זית רענן חלק ב קכב

דלא הוצרכו וכו' להחמיר עליה אלא להקל עליה כדי שלא תתעגן ותיתיב כשיבא הבעל ויערער

ועוד ראיה ברורה לזה מסי' קס"ד סעיף ז' כשילדה היבמה ומת בתוך למ"ד יעויי"ש בהגה"ה שגם באשת ישראל והיבם הלך מכאן. דלא אסרינן אשה על בעלה משום ספיקא דרבנן. וזה פשוט שאם הוא במקום קרוב שצריכה לילך אחריו. אלא ודאי דאיירי במקום רחוק. ואפ"ה דוקא כשכבר נשאת. אבל לכתחילה לא תנשא אע"ג שהוא רק חשש דרבנן דמדאורייתא אזלינן בתר רובא] ושעת הדחק במק"ע

ומה דקשיא ליה לרו"מ נ"י דאם כן לחשבי' גט שאינו מקויים בהדי ג' גיטין פסולין, אתמה עליו הלא זה מבואר שם בגמ' (דף פ"ו] מנינא דסיפא למעוטי וכו'. ובפשטא נראה דמוקים למתני' כר"מ. ובשלשה גיטין תליא בפלוגתא דרב ור"י. אפי' לר"מ ולר"י דפסקינן כוותיה. אזי גבי ג' גיטין פסולים אפי' לר"מ לא תצא. ולגבי קיום לר"מ הולד ממזר [והא דקשה ליה לתוס' ד"ה כשניסת [בדף ה' ע"א] דלרבה ליתני בהדי ג' ג"פ, היינו היכא שנתקיים ולאחר שלמדו. דאזי אפי' לר"מ לא תצא. וע"ז תירצו דרבה ס"ל בג' גיטין תצא והכא לא תצא. היינו כשנתקיים ולאחר שלמדו]. ועיין באשר"י שם בפ' המגרש שמביא דעת ר"ה גאון דס"ל דבכל פסולי דרבנן אם נשאת לא תצא. והאי דקתני גבי שלום מלכות אם נשאת תצא אתיא כר"מ. אע"ג דבסוגיא שם לא מתרצינן כן אלא למ"ד תצא יעוי"ש ולכאורה קשיא דזהו עד דלא מסקינן מנינא דסיפא. אבל למסקנא בוודאי אתיא כר"מ. דזה אינו דלדעת תוס' ורי"ף דסברי גבי קיום משום חשש מזוייף אם נשאת תצא [אפי' לר' יוחנן דפסקינן כוותיה גבי ג' גיטין פסולין אם נשאת ל"ת]. א"כ אכתי איכא למימר דמתניתין כרבנן והאי דלא קתני אם לא אמר בפ"נ בהדי גג"פ משום דהתם תצא והכא לא תצא. רק לרב דסבר בג' ג"פ אם נשאת תצא בע"כ צ"ל דמתני' כר"מ משום דזהו מילתא דפשיטא. דדין גט שלא נתקיים לא גרע מדין גג"פ. וכמ"ש לעיל על קו' פ"י [באות א']

ה מה שפילפל מעכ"ת בדברי הגאון מוהר"ש ז"ל בתשו' רע"א סי' קע"ג] מה שתירץ דסוגיא דהכא דאיירי בניסת לאחד מעדיה וכיון שכן אם תודה תצא מזה ומזה. שגם לגבי השני איכא חזקה דאין אשה מעיזה ולא נחוש שמא עיניה נתנה באחר. כיון דאיכא חזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה השני מסייע לה הוא דבר השכל וחרוץ. איברא עיקר הגמגום ששדא ביה. דגם אם תטעון ברי אח"כ. מ"מ נאמר שהיא יודעת בבירור כאשר אמרה מקודם. ורק משום שעיניה נתנה באחר, הוא דבר סברא ויש מקום לנטות לכאן ולכאן. דבשלמא בדליכא עדים כלל ואזי נאמנת לגמרי לסלק חזקת א"א משום דיוקא דידה דאמרינן דבודאי לא תוכל להעיז נגדו להכחישו. לכן המציא דגם שאח"כ תודה לבעלה. יש מקום לומר משום שעיניה נב"א. אבל לגבי תרי ותרי דלית לה הימנותא כלל וכלל. והראיה שהבא עליה באשם תלוי קאי. אלא ודאי דבמקום עדים כבר הוחזק הדבר לפנינו בספק ע"י הכחשת עדים. ובמקום עדים לית לה הימנותא כלל כמבואר בר"ן ובפוסקים, והברי שלהם הוא רק להוציאם מן הספק. ומשום האי טעמא כשתודה אח"כ שוב נשאר הדבר בספיקא דאוריי' ולזה כיון גם בני הרב נ"י תיכף בהראותו במכתבו, ואנכי שדיתי ביה נרגא כיון דסוף סוף צ"ל דבקל דחינן החששא דעיניה נתנה באחר שהרי אפי' במקום קלא דלא איתחזק דשרינן לה גם לכתחלה להנשא ואפ"ה לכ"ע שאם תודה אח"כ אמרי' דתצא מזה ומזה. כמבואר בהגה"ה סי' מ"ו כמ"ש שם בעצמו. ואע"ג שהיתה נאמנת לגמרי אפי' מדאורייתא נגד קלא דלא איתחזק ועתה היאך יעלה על הדעת היכא שהיתה בחזקת א"א. רק שהיא נאמנת מחמת תקנת חכמים. משום חזקה דאין אשה מעיזה. וכשיבא הבעל לקמן ותודה לדבריו וחוזרת ממילא לחזקת א"א דמעיקרא ולדינא דאורייתא נימא אז שעיניה נתנה באחר ותשב תחת בעלה. ונפקותא רבה בזה לדינא לדידן היכא שאומרת מת בעלה ובא בעלה כשניסת לאחר ויאמר שהיא אשתו ותודה לדבריו. ואין מי שיכירנו עתה כגון שיצא בלא חתימת זקן וכו'. דנראה דמילתא דפשיטא הוא דלא תלינן לומר שעיניה נב"א דלא נגרע חזקה שלימה מקלא דלא איתחזק קמי נישואין. ובעיקר קו' הגאון האמיתי מהע"א זצוק"ל תירצתי תירוץ נכון מבואר בזית רענן [ח' י"ד ה"ב סי' י"א אות ו'] ועיי"ש

