זית רענן חלק ב קכד

הוא ע"פ נשים ובפרט בכה"ג דנ"ד שהגידו הנשים בשעת מעשה לפני אנשים כשרים שנפחו בילד שהולד חי כי הם הרגישו את הילד במעי אמו, וזירזו אותם שישתדלו היטב בולד הנולד למען ישאר חי, אזי בכה"ג בודאי נאמנים היו אז כעדים גמורים כיון דלא נתכוונו להעיד כלל, רק להצילו מחבלי המיתה, ונודע דברי הרמב"ם [פ' ט"ז מה' סנהדרין הלכה ו'] בע"א שהעיד שהוא חלב ואח"כ אכלה א' דחייב מלקות כיון שכבר נתחזק עפ"י אחד וכל מקום שעד אחד נאמן אפי' אשה וקרובים נאמנים, ומכ"ש בכה"ג. וכיון שנתחזק חזקת חי של הולד בעצמותו טרם שיצא לאויר העולם, אזי פשיטא דלכ"ע נאמנת האשה שראתה תנועות של חיות בילד משיצא לאויר העולם, כיון שהחזקה מסייע לה, אזי לא מיבעיא אליבא דדינא כאשר סתמו הב"י והרמ"א פשיטא דנאמנת. איברא כבר כתבנו דגם לדעת הרא"ש דאפי' במת בעלה ואח"כ מת בנו אינו נאמן, כבר כתבנו טעמו בזה, אבל בנ"ד דלא נראה לפנינו שום שמץ מילתא דשיקרא אזי אפי' לדעת הרא"ש שמחמיר יותר בכה"ג דנ"ד פשיטא דנאמן ואין בזה שום גמגום: כן נלפענ"ד ברור דאשה זאת מותרת להנשא לכל גבר דתיצביין, רק צריכה היתר ב"ד כדין נישאת ע"פ עד אחד] שישבו ביחד ויתירו לה להנשא לכל מי שתרצה: יום ב' ב' ניסן תרט"ז לפ"ק קוטנא יע"א. כ"ד יד"נ דוש"ת באהבה ומחמת נחיצות המוכ"ז קצרתי, הק' משה יהודה ליב בן הרבני מו"ה בנימן זללה"ה: