זית רענן חלק ב קטו

במקומו בכתב שליחות מקויימת בב"ד. והשליח יעשה שם שליח לאיש ידוע שהוא במקום האשה ג"כ בכתב שליחות מקויימת והשליח ישלחנו בעצמו בפני עדים [כאשר הוסיף מע"כ] על הדואר. ועד עתה היו דבריהם כמילתא בלא טעמא. וכעת אחר מערכתי ימתקו מנופת צופים ועוד אני מוסיף שיקיימו הב"ד את חתימת ידי עדי הגט על הגט עצמו ושיכתבו בתוך הקיום שהוא ע"י שליח להולכה. ואזי נכון הדבר שהשליח השני ימסור לה הגט פטורין אליבא דכל הדעות

גם יזהיר אותם שלא יתלקטו שמה שלשה מן השוק אשר אינם יודעים בטיב גיטין, רק יחזור אחרי בני תורה, ויראים ושלמים. וגם העדים יהיו בחזקת כשרות: דברי יד"נ הק' משה יהודה ליב סימן לח בדיני גיטין

א מ"ש כ"ת להקשות על דעת המחבר (סי' קמ"א סעיף ל"ה] בשם גדולי הפוסקים, שיכול למסור הגט לעכו"ם עם כתב לאיש פלוני אשר מינהו לשליח להוליך הגט לאשתו, מירושלמי גיטין [פרק ג' הלכה ג'] דבאם עבר עכו"ם לא חיישינן כיון שאינו שייך בגיטין [וכ"כ הפני משה שם]. ולשיטת המחבר קשיא דעודנה יש לחוש גם גבי עכו"ם שאולי מסרו לידו שימסרנו לישראל, יפה תמה

והנראה לפענ"ד בזה בקושט דברי אמת. איברא אשאל מאת כל מעייני בצדק שישימו עיונם במתון, בפלס ובמשקל מאזני צדק. ואז ידעו ויבינו כי נכונים הדברים לאמתן. והוא כלל גדול מסוגי תורתינו הק' בכמה ענינים שונים. והוא הגם דבשטר שנפל חיישינן אפי' לחשש רחוק ולא שכיח כלל. ואפי' בת"ז חיישינן לפרעון ולקנוניא. [וגם בכתובה, דאפי' לאביי ורבא דחיישי לפרעון אבל בכתובה שהוא בחיי הבעל מודו דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים, וכמ"ש תוס' ב"ב (דף ה' ע"ב) בד"ה כי היכי. ואפ"ה בנפל חיישינן. לתירוצא דרב פפא (דף ז' ע"ב)]. וגם אפי' קיום לא מהני לדעת תוס' ב"מ [דף י"ג ע"ב] בד"ה הא קאמר ונגד זה מצינו כמה חששי דשכיחי טובא ולא חששו גם בנפל. שהרי לשמואל דס"ל מצא שטר הקנאה בשוק יחזיר משום דלא חייש לפרעון ולקנוניא דאם איתא דפרעיה מיקרע הוי קרע ליה [ב"מ דף ט"ז ע"ב] ואמאי לא חיישינן דילמא פרעו מחצה או יותר והשלישו השטר ביד שליש כדתנן ב"ב [דף קס"ח] אלמא שזה מצוי ושכיח. ובשיטה מקובצת שם הביא קושיא זו בשם ריטב"א ותירץ משום דלא שכיח ואינו מובן כל הצורך

אבל כך דרכן של הראשונים לרמז ברמיזה בעלמא למעיינים. וכללא דמילתא דלעולם לא חיישינן אלא לספק שלפנינו. וכיון דלפנינו ליתא לספק אלא בין מלוה ולוה הכתובים בשטר. לכן חיישינן לכל החששות שנופל ביניהם. אבל לחוש עוד לשלישי שלא נראה לפנינו, כל כי האי וכיוצא בו לא נכנס כלל בכלל סוג הספק. והוא בכלל אחזוקי ריעותא לא מחזקינן ואין ספק מוציא מידי וודאי. וכן הא דאמרינן ב"מ (דף כ"ז ע"ב] כיס וטבעת לא מושלי אינשי ואמאי ל"ח שמא נפל ממנו הכיס וטבעת ואחר מצאו וקשר בו את הגט וממנו נפל אלא וודאי דלא חיישינן אלא למאי שנראה לפנינו והוא לנפילה חדא ולא לתרתי נפילות. ועיין בזית רענן חלק ראשון (דף מ"ה ריש ע"ד] שהארכתי בזה ויסדנו יסוד זה בראיות נשגבות. [אמנם בדפוס נשמט משם כמה ראיות מטעם הכמוס]

ולפ"ז בבעל שהביא בעצמו גיטו ונפל ממנו אמאי חיישינן לר' נתן בגיטין [דף כ"ז ע"ב] לשיירא שעברה אחרי נפילתו, כמ"ש בחידושי רשב"א שם ד"ה ת"ר, דר' נתן לא חייש לשיירא שעברה קודם נפילתו] אם נודע בטוב שלא היה אחד מהם ששמו כשם הבעל ואפ"ה חיישינן דילמא היה אחד מהם שליח מן הבעל ששמו כשמו. ואמאי לא אמרינן כיון שהענין לפנינו אין לספק רק בין הבעל והאשה, ולא על איש אחר וא"ל דאה"נ דא"כ מאי מקשה הש"ס שם בגיטין ממתניתין דהמביא גט ואבד הימנו ועל ברייתא דמצא גט אשה בשוק. דהתם בברייתא שאני דאין לספק רק בין הבעל האשה. ולהכי אפי' כשעברה שיירא לר' נתן וידעינן שלא היה שמם כשם הבעל וביותר לר' שמעון בן אלעזר כשעבר אדם שם שגם זה הוא בכלל זמן מרובה ונקל לידע את שמו ולשלוחין לא חיישינן. משא"כ במתניתין דאיירי בפשטא בשליח להולכה, ולהכי לא חיישינן גם לשליח דעלמא. וכן לרבה שם דמקשה מתניתין אהדדי נמי יש לומר כן]

