זית רענן חלק ב קכו

דבעל ירית לה דאחריך כאומר מעכשיו אע"ג דאי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני, ולכאורה נראה דלדידיה לית ליה יסוד זה כלל, איברא לקושטא נראה דליתא, דכיון דנראה בעליל מדברי רבה שהיא סברא פשוטה, דכיון שהכח ביד הסבתא למוכרו לאחרים שוב לא ניתן הכח ביד ברתא למוכרו או להקדישו, וגם אם מכרה ל"מ מידי, אפילו כשנסתיים מילתא שלא מכרו הראשון וכמ"ש הרמב"ן במלחמות בסוגיא דלמה"ג, וגם שם בב"ב. אלא דר"ה ס"ל דבעילה כל דהו נסתלקה הראוי דבעל, וכיון שאשתו היתה מוחזקת בקה"ג בחייה תו לא חשבינן ליה לראוי לגבי ירושת הבעל, דשאני ראוי דבעל מראוי דבכור, דבעינן גביה שיהיה ראוי לתת דוקא, וכל שלא היה ביד אביו לתת לאחרים הוי ראוי לגבי בכור, משא"כ גבי בעל דל"ב ראוי לתת, ולהכי ס"ל דכיון דאשתו היתה מוחזקת בקה"ג בחייה שוב לא נחשב לראוי לגבי בעל, וכ"ה בהדיא ברשב"ם [קכ"ה:] בד"ה אמר ר"פ דדוקא לגבי בכור הוא דבעינן ראוי לתת ע"ש ועמ"ש בזה לקמן בדיני נחלות סי' אות ז'] ומעתה דברי ראב"ד שרירין וקיימין ונכונים הדברים בעזה"י להולכים במשרים ולמוצאי דעת

ב עתה יתבאר דביסוד זה לית מאן דפליג דאפי' לפירושו של רז"ה דפירש דגם רבה ס"ל דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו, בע"כ צ"ל דס"ל דכל שאידך יכול למכור ולסלק זכיותיו תו לא מהני אם נתנו הזוכה לאחרים, הגם שנסתיים הדבר שלא נפקע זכותו כלל, דאלת"ה אכתי אמאי הוי ראוי לגבי בעל הלא אין לך ראוי עדיפא ביותר מגבי בכור, וגבי בכור גופיה כל שראוי לתת לאחרים יצא מכלל ראוי, ואנן פסקינן [ברמב"ם וש"ע סי' רנ"ז ס"ה] דהיכא דנתנו לבנו מהיום ולאח"מ ומכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב דקנה לוקח כר"ל, וה"נ כיון דברתא זכתה בקנין הגוף מעכשיו ואם נתנה לאחרים הגם שמתה בחיי הסבתא מ"מ כשמתה הסבתא אח"כ קנה הלוקח, וכל שראוי לתת יצא מידי ראוי לגמרי, א"ו דשאני הכא כיון שתוכל הסבתא להפקיע זכותה, שוב אין בידה לתת לאחרים, דדוקא באחריך הוא דיכול הראשון למוכרו לאחרים אע"ג דקנין הפירות של הראשון לאו כקנין הגוף דמי דפסקינן כר"ל, משום דאחריך שאני כדאי' בגמ' (דף קל"ו], אבל בנתנו לבנו מהיום ולאח"מ שאין האב יכול להפקיע ע"י מכירתו זכותו דבן כדתנן להדיא במשנה שם, מכר האב מכורים עד שימות, ומש"ה כשמכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב קנה לוקח, לפי שאין ביכלתו דאידך להפקיע זכות דזוכה, משא"כ גבי סבתא כמובן

