זית רענן חלק ב טו

סימן א בדיני תפלין נשאול נשאלתי פה ירושלים עיר הקדושה תובב"א, מן הרב המופלג וכו' החכם השלם מהור"ר יודל נ"י

על דבר הנהוג במקצת העיירות במדינת בבל אצל סופרי סת"ם שכותבין תפלין ואינם יכולים לאמן את ידיהם לכתוב השורות זו תחת זו בשוה בסופם, וכותבים בעיקום מצד אחד וכל השורות קצרות זו מזו בסופם, כעין המובא בש"ס גבי מזוזה (מנחות ל"א) ובלבד שלא יעשנה כקובה ובלבד שלא יעשנה כזנב. ושאלני להורות דעתי בזה ויושלח תשובתי להרבנים הגדולים דשם: וכה תשובתי

נראה לפענ"ד לברר וללבן הדברים שעל פי דת תוה"ק גם גבי תפלין פסולין בכהאי גוונא כמו גבי מזוזה. ומתחילה נשיחה את הדברים שיש לדבר בכחא דהיתירא בתחלת העיון. איברא סיומא דמילתא נברר בעזה"י שפסולים הם. ולא נשאר אפס קצהו לאחוז בסנסני דהיתירא כלל וכלל

א כיון דלא תניא בשום מקום בש"ס ופוסקים אלא גבי מזוזה מנא לן לחדש ולומר ולפסול אף גבי תפלין. שהרי לענין כמה דברים אינן שוין בהלכותיהן. א] לענין שרטוט דמזוזה צריכה שרטוט ותפלין אין צריכין שרטוט. עיין בש"ע אורח חיים [סימן ל"ב סעיף ו'] ובש"ע יורה דעה [סימן רפ"ח סעיף ח']. ב] תפלין על הקלף מזוזה על הדוכסוסטוס. עיין בש"ע או"ח סי' ל"ב סעיף ז' ובש"ע יו"ד [סי' רפ"ח סעיף ו']. ג] כתבה על שני דפין פסול במזוזה. עיין מנחות פרק הקומץ רבה דף ל"ג ריש עמוד א'] אמר רב יהודה אמר שמואל כתבה על שני דפין פסולה (דהיינו בשני עורות וכפירוש התוס' שם]. וגבי תפלין איתא שם להדיא בדף ל"ד:] תנו רבנן כיצד כותבין, תפילה של יד כותבה על עור אחד. ואם כתבה בארבע עורות וכו' יצא. ועיין בסוגיא שם דר' יהודה חזר לגבי ר' יוסי דאין צריך לדבק. וגבי מזוזה דילפינן כתיבה מסוטה כמו שכתבו בתוס' שם [דף ל"ד עמוד א'] ד"ה נאמר וכו' דילפינן גזירה שוה מסוטה. וגבי פרשת סוטה מבואר בתוס' שם (דף י"ז סוף עמוד ב'] בד"ה כתבה על שני דפים וכו' וזה לשונם בתוך הדבור [בדף י"ח] ודומה כאילו גט שכתבו על שני דפין ותפרו יחד דפסול. ועיין בשלחן ערוך אבן העזר [סימן ק"ל סוף סעיף ז'] בהגה"ה ובבית שמואל שם סעיף קטן ח']

איברא במנחות [דף ל"ב ע"א] בתוס' ד"ה דילמא להשלים. לתירוץ קמא שגם לגבי מזוזה [והוא הדין לגט ופרשת סוטה] מהני תפירה. ונראה פשוט דלא פליגי דהתם דפסלו גבי גיטין והוא הדין למזוזה ופרשת סוטה איירי היכא דניכר התפירה. שהרי כן נראה בעליל מהמשך דבריהם שם במס' סוטה. וזה לשונם שם קודם לזה. כדתנן דיבק שברי שופרות פסול. מפני שמתחילתו לא היתה ברייתן בבת אחת וניכר התוספת ולא מהני חיבורו ודומה כאילו גט שכתבו על שני דפין ותפרו יחד דפסול. עד כאן לשונם הרי דקאי בגוונא דניכר. אבל התם במנחות דצריכין לדחוקי לאשכוחי גוונא גבי ספר תורה ותפלין שבלו, דעל כרחו איירי בלהשלים. דהיינו שתפרו או דיבקו באופן שאינו ניכר כלל. וגם בזה משמע לתירוץ בתרא שם דאפילו בכהאי גוונא פסול גבי מזוזה [ופרשת סוטה וגט]. וזהו טעמא דהרמ"א שם בהג"ה דכתב שהוא ספק פסול. דאיירי באינו ניכר כלל ואפילו הכי פסול. מספיקא דשני תירוצים של רבותינו בעלי התוס' במנחות הנ"ל: נהדרין למילתא דקמן דבתפלין כשר בד' עורות אפילו לא דיבק וגבי מזוזה פסול לכולי עלמא [אפי' בדיבק] היכא דניכר. הרי דלא מדמינן תפלין למזוזה. וכן פסקי' בש"ע או"ח [סימן ל"ב סעיף מ"ז] במחבר. ובש"ע יו"ד [סי' רפ"ח סעיף ד']