ו גם מה שכתב מעכ"ת בשם ספר יהושע דאשה שנתחזקה בחזקת איש ואומרת נתגרשתי בב"ד פלוני. דנאמנת בדיבורה בלא גט ובלא ראיה מחמת מילתא דעבידא לאיגלויי כהאי לא משקרי ספרו אינו בידי, אמנם לא אשא לו פנים בזה אשר הפריז על המדה להקל ולהרוס יסוד מוסד דאין דבר שבערוה פחות משנים. ואעידה לי עדים נאמנים נגדו. עיין יבמות (דף מ"ז ע"א] גבי גר שאמר נתגיירתי בפני ב"ד פלוני דפליגי בזה ר"י ורבנן. ואנן פסקינן כרבנן [בש"ע יורה דעה סימן רס"ח סעיף י'] ואפילו לר"י הוא רק גבי גר זכר מפני דחזינן דמהול. ולא חייש כל כך בחוץ לארץ לגבעוני. ואין לך שעת הדחק ועיגון גדול מזה. שאתה אוסרו בבת ישראל, וגם בכותית, דלפי דבריו ישראל הוא ונמצא במדינות שאינם מזדקקים לו [בזה"ז] בי דינא לטובלו בפניהם ולהטיף ממנו דם ברית. יתעגן ויתלבן ראשו. אך יש להתעקש בזה דשאני התם כיון דאין מאמינים לו ואמרינן דאכתי כותי הוא. לא חיישינן לעיגון דידיה]. ועוד ראיה ברורה לזה מדברי תשו' הריב"ש [סימן קנ"ה] שמאריך שם בזה וימצא שם דאפילו במילתא דעל"ג ביותר כגון שאומר שנתקדש החדש בב"ד שבירושלים דנאמן גם עד אחד כמבואר בראש השנה [דף כ"ב ע"ב] שהוא רק מפני דע"א נאמן באיסורין שגם גבי איסור חמץ וכרת דיוה"כ מ"מ מילתא דאיסורא הוא. אבל בממון אינו נאמן אפילו במילתא דעל"ג כהאי. וכן בדבר שבערוה א"נ. דילפינן דבר דבר מממון [ודברי הריב"ש מובאים בקצרה בח"מ סימן ל' בהגה"ה סעיף י"ד. ועיין בהגהות והערות שם מה שכתבנו בדבריו]. וכיון דמדאורייתא א"נ שוב ליכא לאיפלוגי בין שעת הדחק ומקום עיגון. ועוד דבין לגבי גר שהבאתי לעיל ובין במילתא דכייל לן הריב"ש דאינו נאמן בדבר שבערוה. נשמע ממילא אפילו להחמיר כגון גבי גר אם קידש בת ישראל. או היכא דאתא עד אחד ואמר נתקדשה ע"י אביה בב"ד פלוני וכל היכא דאינו נאמן אפילו להחמיר בדאורייתא. אזי פשיטא דאינו נאמן להקל במקום עיגון ושעת הדחק. ועוד כדמות ראיה לזה מהא דמקשו רבוותא בהא דכתובות גבי עד אחד אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה בדף כ"ג ע"א] תיפוק ליה אפילו כשאינו מכחישו הלא אין דבר שבערוה פחות משנים ודחקו בזה טובא ואמאי לא מוקמינן בפשטא כגון שאמר נתקדשה בב"ד פלוני, וכן שם גבי ע"א אומר נתגרשה ביותר הו"ל לאוקמי דאיירי בהאי גוונא. רק השתא דחזינן שע"א מכחישו. שוב נפל בבירא החזקה דעל"ג

לכן נראה לפענ"ד שאינה נאמנת וזה ברור לולא שיש שם עוד טעמים אחרים. ומה שביקש ממני להאריך ולהציע הדברים באריכות לא אוכל למלאות שאלתו בזה. שכן דרכי זה שנים כבירים. וכן הזית רענן חלק ראשון הוא בקיצור נמרץ. וקשה עלי הדבר לצאת מדרכי: דברי ידיד נפשו ואוהבו. הק' משה יהודה ליב בן הרבני מוה' בנימין זצללה"ה סימן מב בדיני חליצה

אחדש"ה אתמול קבלתי מכתבו עם דברי תשובתו הנחמדים. ואשר ביקש לחוות דעתי בדבר העגונה הרכה בשנים בת הרבני המוביל כ"ז והוא שעת הדחק ועיגון כי היבם עודנו קטן בן ח' שנים וחלוש ומי יודע מתי יביא ב' שערות ולאשר הייתי אתמול מוטרד מאד ביום ובלילה רק היום פניתי מעט לגודל הפצרות ונחיצות אבי העלמה מוכ"ז. לכן אניח כעת דברי הרהורים שנפלו ברעיוני הנוגעים לפלפול ולברר הדברים היטב. כי יאריכו בדיו ואין הפנאי מסכים לזה ומטעם זה לא אשתעשע אתו בדבריו הנחמדים כאשר איותה נפשו הטובה והיקרה מפנינים, ולא אכתוב פה רק ההכרח להלכה למעשה כאשר יורני השוכן שחקים

וגופא דעובדא הוי באשה זו שמת בעלה ביום י"א תמוז ובאור ליום ז' בניסן ילדה וולד שנגמרו שעריו וצפרניו [והיתה מקשה לילד בערך ה' ימים ונרגש הולד בכל הימים האלו, לפי דברי אביה] והיה שמה רעש גדול בבית בעבור היולדת וסלקו את הולד למקום