ג איברא בעיקר יסוד זה דמיתלא תלוי מכירתו של הזוכה ביכלתו דמזכה, באם יש ברשותו להפקיע לגמרי אם לא, זהו דוקא במילתא דלית ביה משום גררא דתנאי כלל כגון גבי פלגא נזקא דלא זכי רחמנא עד שעת העמדה בדין, ולהכי נהי דגלי קרא דלאחר העמדה בדין זכה למפרע ומש"ה מהני הקדישו דניזק, ה"ט דאמרינן דלא נגמרה זכייתו עד העמדה בדין ומשום תורת שיור הוא דנחתינן ביה, אבל לא מתורת תנאי דתנאי מילתא אחריתא הוא כמ"ש תוס' גיטין [פ"ב] ד"ה המגרש וברא"ש שם גבי ע"מ שלא תנשאי לפלוני, ובראשונים גבי אתרוג ע"מ להחזיר, דאע"ג דכל מתנה שאינו יכול להקדישו אינו מתנה, דהתם רק משום קיום התנאי הוא, [עי' בנמוקי יוסף ב"ב פרק יש נוחלין (על סוגיית הש"ס בדף קל"ד.) וז"ל במתנה ע"מ להחזיר אע"פ שאינו יכול להקדישה היינו משום התנאי עכ"ל], וכן באחריך דנהי דאחריך שאני ודעתו לכשישייר הראשון, אבל מסתמא לא תלינן הדבר בתנאי רק כשהתנה בפירוש, או דאיכא אומדנא דמוכח לזה, [כמו בשואל טבעת לקדש בו לדעת הרא"ש פרק קמא דקידושין וב"ב פ' יש נוחלין (סי' מ"ו) וכן גבי אתרוג זה נתון לך ואחריך לפלוני דמבואר ב"ב (קל"ז:) דאפי' לרבי דס"ל גבי אחריך דעלמא שאין הראשון יכול למכור, הכא דנתנו לו לצאת י"ח, אמרינן אי מיפק לא נפיק ביה למאי יהבי' ניהליה, ומש"ה תלינן הדבר שם דאחריך משום תנאי. הוא, לפי דאומדנא דמוכח הוא, וכמ"ש הרא"ש שם], אבל בעלמא כל היכא דאיפשר למיתלי בשיורא לא תלינן בתנאי, ולהכי גבי מתנה כשנתנו מהיום ולאח"מ דאיכא למיתלי בשיורא וגופו מהיום ופירי לאח"מ אמרינן דשיורא הוא משא"כ גבי קדושין וגירושין דליכא למיתלי בשיורא אמרינן דכיון דאיכא לפנינו תרי לישני דסתרי אהדדי אמרינן דאומדנא דמוכח הוא דבתורת תנאי הוא דנחית, וכן איתא להדי' בגמ' ב"ב [קל"ו.] התם מספקא לן וכו' ועיי"ש ברשב"ם ד"ה ואינה מתייבמת

איברא בדבר דתלינן ביה דבגדר תנאי הוא, פשיטא דליתא להאי כללא דאע"ג דאידך יכול להפקיע לגמרי זכותו של הזוכה על ידו, מ"מ כשנתקיים התנאי אח"כ נתקיימה זכותו דזוכה למפרע, ואם מכרו והקדישו טרם שנתקיים התנאי זכו בו, דתנאי מילתא אחריתא הוא, ולהכי כשגירשה ע"ת ונישאת לאחר, ואח"כ נתקיים התנאי ע"י המגרש, פשיטא דנתקיים נישואי השני וכ"מ פשטא דלשון הש"ע אהע"ז סי' קמ"ג ס"ב], הגם שהיה ביכלתו ובידו דמגרש לבטל הגירושין לגמרי אזי כשנתקיים התנאי נתקיים הדבר למפרע, וה"ט לפי שהמעשה נתקיימה בשלימות בשעתו רק דתליא בתנאי וז"פ וברור

ד ואין לסתור יסוד הנ"ל מקידושין ר"פ האומר לר' יוחנן בקידשה מעכשיו ולאחר ל' יום דשיורא הוא, ואם קיבלה קידושין מאחר תפסי בה, ואפילו הכי כשלא נתקדשה לאחר מקודשת לגמרי להראשון, דזה אינו חדא דהתם אין ביכלתה להפקיע ולבטל קידושין דראשון לגמרי, רק שתתפוס גם קידושין דאחרים, ועוד דכל עיקר יסוד זה הוא דכל שיש ביד אידך להפר זכותו תו אין בידו ורשותו דאידך לנתק זכותו וקנינו לאחרים להקדישו או ליתנו לאחרים, וה"ט משום דרפוי מרפי' בידו, ע"י ביטולו דאידך, ולהכי אין ביכלתו לנתק מרשותו לאחרים קנין קלישתא כזה וכעין דמצינן בדבר שלא בא לעולם, וא"ב ודבר שאין בו ממש וט"ה, איברא כשנסתיים מילתא שלא נתבטל ע"י אידך, הרי נתקיימה זכייתו למפרע להיות כשלו וברשותו לגמרי לחוד, ולהלן באות ה' נבאר בעזה"י הענין בראיה ברורה שגם בכה"ג דמיתלי תלי מצינן זכיה כזאת, שהוא בעצמו זכה בו ואם ניתקה לאחרים לא מהני כלוה]