ד] גם יש לדון לפום רהיטא. כיון דאפי' גבי ספר תורה דחמורה מכולהו כשרה בדף אחרון. אם מקצר השורות והולך עד סוף הדף ועשאו כזנב. עיין בש"ס מנחות [דף ל' ריש ע"א] הכותב ס"ת וכו' לא יגמור בחצי הדף אלא מקצר והולך. ועיין שם פירוש רש"י דמקצר ראשי השורות משני צדדים ועשאו כזנב. ומוכח דגם בכהאי גוונא מיקרי כתיבה. שהרי בספר תורה מקרא מלא דיבר הכתוב כתבו לכם וגו'. מכל שכן גבי תפלין דלא כתיב בהם כתיבה כלל

ועתה ננקוט בקצרה. דהיינו טעמא דבכל הני גווני דלעיל דפסולין במזוזה וכשרים בתפלין. משום דגבי מזוזה דכתיב בי' וכתבתם וילפינן כתיבה כתיבה מסוטה דכתיב ביה בספר כמבואר שם בסוגיא]. מה שאין כן גבי תפלין דלא כתיב בהם כתיבה כלל: ה] גם יש לדון קצת. דכיון שגם במזוזה לא נתבאר בהדיא בש"ס ופוסקים דאם עשאו כזנב מצד אחד דפסול רק בעל הש"ך המציא כן [בסימן רפ"ח סעיף קפן ו']. והבו דלא לוסיף עליה לפסול גם גבי תפלין אפילו בכהאי גוונא

ב איברא לקושטא דמילתא נראה לפי עניות דעתי דאין להיתרים האלו יסוד ושורש וענף כלל וכלל. שהרי בעל כרחך צריכינן לומר על פי ראיות ברורות שכל מה שפסול במזוזה משום דילפינן בגזירה שוה כתיבה כתיבה מספר תורה. או מפרשת סוטה דכתיב ביה בספר. הדר ילפינן תפלין ממזוזה מהיקישא דוקשרתם וכתבתם. וכשם דאיתא בגיטין (דף מ"ה:] דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה. וכן איתא להיקישא זו במנחות דף ל"ג ע"א ול"ז ע"א]. הוא הדין נמי להיפוך דכל מה דפסלינן בכתיבה גבי מזוזה משום דילפינן גזירה שוה מסוטה דכתיב ביה בספר. הוא הדין נמי דפסול גבי קשירה דתפלין. וכן איתא להדיא בכמה דוכתי. עיין בש"ס כריתות (דף ה' סוף ע"א] ותיהדר קטורת ונילף משמן. מה שמן כי מפטם לחצאין פטור וכו' עיין שם. אלמא דילפינן נמי להיפך גם עיין בתוס' מנחות (דף ל"ב:] תוך דיבור המתחיל הא מורידין עושין וכו'. וזה לשונם וקצת תימא דבסמוך ילפינן מזוזה מס"ת בגז"ש וכו' ואמאי לא ילפינן מינה ס"ת ממזוזה וכו' עיין שם ומקודם נבאר ראיות ברורות ליסוד זה. ואחר כך יתבאר במאי דמקילין בגוונא דלעיל גבי תפלין יותר מגבי מזוזה. על פי טעמים נכונים וישרים

ג תדע דאי לא תימא הכי. מנא לן דתפלין אינם נכתבים אלא על הספר ובדיו ובאשורית וכתיבה תמה. שהרי גבי מזוזה גופא היה כשר על אבנים לולא דילפינן מכתיבה דברוך בן נרי' דכתיב ביה על הספר ובדיו עיין מנחות דף ל"ד ע"א]. ואין לומר משום דהלכה למשה מסיני דתפלין על הקלף ובדיו (וכמו שכתב הרמב"ם פרק א' מהלכות תפילין הלכה ג']. דעדיין תקשה [באשורית] מנלן, ועוד שהרי גם מזוזה פסול על הגויל מהלכה למשה מסיני [שם ל"ב] ואפילו הכי הוה אמינא דכשירה על האבנים לולא הגזירה שוה הנ"ל. אלא ודאי צריך לומר דדוקא היכא דכתבה על העור הוא דפסולה מצד הלכה למ"מ על הגויל. אם כן גבי תפלין דליכא גז"ש מנא לן דפסול על הלוח ועל הנייר. אלא ודאי דהדר ילפינן ממזוזה בגז"ש דוקשרתם וכתבתם

ועוד ראיה ברורה לזה. ממאי דמקשינן בש"ס מנחות (דף כ"ט ע"א) שתי פרשיות שבמזוזה ואפילו אות א' מעכבן וכו'. פשיטא ופירש רש"י שם דכתיב וכתבתם דבעינן כתיבה תמה. ושם (דף ל"ד סוף ע"א) מקשינן גם על ד' פרשיות שבתפלין כן. פשיטא ומשנינן