, א"כ ממילא מוכח דמלל"ש כחזקה דמי ול"מ אפי' נגד נאמנות סתם ומיגו דהפה שאסר מהני אפי' נגד נאמנות כב"ת [ודוקא שהיה עדים כשנתן לו הנאמנות רק עכשיו ליתנייהו אבל אם בעת שנתן הנאמנות לא היו עדים אזי אמרינן אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכמ"ש לעיל באות הקודם]

אולם מ"ש [בסי' ע"ח סק"ה] גבי יומא דמישלם זמני' דלא מהימן במיגו דפרעתיך היום, דאין לומר משום מיגו דהעזה דגבי ממון מהני מיגו כזה, וא"ל משום דזו העזה יתירה לומר פרעתיך היום ושכחת, שהרי גבי משכון בעינן שראו בידו באותה שעה שטענו דאל"כ מהימן במיגו דהחזרתי לך היום, אלא ודאי הא דל"מ במיגו כמו לאח"ז הוא, משום דביומא דמישלם זמני' ליכא הפה שאסר כיון דאם לא טען לא טענינן ליה משא"כ בלאחר זמן ודבריו נכוחים וישרים למוצאי דעת, אלא דבעיקר הדבר יש לפקפק דאיכא למימר בפשטא משום דהוי מיגו דהעזה הגם דגבי ממון אמרינן, מ"מ הורע כחו של מיגו כזו ותו ל"מ במקום חזקה, דבמיגו ריע כזו לא מיבעי' ליה בגמרא דודאי חזקה עדיפא וכ"מ באורים שם, אלא דאכתי יש ליתן מקום לדברי בעל הקצה"ח דא"כ אכתי להימני' דפרעתיך ת"ז במיגו דיש לי בידך כנגדן וטענה זו נהימני' במיגו דפרעתיך היום, מיהא גם בזה יש לדון ולומר דלא מיבעי' ליה בש"ס במיגו במקום חזקה אלא בטענה דא"ב למיטען שהיא טענה מעולה בעצמותה, אבל היכא שגם הטענה דא"ב למיטען ג"כ אינה מעולה שהרי לא מהימני' לי' אלא במיגו אלמא דהורע כחו לכן במיגו כזו לא מהני במקום חזקה, ועמ"ש בזה בסוגי' דתוך זמנו והוא כעת בהגהות והערות]

ג נהדרין לענינא לבאר היטב לדידן דפסקינן דבין בנאמנות סתם ובין בנאמנות כבי תרי דלא מהני מיגו נגדם רק הפה שאסר, וכן הוא דעת הסמ"ע בתירוץ הראשון] וש"ך ודעת ר"מ הלוי, וצריך להבין דמדוע גבי נאמנות דל"מ מיגו נגדם ואפ"ה בפש"א מהני לגמרי ול"מ תפיסה דאידך, וגבי ת"ז ותבעו לאחר זמן דהוי כמו הפה שאסר כמבואר ברמב"ן הנ"ל ובש"ך [סי' ק"ח] בתחילת תירוצו על המחבר שם דגבי ת"ז דמי להפה שאסר, ואפ"ה מהני תפיסה, כמ"ש הש"ך (סי' ע"ח ס"ק י"ט] והרי נאמנות כב"ת עדיפא מחזקה דת"ז שהרי אפי' סהדי לא מהני, ואפ"ה הפה שאסר מסלקה ליה לגמרי, וביותר קשה לדעת הש"ך במסקנת דברי קדשו בסי' ק"ח סק"ז] דמדחי לגמרי האי חילוקא בין הפה שאסר לשאר מיגו גבי תוך זמנו, וגבי נאמנות סובר לחלק כן אפי' בנאמנות כב"ת דעדיפא, ובמה לו לשקר דעלמא אזלינן בתר איפכא, דאפי' בנאמנות סתם ל"מ להחזיק, וגבי ת"ז מהני אפי' מלל"ש דעלמא להחזיק, לדעת הש"ך שם דלא ס"ל לחלק גבי ת"ז בין מה לו לשקר ובין הפה שאסר, ונראה דעיקר הדבר דגבי