ולקושטא דמילתא לק"מ, דכשם שהספק והענין שלפנינו הוא בין הבעל והאשה ה"ה נמי לשלוחם דידהו, שהרי גבי גיטין צריכין נתינה מידו לידה ויד השלוחים כידן. ולהכי כמו דחיישינן למגרש עצמו ה"ה נמי לשליח דידיה

איברא זהו בישראל דווקא דיש לו כח ויד לגרש. משא"כ לעכו"ם אין לחוש שהוא ממש כאדם שלישי שלא נראה בעליל בספק לפנינו עליו ולא נכנס כלל בסוג הספק לספק בזה. אע"ג דשכיח מפני שהוא רק כממוצע בין הבעל לשלוחו

ב מ"ש כבודו והאריך בנדרים (דף ל"ה ע"א] גבי למעול מקבל באיסורא לא ניחא ליה דליקני הא כל מעילה הוא בשוגג ישים נא עיונו בר"ן שם שעמד בזה במתק דבריו. וכוונת דבריו היטב יעוין בס' זי"ר חלק ראשון [דף פ"ב סוף ע"ד]

ומה שחידש כ"ת לחלק בין הנאה לזכיי'. דשאני הנאה דלא בעי כוונה משא"כ זכייה דמקבל מתנה דבעי כוונה. לא כן, אלו היה הקושי' כך אזי ישנו למצוא מקור לדבריו לדעת מיעוטא דמיעוטא מהפוסקים דסברי דגם בדעת אחרת מקנה בעינן כוונה לקנות. אבל דעת רוב הפוסקים אינו כן עיין בנימוקי יוסף בשם הראב"ד גבי רב ענן דשקיל בידקא בארעי' מ"א ע"א] ורשב"א גיטין [כ' ע"ב] בד"ה ובא מעשה לפני חכמים בתוך הדיבור יעו"ש

אבל עיקר הקושיא מאי בין נותן דמעל כשמוציא מרשות הקדש ונתנו לאחרים אפי' בחנם ורק שוה פרוטה בצימצום דלא נהנה בשוה פרוטה ואפ"ה מעל. ול"א דטעותא מפקיע מידי מעילה. והכי קא קשיא ליה לר"ן שם שהרי כוונת המקנה אלימא ועדיפא מן הקונה וע"ז תירץ והמציא שם דזהו הנותנת דכיון דכחו של הנותן אלים בקניי' זו לכן אין טעותא מפקיע מידי אלמותו. משא"כ הקונה דקלישתא כחו בקנינו לכן הטעותא מפקיע והוי כמתכוין שאינו רוצה לקנות אע"ג דאין צריך כוונה לקנות זהו בלא כוונה כלל. וכן מצינו כעין זה בר"ן ר"ה ס"פ ראוהו ב"ד גבי מצות שאין צריכות כוונה. דאם כיון שלא לצאת לכ"ע לא יצא]: סימן לט בדיני גיטין

אחדש"ה הן אפפו עלי טרדות רבות משו"ת נחוצות ושקלתי בדעתי עד כה. אם להפיץ אם לקמץ. כי נוראות נפלאתי אם היתר עגונה גדלה ורבתה כל כך לבנות דיק ולשפוך סוללה לטהר ולהתיר בק"ן טעמים זרים ובדוים. את הכבולה בכבליים מכמה משניות ומסתימות הש"ס וכ"פ. לולא יריתי קו צדק לדון את השואל ששאל. שרק עצם השאלה לא נהייתה. רק הרב השואל הגה הדברים במחקרו ובדעתו. ועליו נאמר כל פטפוטין וכו', לזאת חזקתי ואמצתי להשיב לעת אשר פניתי מטרדותי כמעט. והעיקר כדי למלאות רצון יד"נ מאז ומימים ימימה

הן נשאל באחד שכפוהו לילך למדינת הים וצוה לסופר שיכתוב גט לאשתו ולעדים שיחתמו ולשליח שיתן לידה ואח"כ מת אחד מן עדי החתימה. וסיבב השואל והדה ידו להתירה בשני אופנים או שהעד הנשאר יחתום עצמו ויותן הגט בעדי מסירה. לדידן דפסקינן כר' אלעזר דעדי מסירה כרתי. או שאחד מן השומעים מפי הבעל יחתום עם עד הנשאר. ומקורו הערה מדברי הרא"ש קידושין (דף מ"ה ע"ב] פרק האיש מקדש סי' ז'] גבי אחד שאמר לחבירו לשדך לו אשה פ' והלך וקידשה לו שלא מדעתו ה"ז מקודשת וכ"ה בש"ע סי' ל"ה ס"ד] וחילו דידי' כיון דבכה"ג כפינן לגרש, והדבר ידוע דאילו לא היו מצויים עדי חתימה אזי כפינן ליה לגרש בעדי מסירה לבד. השתא נמי שמת אחד מן עה"ח ועיקר כוונת הבעל כדי שלא תתעגן אמרינן נמי איגלאי מילתא למפרע דוודאי ניחא ליה שתתגרש באיזה אופן שיהיה כי היכי דלא תיתיב ותתעגן. ומסיים השואל ליתן לה שני גיטין באופנים הנ"ל שכן ברור לדינא. ולדעתי שניהם כאחד הן המה