ה עיין ב"מ [דף י"ג] שגם במתנה אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו, ועי"ש [דף י"ח] גבי שובר דס"ל לרב אלפס דכיון דבעינן דמטא לידו לבסוף, היכא שחזר ונתנו לאחרים בנתיים דתו לא מהני זכייתו דראשון הגם דמטא לידו אח"כ, ובעלי התוס' שם [דף כ'] ד"ה שובר חולקים ע"ז וסברי דגם בזה מהני אם מטא לידו אח"כ, ומצד הסברא פשוטה נראה דפליגי בזה, דכיון דחזינן דתיקנו רבנן זכי' זו ע"י העדים וכמ"ש התוס' שם] ורק באופן דמטא לידו אח"כ ע"י המזכה עצמו, אם משום גדר תנאי הוא, או משום שיורא. דהתוס' ס"ל שהוא משום תנאי, לכן גם כשנתנו לאחרים בנתיים, מ"מ סוף סוף נתקיים התנאי לבסוף וזכה בו למפרע, אע"ג שכבר נסתלק המזכה לגמרי מזה, מ"מ הרי נתקיים התנאי. ולדעת רב אלפס הוא משום שיורא, והוא שמתחיל ע"י העדים, וגמר הקנין הוא שנגמר ע"י המזכה עצמו, ולהכי כשכבר נסתלק המזכה ע"י שנתנו לאחרים תו אין ביכלתו שיגמור קנינו דאידך ע"י, כיון שלא נשאר לו עוד שום זכות בזה, וכבר פירשתי כן באריכות בעזה"י בימי חורפי בסוגיא זו, [וימצא המעיין אפס קצהו בהגהות והערות ח"מ בסוגיא דמצא שט"ח]

ולפ"ז קשיא על מ"ש לעיל, שהרי לדעת הרי"ף הוא משום שיור ואפ"ה כשלא חזר בו זכה אידך למפרע, אע"ג שיש בידו דאידך לבטל זכותו לגמרי, וקשיא מדברי רבה דמסתבר טעמייהו דבני מערבא, דנראה להדיא דחדא בחברתה מישך שייכי וכמש"ל, ובעדיו בחתומיו מצינן לתרווייהו בהדי הדדי, דלפירוש רב אלפס ורמב"ן ורשב"ם עיקרו ותמצית דברי רבה הוא להוכיח דאחריך לאו כאומר מעכשיו שהרי אידך יכול להפקיע לגמרי, אע"ג דברתא בודאי א"י למכור וכמש"ל [באות ב'] אלא שהוכיח דברתא גופה לא זכתה מעכשיו

איברא לקושטא נראה דלק"מ שגם בזה מצינן דיש זכיות מחולקות, חדא היכא דמתחיל מעכשיו ונגמר לבסוף, כגון בכל אופנים דעסקינן לעיל גבי אחריך, וגבי פנ"ז וכל כהאי גוונא ומצינן בזה באופן אחר דלא מתחיל מהשתא מידי רק כשיגמור הדבר לבסוף על אופן מאופנים הצריכין אזי יזכה בו למפרע, ומבואר הדבר בירושלמי מובא במגיד משנה [פ' כ"ב מהלכות אישות הלכה ט"ו] גבי בעל בנכסי מלוג, הגם דאם מכרה בחיי הבעל ומתה דהבעל מוציא מיד הלקוחות שהוא לוקח ראשון, אבל אם מכר הבעל בחיי' על אופן זה כשתמות אשתו, ומתה אח"כ דל"מ מידי, אע"ג דזכה הבעל למפרע, ולא מהני מכירתו כשתמות, [ועיין בחלקת מחוקק סי' צ' ס"ק מ"ג וב"ש שם ס"ק מ"ז] לפי דשאני זכייה זו דלא התחיל בחייה כלום רק כשמתה הוא דזכה למפרע, ומש"ה נהי שהוא בעצמו זכה למפרע, אבל אין בכחו וברשותו לנתקו מידו לאחרים בנתיים, לפי שכל זכותו מתחילה ועד סוף לא נתהווה רק לבסוף, [וז"ש לעיל באות ד']

וה"ט דעדיו בחתומיו זכין לו, לדעת הרי"ף דס"ל דכיון דכל עיקרו תלוי בדמטא לידו לבסוף אזי אמרינן שכל עיקרו נעשה לבסוף, ואז הוא דזכי ביה למפרע, ומסתברא לרבינו אלפסי דכל דתקנו רבנן